"הרב יוסף יעקבי כל הזמן רצה להיות יותר טוב"

שנה לפטירתו: השבוע נערכה אזכרה למחנך הרב יוסף יעקבי, ממייסדיה ומנהלה הראשון של אולפנת דרכי נעם בפתח תקווה שבראשה עמד 17 שנה.

הרב יעקבי לימד בעברו בישיבת בני עקיבא ברעננה וגם כן שימש כרב קהילת אוהל מועד ברעננה במשך יותר מ-30 שנה.

בבית ספר תורה ומדע בה חינך בשנותיו האחרונות יצאו התלמידים להתנדבויות מגוונות בכל רחבי הארץ כחלק מיום שיא לזכרו. היום הסתיים באירוע מכובד שהוקדש לגבורה היהודית בציון שנה לפטירתו.

לאירוע הוזמנו בני המשפחה שחנכו גמ"ח תפילין לבית הספר לעילוי נשמת הרב. כמו כן, התקיים אירוע אזכרה בנוכחות החברים והמשפחה.

גיסו ברוך אורים ספד לו: "כשיוסי ראה מישהו, הוא פשוט הבין מה הוא צריך. כשצריך לנסוע לבקר פצועים הוא נוסע. בכל רגע בחיים הוא מילא את הצורך שנדרש ממנו בהווה. הוא היה מוכן ואוהב ורוצה לעזור לכל מי שצריך בשמחה. שירת חייו הייתה 'קרבת אלוקים לי טוב'. כל הזמן הוא היה בדביקות, בחיבור. הוא לא סיפר לנו איך הוא עשה את זה אבל הוא מצא את קרבת אלוקים".

הרב אלקנה ליאור, אשר היה מקורב לרב יעקבי, סיפר על דמותו: "הרב יוסי הוא דמות של יושר, של איש חינוך, של מסירות. כל הזמן רצה להיות יותר טוב, לזכך את עצמו. הוא לא שמר טינה על אף אדם, לא נתפס למניעי האדם, אלא תמיד ראה את הקב"ה מאחורי הדברים. הרב היה סמל לענווה ושליחות. הוא לא רצה את הפרונט, הוא היה מאחורי הקלעים וחיפש כל הזמן לקדם אנשים ולתת בהם אמון שיצמיח אותם".

"הוא לא חיפש את ההתקדמות האישית שלו אלא דאג והתמסר כל הזמן להתקדמות ולחינוך של תלמידיו. כל המעשים של הרב היו לטובת כלל ישראל, הוא תמיד חיפש איפה צריך אותו באותו הרגע. לא הפריע לו לעבור מתפקיד של ראש אולפנה למחנך בחטיבת ביניים, הוא תמיד חשב איך לעשות את התפקיד שלו בצורה הטובה ביותר ולא התבייש להמשיך וללמוד גם בגיל מבוגר. תמיד התנוסס על פניו של הרב חיוך של ענווה ושמחה".

רגע מרגש נוסף נרשם כשהושמעה הקלטה מאת הרב דניאל הדר, רב ומנהל קהילה במיאמי. בהיותו ילד, הרב יעקבי ומשפחתו אימצו אותו לביתם במשך השנתיים בהן שהו בלוס אנג'לס בשליחות חינוכית. "הרב היה שלט חוצות של איך להיות יהודי, כל מה שאני עושה היום זה בזכותו. מה שהרב לימד אותי בביתו לפני שלושים וחמש שנה וכל מה שהרב עשה בשבילי משפיע בצורה ישירה על העשייה שלי היום".

לבסוף חתנו של הרב יעקבי, דוקטור איתי פלג, סיפר גם כן מנקודת מבט אישית על החוסר של הרב בחייו. "ברגעים של תהיות כיצד צריך לנהוג, אני נזכר באיש החינוך שהיית, באהבה האמיתית לתלמידך ובהשקעה האין הסופית. ביכולת ללמד ולחנך, בסבלנות העצומה והיכולת להוביל כיתה בלי להרים את הקול או לכעוס. ולא פחות מכך ואולי הרבה בזכות שדאגת לקיים בך 'מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולן'".