
בראיון לערוץ 7 מתייחס צביקה מור, אביו של איתן החטוף בעזה וראש פורום 'תקווה', לטענות הזוכות באחרונה לתהודה תקשורתית נרחבת, ולפיהן הציונות הדתית אינה עושה די ואינה מעורבת במאבק לשחרור החטופים.
"יש כאן שתי סוגיות", אומר צביקה מור. "הסוגיה הראשונה היא להבין מה הכוונה במילים 'מאבק למען החטופים'. מהן הפעולות הנכונות שצריך לעשות כדי להביא את החטופים והם ישוחררו. השאלה השנייה היא אם הציבור הדתי לאומי אכן שותף או לא".
"לגבי השאלה הראשונה, יש לנו תשובה מאוד פשוטה. זה מה שפורום 'תקווה' אומר מתחילת הדרך וראש השב"כ אמר זאת לראשונה לפני כחודש, שכל הפעולות הפומביות שמבטאות את הקושי הצער והכאב וחוסר יכולת העמידה של המשפחות מעלות את המחיר של החטופים ומחבלות במשא ומתן. כל בעל היגיון בריא מבין את העובדה הפשוטה הזו. כמו בכל מו"מ, אם אתה רוצה לזכות במקח במחיר נמוך אסור לך להראות התלהבות, שהמקח חשוב בעיניך. לכן אנחנו לא משתתפים בהפגנות בעצרות בשיירות ובמצעדים. אנחנו לא משתתפים. אנחנו פועלים בעצרות למען הניצחון במלחמה, וזה מה שצריך להיות עכשיו".
"ההפגנות שנעשות היום מטעם מטה משפחות החטופים מכניסות מורך לב בעם", קובע מור. "כשאנחנו במלחמה אנחנו לא עוסקים בכאב פרטי של אדם אחד או של כמה מאות, אלא רק בהרמת הרוח ומתן כוח ללוחמים ובני משפחותיהם. לכן גם מהטעם הזה העצרות הללו פסולות, מעבר לכך שהן מזיקות לחטופים".
לאחר הדברים הללו, אומר מור, יש לבחון את התנהלות הציבור הדתי לאומי בהקשר הזה. "אנחנו אומרים שהניצחון הוא שיביא להשבת החטופים, ואתמול שמעתי דיווח בערוץ 12 שחמאס מהתל במשלחות ומסרב לדברים שהוא כבר הסכים להם, המציאות מוכיחה שרק הניצחון הוא שיביא את החטופים. חמאס לעולם לא ישחרר את כל החטופים. הוא תמיד ישמור על חגורת ביטחון של חטופים וימשיך למרר לנו את חיינו".
משום כך, אומר צביקה מור, "כשאנחנו מכניעים את האויב אנחנו מרוויחים שלוש מטרות, אנחנו משמידים את מי שבא להשמיד אותנו, אנחנו מרתיעים את הסביבה שיבינו שלא כדאי להתעסק איתנו, וגם גורמים לאויב למסור את החטופים בתמורה למסדרון בטוח בו יוכלו לצאת למדינה שלישית תומכת טרור כמו איראן, טורקיה או טוניס".
"עניין הניצחון והחטופים זה לא עניין שצריך לבחור ביניהם. כשאתה מנצח אתה גם מקבל את החטופים", הוא אומר ובהתייחס לטענות כלפי הציבור הדתי לאומי מרחיב מור: "מגיע מטה משפחות החטופים ואומר לציבור הציוני דתי שלא רואים אותו הולך עם סיכות ולא רואים אותם מגיעים לעצרת במוצאי שבת שבה מובע הכאב היאוש והיגון מהמצב. אתם לא שותפים איתנו, אבל אני אומר אמירה פשוטה", ממשיך צביקה מור: "אם אתה נלחם ועשית 200-300 ימי מילואים והשארת את אשתך עם הילדים בבית, התמודדות מאוד לא פשוטה, זה שום דבר לעומת לשים סיכה ולבוא להפגנה... היית במלחמה ויתכן מאוד שהיית בסכנת חיים מיידית כמה פעמים, וזה שום דבר לעומת לשים סיכה, שבעיניי היא בכלל קולר שתכליתו למשוך אותך לאותן עמדות שהן כליאה של מדינת שיראל לארגון הטרור".
"לכן אני קורא לציבור הדתי לאומי לזקוף את הגב. יש לנו היום את הזכות הגדולה לעמוד בחזית של עם ישראל, כפי שאנחנו רואים בסדיר במילואים ולצערינו גם במספר הקרבנות. החטופים יחזרו רק בזכות מלחמה חזקה מאוד שאנחנו נמצאים בה בחוד החנית. מנסים להכות על החזה שלנו שכאילו לא אכפת לנו. אכפת לנו מאוד", אומר צביקה ומזכיר כי לא רק פרקי תהילים נאמרים, אלא גם ברכת מתיר אסורים נאמרת בכל בוקר. "אנחנו שותפים מלאים לכל מה שקשור לחטופים. אנחנו פשוט מאמצים דרך אחרת שלדעתנו היא הנכונה ביותר להשבתם".
האם גם בעיניו מדובר בלא יותר מאשר קמפיין פוליטי שתכליתו פירוקה של הממשלה ופגיעה באחדות המחנה הלאומי? "יש כאן שני קמפיינים שהציבור הדתי נמצא תחתם", משיב צביקה. "קמפיין ראשון הוא גיוס החרדים. לקחו נקודה חשובה וכואבת לנו, נושא השותפות במלחמה, ודרך זה מנסים לנגח בינינו לבין הציבור החרדי ולתקוע טריז בינינו כשהמטרה הסופית היא הפלת הממשלה, וישנו קמפיין החטופים. באחרונה אני מקבל אינסוף פניות ממשפחות המטה, קוראים לי לבוא ולהיפגש, ראינו שגם התחילו להשתמש בססמאות עם המילה 'תקווה', תקווה לחטופים", מציין צביקה מור הרואה בכך ניסיון לייתר, כהגדרתו, את קיומו של הפורום בראשו הוא עומד וממילא גם את המסרים שהוא מבטא, מסרים אחרים מאלו של מטה המשפחות.
לתפיסתו גם סיבוב המפגשים שמקיימים אנשי המטה בישובי הציונות הדתית נועד לייצר מצג ולפיו הם הבית המרכזי שעוסק בנושא החטופים, "אבל הציבור לא טיפש. הציבור מבין את הדברים ולא מוכן לקבל כניעה של מדינת ישראל".
"מנסים לתמרן את הציבור. אף אחד לא מחפש אחדות. האחדות היא מקפצה כדי להגיע לציבור הדתי שנמס כשהוא שומע את המילה אחדות, אבל כשרואים את המפגשים הללו תשאלו למה לא רואים בהם את הציבור החרדי. אני לא קונה את חיבורי האחדות הללו שנועדו לטשטש את ההבדלים. חשוב לי להדגיש את המחלוקת, אבל מחלוקת היא לא פירוד. אני אוהב את כולם. יש כאן מחלוקת מאוד חשובה ועניינית ומהותית לגבי אופיה של מדינת ישראל, על יחסי הכלל והפרט, על האחריות הראשונה של המדינה, שמירת הלאום או אושרו של הפרט. את המחלוקת הזו אני רוצה לחדד אבל חלילה ללא שום פירוד ושנאה".
גם את השיחה הזו אנחנו חותמים בשאלת המידע החדש, אם יש כזה שמגיע לידיעת המשפחות, וצביקה מור משיב ואומר כי "כבר חודשים רבים לא שמענו שום דבר. אנחנו לא יודעים. אני מריך שאולי הורידו אותם למנהרות אחרי מבצע ארנון ולכן יש פחות מודיעין, אבל מה שאני יודע הוא שאנחנו מכירים את הבן שלנו, איתן, וסומכים עליו שהוא איתן וחזק, ודואג לכל החטופים שהלוואי והם איתו, הוא מדבר, מעודד, מחזק ומצחיק אותם ודואג להרים שם את הרוח. זה איתן שלנו".