לקראת תום כהונתו כמזכ"ל תנועת אריאל מתארח דביר עמיאור באולפן ערוץ 7 למעין שיחת סיכום המתמקדת בעיקר בהתמודדות התנועה עם התקופה המורכבת העוברת על ישראל מאז שמחת תורה בשנה שעברה.
עמיאור מספר על ימיה הראשונים של המלחמה כאשר כמעט כל צוות הנהגת והדרכת התנועה הוקפץ למילואים, וזאת כאשר חודש הארגון בפתח וממילא עולה השאלה המתבקשת אם לקיים את החודש המיוחד וכיצד. "יש לנו עשרות חניכים שהאחים שלהם נעדרים, חלק נפלו וחלק חטופים וצריך לנהל את הדבר הזה והחליט אם מקיימים את חודש הארגון, איך ממשיכים את שגרת הפעילות. הבנו שזה רגע המבחן של תנועת אריאל, איך אנחנו פועלים כתנועת נוער שצריכה להיות מובילה ולוקחת אחריות בחיים הציבוריים".
להתמודדות כתנועה נוסף גם סניף שדרות שפונה וחניכיו פוזרו בכל רחבי הארץ, וכך גם סניף בני נצרים ובהמשך סניפים מאזור הצפון שפונו ובהתאם התגייסה התנועה לפעילויות במלונות עם המפונים, עזרה לחקלאים, סיוע למשפחות שכולות, למשפחות המילואים ועוד. "הגדרנו את התקופה הזו כתקופת מבחן ואפשר לומר שעמדנו במבחן הזה בהצלחה. התנועה התפארה בפעילות מדהימה".
על תיוגה של התנועה כמזוהה עם הציבור החרד"לי ועם זאת מבקשת להיות מובילה בחברה כולה, מספר עמיאור כי עם תחילת כהונתו כמזכ"ל הגיע לתפילה בכותל המערבי כשבפיו שתי בקשות, ואחת מהן היא שתנועת אריאל תפתח ותהיה שייכת לכל יהודי גם ללא ויתור על התפיסה האידיאולוגית. לדבריו, ניתן לראות כעת בפעילות התנועה את כלל החברה הישראלית. חניכים, הוא אומר, מגיעים לסניף כי טוב לו עם החברים, כי המדריך נותן לו יחס ונעים לו.
הרמה הדתית בתנועה אחידה בסך הכול, אם כי ישנם סניפים שאליהם מגיעים חניכים מבתים שאינם שומרי מצוות והקומונרית מבקשת לפני שבת שלא להגיע עם טלפונים. מדובר בסניפים ייחודיים שהוקמו בשכונות שבהן האוכלוסייה אינה תורנית כחלק מהשאיפה לפתוח את שערי התנועה לכל תלמיד בחמ"ד.
"יש לכך מחיר", אומר עמיאור, "יש אתגרים. כשבסניף רמלה שהוא הגדול ביותר בתנועה וחניכה אומרת למדריכה שלה צילמתי את המפקד בשבת ושלחתי אלייך, זה מייצר שיח על גבולות ועל תוכן, מה נכון שיהיה בסניפים שלנו, אבל בסטנדרט וברמה אנחנו מצפים מכל הסניפים להיות אותו דבר". הדברים באים לידי ביטוי ברמת ההפרדה בין בנים לבנות. החניכים לא מגיעים כי הם מחפשים חניכות ולהיפך אלא כי טוב להם והם מרגישים שהשהות בסניף מקדמת אותם, הוא אומר.
על ההחלטה החינוכית ערכית שלא לפסוח על סוגיות שנויות במחלוקת, כולל עמדה ברורה על הרפורמה המשפטית ואף על השאיפה לשוב לגוש קטיף, הוא אומר: "תנועת נוער בהגדרתה היא אידיאולוגית ואנחנו לא מצניעים אותה. אנחנו רוצים לחנך את החניכים שלנו ללקיחת אחריות ומעורבות במה שקורה בעם ישראל ולהבין שיש לנו אחריות על מה שקורה כאן. כשהיה עניין הרפורמה המשפטית, זה לא נעים לצאת החוצה אבל יצאנו כתנועה עם שלט גדול כדי לשים את הזרקור על מה שאנחנו נאבקים וכתבנו שם 'אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית'. זה הסיפור. אנחנו רוצים מדינה שהזהות שלה תהיה יהודית ואם בית המשפט שוחק לאורך השנים את הרכיב היהודי של המדינה נהיה כאן כדי לעמוד על זה. אנחנו לא עוסקים באופן בחירת שופטים או במתווה כזה או אחר, אבל כאמירה עקרונית נהיה בהיבט הרפורמה וכך בהחזרת ההתיישבות, כי אנחנו מאמינים שההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל היא שליחות, ציווי דתי ורוחני וגם ערך ביטחוני".
עמיאור מספר על ויכוח שהיה לו בשירות המילואים עם בוגר השומר הצעיר על הסוגיה הזו, כאשר בן שיחו קבע שאם רק יושם כאן, ברצועה, קראוון אחד, הוא יעזוב מיד. הדברים התפתחו לדיון עומק. "אנשים מפחדים לקיים דיאלוגים וויכוחים מהפחד שזה יקרע אותם", הוא אומר וסבור כי יש גם אמת בטענה שהעלאת העיסוק בהתיישבות עלול לייצר פילוג בשורות הלוחמים, ועם זאת "אנחנו לא אומרים שזו המשימה המרכזית, אבל אנחנו רוצים לדבר ולעורר את הרצון לשם".
בדבריו הוא מזכיר את הימים בהם הוא עצמו נעצר במסגרת המאבק נגד העקירה לפני 19 שנים וכעת האמירה היא שאין ויתור על הרצון להתיישב בכל חלקי ישראל, מה שזוכה להסכמה רחבה הרבה יותר לאחר טבח שמחת תורה. "אם יודעים איך לנהל את השיח והוויכוח הזה בלי להיקרע, זו הדרך. לא לפחד להביע עמדות מתוך כבוד אהבה והערכה לכל עם ישראל".
בפרק האחרון של השיחה אתו מספר עמיאור על האופן המיוחד שבו יצאה התנועה למבצע איתור מחליפו בתפקיד. הוא מגדיר זאת כמהלך מקצועי שמתאים יותר לתקופה בה התנועה רחבה וגדולה הרבה יותר מבעבר. כיום הבוגרים פרושים בכל רחבי הארץ ובאינספור מוסדות ותפקידים בכל חלקי העשייה הציבורית ו"אנחנו רוצים לקרוא להם להגיש מועמדות לתפקיד המזכ"ל מתחילת שנת הפעילות הבאה, כלומר מאלול הבא". ולאחר הצגת המועמדות שיתחיל בהרשמה באתר התנועה יחל הליך מקצועי שיכלול ראיונות ומרכז הערכה בדרך לאיתור "האדם המתאים ביותר שיוביל את התנועה".