אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון

בין כל ההפוגות ממלחמה והמשפטים, המחלוקות האין סופיות, ההפגנות והשבויים שעדיין במנהרות לדאבון לב כולנו, חלה לפתע תפנית בעלילה, שהוכיחה למי שעוד לא השתכנע ש"הכל צפוי והרשות נתונה" או במילים אחרות: המזרח התיכון הוא מקום מאד לא צפוי.

סוריה, שכנתנו הצפונית והמאיימת, נכבשה בידי המורדים ואנחנו כבשנו שוב את החרמון, כלומר את צידו הסורי של החרמון שאיבדנו במלחמת יום הכיפורים.

הפוליטיקאים מצטלמים על הפסגה, הפרשנים והמומחים הצבאיים מפרשנים באולפנים, גיבורי המקלדת ומומחי הלשון מציעים שמות לחרמון הסורי. ומה אני כבר יכולה להציע? שירים. כי החרמון הלבן היה תמיד משאת נפשם של המשוררים, עוד בשנים שלפני מדינת ישראל

את "כנרת" (שם הרי גולן) כתבה רחל המשוררת, חולת השחפת, בשנת 1927 ממשכן גלותה בתל אביב, ובו היא מתארת בגעגועים את הנופים הנשקפים מחוות כנרת ומקבוצת דגניה שכה אהבה.

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר....

היה גם שיר ילדים, שיר הילדים הראשון על החרמון בשם "על ראש החרמון", שכתבה אנדה אמיר פינקרפלד בשנת 1930 והלחין ידידיה אדמון.

על ראש החרמון

עַל רֹאשׁ הַחֶרְמוֹן

הָיֹה הָיָה אַרְמוֹן,

וְעַל רֹאשׁ הָאַרְמוֹן,

מִגְדָּל עִם פַּעֲמוֹן.

פַּעַם יֶלֶד קָטֹן

עָלָה עַל הַחֶרְמוֹן

מָצָא אֶת הָאַרְמוֹן

וְצִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן.

לכאורה שיר ילדים נחמד שמוכיח גם בשנת 1930 היה החרמון בלבנו....

הכותבת אנדה אמיר פינקרפלד, כלת פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978, החלה לכתוב בעברית רק שנתיים קודם, ופרסמה את שיריה וכתביה ב"דבר" ו"דבר לילדים". השיר "על ראש החרמון" נדפס בספרה "שירים לילדים" תרצ"א (1930). השיר זכה לשלושה לחנים. ראשון הלחינו מנשה רבינא בשנת 1932, לאחריו יואל וולבה בשנת 1948 אבל הלחן שזכה לפופולאריות רבה הוא של ידידיה אדמון – חווה אלברשטיין כללה אותו באלבום שירי הילדים שלה בשנת 1981.

מלכות החרמון – להקת פיקוד הצפון, 1968

את השיר הראשון שנכתב על החרמון לאחר מלחמת ששת הימים שרה להקת הפיקוד הצפון בתוכניתה "על הרמה". הסולן היה מוצי אביב, והשיר היה ללהיט ענק שזינק במהרה לראש מצעד הפזמונים בקול ישראל וגלי צה"ל

איך נולד השיר?

לפני 7 שנים סיפר יובב כץ לעיתונאי יעקב בר-און: "היום יש שלא מאמינים לי כי את סקיצה הראשונית "מלכות החרמון" כתבתי הרחק משם, בסיני, בעודי יושב בצילו של ג'יפ. הקרבות זה עתה שככו אצלנו והנה אני שומע בטרנזיסטור על כיבוש הגולן והחרמון. הידיעה הזאת החזירה אותי בבת אחת ל-1958, כשיצאתי מהמשק שלי לשנת-שירות בקיבוץ גדות, שהופגז על ידי הצבא הסורי שישב מולו, בגולן, על הר שהיה כמפלצת, כפי שכתבתי. הוא שלח את מילות "מלכות החרמון", עם פתיחה רוויית אופטימיות כ"כל המילים השמחות/ פרצו שוב כהורה סוערת/ טיפסנו עם כל הרוחות/ אל פסגת החרמון הזוהרת", ללהקת פיקוד הצפון.במאי הלהקה דאז, שמעון ישראלי, מסר את השיר לחברו, המלחין אפי נצר, שנסחף איתו אל מקצב הוואלס.

אילו הייתה לי מזחלת – צוות הווי של הנח"ל 1968

בשנת 1968, שנה אחרי מלחמת ששת הימים היינו עדיין במצב רוח מרומם. אמנם סביבנו התחוללה מלחמת ההתשה אבל אנחנו חגגנו את ארץ התנ"ך הרחבה הישנה חדשה שלנו, הלהקות הצבאיות היו בשיא פריחתן ואחרי שלהקת פיקוד הצפון שרה על "מלכות החרמון". לכאורה, היה זה אך טבעי שגם צוות הווי של הנח"ל בתוכניתם הראשונה "כמה טוב" (בין חברי הלהקה: צילה דגן ואופירה גלוסקא ומפקד הלהקה היה צביקה ארבל) ישירו שיר על החרמון.

אילו היתה לי מזחלת מילים: רימונה די-נור
לחן: נורית הירש

חמש מעלות מתחת לאפס
ארבע חליפות של מדים
חמש מעלות מתחת לאפס
שלושה בקבוקים לרומם את הנפש ואלף דמעות
ואלף דמעות
ואלף דמעות שהפכו לגלידים.

אח, איזה חיים על השלג,
אח, איזה חרמון נהדר,
אח, אילו הייתה לי מזחלת -
הייתי חוזר למדבר.

רק שבע אמות מתחת לשלג
אך כל הלבבות מוּסקים
רק שבע אמות מתחת לשלג
בג'ריקנקן כבר קפא כל הדלק
ואין לנו די
אין לנו די
אין לנו די מגלשיים לסקי.

אח, איזה חיים על השלג...

בואי, עלמה, היי לי כאן פרח
ושמש בינות קרחונים
את כל הסודות נרשום עלהקרח
נחיה לנו כאן
נחיה לנו כאן
נחיה לנו כאן כזוג שלגונים

שאלתי את צביקה ארבל, חבר קיבוץ כברי, שהיה מפקד צוות הווי של הנח"ל, על נסיבות הולדת השיר, וכך סיפר לי: "בשנת 68, במסגרת חיפושי אחרי חומר לתקליט המיועד של צוות הווי נחל, הגעתי לדירתה של נורית הירש בתל אביב, ויצאתי משם עם ארבעה שירים: "מלאך מסולם יעקב", "זמר שכזה", כ"מה טוב" ו"אילו הייתה לי מזחלת" (שהצליח פחות מהאחרים...) הופענו אתו לאחר מכן עד שהשתחררו רוב הזמרים".

לצפון באהבה - להקת פיקוד הצפון, 1970

שנת 1970, ועדיין החרמון מככב בשיר שכתבו דודו ברק ונורית הירש ליגאל בשן. מהאתר "שרים במדים" בעריכת יורם סימן טוב למדתי שיגאל בשן התחיל את שירותו בצה"ל כשהוא מופיע לבדו, וכשהצטרף ללהקה הביא איתו את השיר כ"נדוניה".

לצפון באהבה

מילים: דודו ברק

לחן: נורית הירש

כשהשמש חיוך אחרון לחרמון
תשלח ביום רוח של סתיו
יצלצל טלפון בפיקוד הצפון
זה אנחנו מעבר לקו

את, אני והחורף נזמין אז ארמון
על הר ערפל וענן
שם חצב וכרכום יפרחו בהמון
חיוכים ישלחו בלבן

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה
נזמר והשיר יעפיל לעמון
יהדהד עד מדבר השממה

במזחלת של קרח לצליל פעמון
שירנו עולה בשלווה
נטפס על גלבוע תבור ועצמון
ושירת חיילים מלווה

מלווה את שירת הצפון הרחוק
של ארץ נושבת וקור
תחמם ותדליק את ליבנו לצחוק
ותמיס מצב רוח אפור

יום יבוא והשמש יציץ חייכני
ירדו השלגים מהרים
ופלגים יזרמו בין פרחי צבעוני
בשבילים הכחולים, הקרים

את, אני והחורף הביתה חוזרים
שלום לך, ממלכת הכפור
חיילי הצפון נתראה בהרים
בשנה הבאה נחזור

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה
נזמר והשיר יעפיל לעמון
יהדהד עד מדבר השממה

שאלתי את ידידי הירושלמי המשורר והפזמונאי דודו ברק (לשעבר עורך מוסיקה מיתולוגי ב"קול ישראל") על נסיבות כתיבת השיר וכך הוא סיפר לי: זו הייתה התקופה בין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים, וכולנו הושפענו מ"השמש הגדולה" של נעמי שמר וחיים חפר ,וכל הפזמונאים והמשוררים שהיללו את שביליה של הארץ הזאת, והחרמון הוא פסגת הפסגות... החרמון בשבילי הוא יהלום. ואני גם זוכר את הביטוי "העיניים של המדינה" שטבע הלוחם בני מסס ז"ל, בתום הקרב הקשה על החרמון, בראיון לטלוויזיה.

בשיר "פרחים בקנה" שכתבנו אפי נצר ואני ללהקת התותחנים ב1970 כתבתי:

"הַשֶּׁמֶשׁ יִדּוֹם בֵּין עַזָּה לְרָפִיחַ
יָרֵחַ יַלְבִּין עַל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן
פְּרָחִים בְּקָנֶה וּבָנוֹת בַּצְּרִיחַ
יָשׁוּבוּ לָעִיר חַיָּלִים בֶּהָמוֹן"....

גם בשיר "ארץ לבנה" שכתבתי לרונית אופיר בשנת 2017, כמעט 5 עשורים אחר כך (לחן: טוני הלפמן} כתבתי: "מלמלה על ים כנרת, כתר נח על החרמון..."

עד כאן כמה שירים שנכתבו על החרמון, הלוואי שיחזור סופסוף השקט לצפון ולדרום, הישובים ישוקמו, התושבים יחזרו, החטופים ישובו אלינו, הארץ תשקוט וכולנו ניתקע בפקקים שעות רבות כדי להגיע לפסגת החרמון ונגלוש בשלג בהמונינו...