
אסיר ציון בעבר אדוארד קוזניצוב מי שהיה חלק מיוזמי מבצע חתונה, המבצע לחטיפת מטוס רוסי ואיתו להימלט מרוסיה, הלך לעולמו.
הרב יוסף מנדלביץ', מי שהיה גם הוא חלק מהתכנית ההיא, מספר בריאיון לערוץ 7 על המבצע ועל אדוארד ז"ל.
הרב מנדלביץ' מחזיר אותנו ללידתו של הרעיון בארגון הציוני בלנינגרד של אותם ימים בשנות ה-70. מארק דימשיץ, יהודי וטייס לשעבר, שהעלה את הרעיון בשיחה עם המורה שלו לעברית, הלל בוטמן ז"ל. "הוא הציע דרך מילוט, שקבוצה של חבר'ה הארגון שלנו ישתלטו על המטוס ונימלט ואולי גם בדרך הזו נעזור לפתוח את שערי העליה ליהודים".
"בוטמן הגיע לריגה, איפה שאני הייתי, ודיבר עם סילווה זלמנסון שעבדתי איתה בהוצאת עיתון מחתרתי. באותו זמן היא הייתה נשואה לאדוארד קוזניצוב, והוא זה שאמר לי שיש אפשרות להשתתף במבצע וכך הדברים התגלגלו", אומר מנדלביץ' ומזכיר כי בשלב כלשהו הגיע איסור מוחלט מגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל אז, על הוצאתו לפועל של המבצע. למרות זאת "החלטנו שנמשיך. פנינו לדימשיץ ולכן רק חברי הקבוצה הריגאית ועוד כמה שהצטרפו השתתפו במבצע".
"המשפט שלנו התחיל ב-15 בדצמבר. גזר הדין היה בנר שני של חנוכה, כאשר נגזר מוות על ראש המבצע דימשיץ ועל אדוארד קוזניצוב ז"ל. דווקא גזר הדין החמור הזה גרם להתעוררות של כלל יהדות העולם והתחיל המסע לפרוץ את מסך הברזל, כך שתאריך הפטירה של אדוארד הוא מאוד סמלי בערב חנוכה. זו סגירת מעגל. הוא הדליק את נר החנוכה, גם בהתנהגות שלו החשובה והמשמעותית בהכנת המבצע וגם בבית המשפט בגאווה ובגאון וגם בפתיחת שערי העליה למיליוני יהודי ברית המועצות".
הרב מנדלביץ' סבור שגזר דין המוות שהוטל על שני ראשי ההתארגנות הייתה טעות מבחינת השלטונות הרוסיים וגם מהלך לא מובן מבחינתם. "כפי שאנחנו יודעים מההיסטוריה של עם ישראל, כשאתה פועל לשם שמים, לטובת כלל ישראל, גם מה שנראה כמו כישלון בשלב מסוים, הופך להיות ניצחון".
בנקודה זו אנחנו מבקשים מהרב מנדלביץ' לחזור למבצע עצמו ושואלים על השם 'מבצע חתונה' והוא מספר: "בשלב התכנון של בוטמן ודימשיץ כשחשבו להשתלט על מטוס גדול יותר עם מאה נוסעים. הכוונה הייתה לרכוש כרטיסים לטיסת פנים בברית המועצות קרוב לגבול עם פינלנד ואם מישהו יתעניין למה עשרות יהודים קונים בקבוצה כרטיסים נגיד שאנחנו טסים לחתונה, ולכן היו לנו גם חתן וכלה. כשהגיע איסור מוחלט מהארץ הם ירדו מהנושא וזה עבר לריגה, אבל השם נשאר גם כשלא הייתה לו משמעות. כשדיברנו בטלפון השתמשנו בשם הזה כשם מוסווה, אבל למעשה נושא החתונה ירד כבר בשלב הראשון".
לשאלתנו מדוע וכיצד סוכל המבצע, חוזר הרב מנדלביץ' ומזכיר את הרכבו של הארגון הציוני שבו נולד הרעיון. מדובר היה בארגון שקם באמצע שנות השישים בלנינגרד, בריגה ובמקומות נוספים כאשר ביניהם נשמר קשר שנוהל על ידי ארגון מקשר והארגון עצמו הוגדר כבעל מטרות חינוכיות שאמנם התנהל בחשאי, אך בכל זאת שמר על עצמו כפתוח לכל יהודי שיהיה מעוניין להיכנס אליו כדי ללמוד עברית. "לכן אין ספק שהסתננו לשם גם סוכני ק.ג.ב. הבולשת הסובייטית וכך הדבר נודע".
"כשנעצרנו ב-15 ביוני 1970 זה היה נראה חורבן מוחלט, כי גם לא רק אנחנו נפלנו בפח אלא גם חברי התנועה החינוכית נעצרו. היו עשרות עצירים. אני עצמי האשמתי את עצמי שבגלל שרצינו מטרה חשובה וגדולה הרסנו את העבודה החינוכית שנבנתה במשך שנים. לימים הכול השתקם, אבל בגלל שלא היינו ארגון מאורגן בשמירת סודות, אלא להיפך, מערכת החינוכית פתוחה, אז ברור שהק.ג.ב. ידעו על זה".
על האופן שבפועל נעצרו מובילי המבצע, הרגעים שבהם התברר שהרעיון הגרנדיוזי מסוכל בידי הבולשת הסובייטית, מספר הרב מנדלביץ': "אנשי הק.ג.ב. ידעו על ההכנות ולכן הם יכולים היו לקרוא לנו ולומר שלא נעשה שטויות. אחר כך הם הודו שטעו שלא פעלו כך ולא מנעו את המעשה. אבל הם רצו לתפוס אותנו על חם כדי להאשים את מדינת ישראל והציונות העולמית כמעורבים בפעילות חבלנית במדינה זרה ולכן נתנו לנו להתקדם כדי שיהיו הוכחות מבושלות נגדנו עבור בית המשפט".
למעשה רגע הסיכון היה כאשר התקרבו רגלית למטוס. באותם ימים בשדה התעופה הכפרי שבו היה האירוע לא היו שרוולי נוסעים שנצמדים אל המטוס, אלא הנוסעים היו מגיעים אליו רגלית. "כשהתקרבנו למטוס ואז היה אפשר לתפוס אותנו על חם. קפצו מתוך המטוס צנחנים, הגיעו ג'יפים והייתה חגיגה שלמה של ניטרול קבוצת מחבלים יהודים ציונים שרצתה לפגוע בביטחון הלאומי. זו הייתה ההצגה בפח שהם טמנו לנו ובסוף הם נפלו בפח הזה. זה היה הכישלון שלהם. הקב"ה כיוון הכול מהשמיים. כשיהודים רוצים לעלות לארץ ישראל שום דבר לא יכול למנוע את זה".
על המהירות בה התנהלו הדברים מול רשויות המשטר הסובייטי, מספר הרב מנדלביץ': "בנר שני היה גזר הדין וכבר בשמיני של חנוכה בלחץ בינלאומי ביטלו את גזר דין המוות וגם את גזר הדין שלי, 15 שנות מאסר כלומר מאסר עולם. זה היה ממש נס חנוכה. פתאום נודע לנו שהכול בוטל".
מצטט הרב מנדלביץ' מספר הזכרונות של קוסניצוב המנוח שתיאר כיצד הוא מוזמן ימים אחדים לאחר גזר הדין למשרד ראש הכלא. זה היה אז ב-31 בדצמבר. "היה ידוע שזו אחת הדרכים לבצע גזר דין מוות כאשר האסיר הלך בפרוזדור ומכניסים לו כדור בראש. הוא היה מוכן לכך שזה מה שיקרה, ופתאום הוא הגיע למשרד מפקד הכלא שאמר לו שהוא אמנם לא קיבל עדיין הודעה רשמית אבל הגיע מברק מאשתו של פרופ' סחרוב, שלחם בעדנו, שבוטל גזר הדין. אדוארד כתב בספר שהוא בקושי התאפק מלפרוץ בבכי. זה היה הלם אחרי שהוא התכונן לביצוע גזר הדין ובנס חנוכה הכול בוטל".
הנס, אומר הרב מנדלביץ' מתעצם כאשר נזכרים ש"בינואר 71' נפתחו שערי העליה ועלו באותה שנה 15,000 יהודים, מה שלא היה לו תקדים, וכך זה הלך וגדל. שווה לשבת בכלא אם אתה פודה מיליוני יהודים מהגלות".