יו"ר עמותת "חננו" שמואל מידד (זנגי) אומר בריאיון לערוץ 7 כי נועם פדרמן, הנתון במעצר מנהלי ושובת רעב ממוצאי שמחת תורה, מצוי במצב קשה.
לדבריו, מעצר מנהלי הוא עניין בעייתי במדינה דמוקרטית משום שמדובר במעצרו של אדם ללא קיום הליכים משפטיים רגילים נגדו במהלכם יכול לדעת במה הוא מואשם, להתגונן ולהוכיח את חפותו. מדובר במעצר של אדם ללא הסבר, כשבפני בית המשפט מוגש כנגדו חומר חסוי לא שקיף שכנגדו אינו יכול להתגונן, ולכן הוא שובת רעב, אומר מידד ומוסיף כי פדרמן שובת רעב גם על כך שהפכו את מעצרו המנהלי למעצר בתנאי ענישה. לדבריו, פדרמן מנוע מלהתקשר, הוא מבודד, והוא כלוא עם מחבלים כדיראני ועובייד.
מידד הוסיף כי השהייה בשכנות ערבים עוינים יש לה לעתים השלכות ממשיות. לדבריו, יוסי בן ברוך, שמואשם בפרשת בת עיון וטוען לחוסר קשר בכלל לעניין, עבר פעם במסדרון בו עבר גם אסיר ערבי המופרד ממנו בדרך כלל. הערבי זיהה את האסיר היהודי ושפך עליו מים רותחים תוך שהוא גורם לו לכמה שבועות של סבל מכוויות.
מידד מציין כי מונעים מפדרמן לאכול אוכל כשר. לדבריו, עד לשביתת הרעב של פדרמן סירב שירות בתי הסוהר לספק לו אוכל כשר. הוא ציין כי מאחר שאת המטבח מנהלים אסירים, מכיר שירות בתי הסוהר בכך שהאוכל שנמצא בין כותלי בית הסוהר אינו כשר עבור אדם דתי, ולכן מאפשרים להכניס אוכל במנות סגורות בהכשר בד"ץ, אך לפדרמן וגם לחבריו לא אפשרו להכניס את האוכל הכשר שלהם.
עוד מציין מידד כי גם על הקשר עם משפחתו של פדרמן מקשים וכי הוא כלוא בבית סוהר מרוחק מביתו, דבר המקשה על אשתו להגיע אליו. הותר לה לבקרו אחת לשבועיים ולמשך חצי שעה מאחורי סורגים. לדבריו, נעשה הכול כדי להקשות עליו להיפגש עם ילדיו ואפילו לחבק אותם בשעת ביקור.
קשייהם של האסירים הלאומיים אינם רק נחלת נועם פדרמן. אתמול התפרסם בכלי התקשורת כי אשתו של צוריאל עמיאור אמונה עמיאור ניסתה "להבריח" לבעלה כדורי רובה בעגלת תינוקה.
אמונה עמיאור הכחישה את הדברים ואמרה כי מדובר בהשמצות וכי היא מתכוונת לתבוע תביעת דיבה את הגורמים שהפיצו לתקשורת כאילו בקשה להבריח כדורי רובה לבעלה.
"אני גרה ביישוב מבודד שבו לכולם יש נשק, והילדים הכניסו בטעות כדור לעגלה. עדיף שבשב"ס יעשו חיפושים על נשים של מחבלים שמכניסות אמצעי לחימה לבעליהם. את התוצאות ראינו לא אחת", מסרה עמיאור. (ש.ח.)
לדבריו, מעצר מנהלי הוא עניין בעייתי במדינה דמוקרטית משום שמדובר במעצרו של אדם ללא קיום הליכים משפטיים רגילים נגדו במהלכם יכול לדעת במה הוא מואשם, להתגונן ולהוכיח את חפותו. מדובר במעצר של אדם ללא הסבר, כשבפני בית המשפט מוגש כנגדו חומר חסוי לא שקיף שכנגדו אינו יכול להתגונן, ולכן הוא שובת רעב, אומר מידד ומוסיף כי פדרמן שובת רעב גם על כך שהפכו את מעצרו המנהלי למעצר בתנאי ענישה. לדבריו, פדרמן מנוע מלהתקשר, הוא מבודד, והוא כלוא עם מחבלים כדיראני ועובייד.
מידד הוסיף כי השהייה בשכנות ערבים עוינים יש לה לעתים השלכות ממשיות. לדבריו, יוסי בן ברוך, שמואשם בפרשת בת עיון וטוען לחוסר קשר בכלל לעניין, עבר פעם במסדרון בו עבר גם אסיר ערבי המופרד ממנו בדרך כלל. הערבי זיהה את האסיר היהודי ושפך עליו מים רותחים תוך שהוא גורם לו לכמה שבועות של סבל מכוויות.
מידד מציין כי מונעים מפדרמן לאכול אוכל כשר. לדבריו, עד לשביתת הרעב של פדרמן סירב שירות בתי הסוהר לספק לו אוכל כשר. הוא ציין כי מאחר שאת המטבח מנהלים אסירים, מכיר שירות בתי הסוהר בכך שהאוכל שנמצא בין כותלי בית הסוהר אינו כשר עבור אדם דתי, ולכן מאפשרים להכניס אוכל במנות סגורות בהכשר בד"ץ, אך לפדרמן וגם לחבריו לא אפשרו להכניס את האוכל הכשר שלהם.
עוד מציין מידד כי גם על הקשר עם משפחתו של פדרמן מקשים וכי הוא כלוא בבית סוהר מרוחק מביתו, דבר המקשה על אשתו להגיע אליו. הותר לה לבקרו אחת לשבועיים ולמשך חצי שעה מאחורי סורגים. לדבריו, נעשה הכול כדי להקשות עליו להיפגש עם ילדיו ואפילו לחבק אותם בשעת ביקור.
קשייהם של האסירים הלאומיים אינם רק נחלת נועם פדרמן. אתמול התפרסם בכלי התקשורת כי אשתו של צוריאל עמיאור אמונה עמיאור ניסתה "להבריח" לבעלה כדורי רובה בעגלת תינוקה.
אמונה עמיאור הכחישה את הדברים ואמרה כי מדובר בהשמצות וכי היא מתכוונת לתבוע תביעת דיבה את הגורמים שהפיצו לתקשורת כאילו בקשה להבריח כדורי רובה לבעלה.
"אני גרה ביישוב מבודד שבו לכולם יש נשק, והילדים הכניסו בטעות כדור לעגלה. עדיף שבשב"ס יעשו חיפושים על נשים של מחבלים שמכניסות אמצעי לחימה לבעליהם. את התוצאות ראינו לא אחת", מסרה עמיאור. (ש.ח.)