חרדים בלשכת גיוס. אילוסטרציה
חרדים בלשכת גיוס. אילוסטרציהצילום: Avshalom Sassoni/Flash90

אל"מ במיל' חנוך דאובה, העומד בראש פורום לוחמי חרבות ברזל, מספר בראיון לערוץ 7 על מאבקו של הפורום לקידום חוק גיוס שוויוני.

"אנחנו מסתכלים על כל סוגיית הגיוס בקומת הביטחון הלאומי. אנחנו מזהים שאנחנו בתקופה תנ"כית שבה ישראל נלחמת בשבע חזיתות, חווינו אירועים מאוד משמעותיים שמשליכים על כך שעתידנו לוט בערפל ואנחנו לא יודעים לאן המציאות הזו מובילה. אנחנו לא מבינים כיצד במציאות הזו נבחרי הציבור חושבים על הדבר הזה", אומר דאובה בהתייחס לחוק המתוכנן בימים אלה, אותו הוא רואה ככזה שתכליתו לאפשר את המשך השתמטות הציבור החרדי.

הדברים, הוא אומר, מקבלים משנה תוקף בתקופה שבה הצבא מדבר על חוסר של עשרת אלפים חיילים על מנת להשלים את שורות הנופלים והפצועים ולרענן את הכוחות הלוחמים. "יש כאן שתי סוגיות, אחת נוגעת באופן ישיר לחלוקה בנטל. הנטל נופל על המעט שכן משרת ואנחנו רואים שהמדינה ונבחריה מחזירים את השירות הסדיר ל-36 חודשים, את גיל הפטור ממילואים ל-48 ואת ימי המילואים הצפויים בשנים הקרובות לשמונים יום בשנה, מה שהרסני מאוד ואקטוי ליכולת של אנשי המילואים להשתלב במציאות הכלכלית חברתית ומשפחתית של חייהם".

דאובה רואה במציאות הקיימת ריסוק של הסולידריות החברתית שהיא זו שלמעשה הצילה אותנו וממשיכה להציל אותנו. "הרוח הציונית שמפעמת בכולם והיא שגרמה לנו להגיע בשבעה באוקטטובר ללא תפקיד וללא שיבוץ ולקחת אחריות. אנחנו פוגעים בדבק הזה של צבא העם שמבטא את הציונות במקום העמוק ביותר שלה. זו סולידריות ללא הבדל ואבחנה בין ימין ושמאל דתיים וחילוניים והיא זו שניצחה. אני חושש שאם ניתן לדב רהזה לקרות תהיה גם שחיקה ברצון לשאת בנטל, רואים את האחוזים הנמוכים של גיוס לסיבובים שלישי ורביעי וגם שחיקה ביכולת להתמודד עם אירועים קשים כפי שהיו בשבעה באוקטובר".

קריאת הפורום שלו היא "להסתכל ברמת המקרו, בראיה חזונית בלי להסתכל על העסקנות הפוליטית של שרידות של אדם כזה או אחר, ותעזרו לנו להפוך את העם היושב בציון לחזק יותר ומאומן יותר, שוויוני יותר, שאנשים לא ירגישו שהם הולכים לסכן את חייהם כשאחיהם עושים דברים אחרים. זו אמירה ערכית שמשליכה באופן ישיר על הביטחון הלאומי והיכולת לשמר כאן מדינה ריבונית לעם היהודי".

על דבריו אלה שאלנו את דאובה אם האמירה האידילית שהוא מייצג אפשרית גם במציאות פוליטית המחייבת התייחסות לקבוצות שהדעות חלוקות עליהן, והוא משיב ואומר כי לתפיסתו "מנהיגות אמורה להוביל את האנשים קדימה, היא לא משרתת את השהייה בכנסת. אנחנו נמצאים לפני החלטות שמחלקות את המשאבים והחלוקה בנטל בצורה שונה ונדרשת מנהיגות חזונית".

"עם שימר את הקיום שלו בזכות ראיה פרגמטית, וברגע שבו נסכים על חוק גיוס שווה שכולל סנקציות אישיות והשלכות אישיות על הפרט ולאחר כך נקים מסלולים שיתאימו למגזר החרדי כדי שישמור על התרבות שלו ומאידך יאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית מהיום שבו חל עליהם חוק הגיוס. אנחנו יכולים לעשות את זה", הוא אומר.

האם סדר כזה, קודם חקיקה ואחר כך בניית מסלולי גיוס לחרדים, אפשרי והגיוני עבור הציבור החרדי? דאובה סבור שהצעד הראשון צריך לכלול הסכמה עקרונית שכולם מתגייסים ולאחר מכן ניתן יהיה למצוא לכל קבוצה את המסלול המותאם לה מתוך ראייה פרגמטית. "חשוב לי שהילד החרדי יתגייס ולא משנה אם זה לחטיבת חשמונאים, לגדוד החרדי או לכל מסגרת אחרת. לא כולם נדרשים להיות לוחמים בקצה. החברה החרדית היא עילית הנוער מבחינת קב"אות ודפ"ר. הם יעשו לצבא ולחברה הישראלית דברים מופלאים. האינטרס שלי הוא שחרדי יכנס חרדי וייצא חרדי חזרה לבני ברק ירושלים או כל מקום אחר שבו הוא מתגורר".

לטעמו "מודל המכסות זורק את האחריות על צה"ל. המשמעות היא שאומרים לצה"ל שיש לו מכסה של 3000 איש ועכשיו הוא צריך לחפש אותם במקום להטיל סנקציות שמונעות קצבאות, רישיון נהיגה, טיסה לחו"ל וכו' כפי שיש סנקציות לאדם בציבור הכללי אם הוא לא מתגייס. זה זורק את האחריות לצבא ואני אומר שנצא מתוך נקודת הנחה של חוק גיוס שווה לכולם ואחר כך נעשה תהליכים". לדבריו במתכונת זו ניתן יהיה לבנות בשלבי ההמשך מודלים שונים לפרקטיקה של הגיוס, כולל אפשרות לדחות את המסללים לשנה עד סוף ההכנות או לקבוע מועד לתחילת תחולתו של החוק שלא יופעל באופן מיידי. "זו גישה מחבקת ופרגמטית ולא לעומתית. אין לי כוונה להכניס 16,000 חרדים לכלא, חלילה. נסכים שכולם מתגייסים והכללים של כלל האוכלוסיה יחולו גם על הציבור החרדי".

בהמשך הדברים שאלנו את דאובה אודות ההשתמטות שקיימת גם בציבור הכללי והוא משיב ואומר כי אמנם הוא אינו מכיר את הנתונים אך הוא מעריך שהמספרים בציבור הכללי זניחים לעומת המתפרסם. אני לא מקבל את הטענה שמדובר בחמישים אחוז. אני מכיר נתונים שמדברים על אחוזים בודדים וזניחים. רואים את זה גם בנתוני הגיוס שהם מעל שמונים אחוז. יש מי שהצבא לא מעוניינים לקלוט אותם, וסביר להניח שגם במגזר החרדי יהיו כאלה שהם לא ברי גיוס וישתמטו, אבל ההבנה צריכה להיות שהכללים יחולו על כולם באותה מידה. אם יש בעיה גם בציבור הכללי נטפל גם בה".

בנקודה זו העלינו בפני אל"מ דאובה את התחושה שכל האירוע נועד לשים על שולחן הדיונים רק את הציבור החרדי תוך התעלמות מהמגזר הערבי ומההשתמטות בציבור הכללי והדבר נעשה בין השאר מתוך מגמה פוליטית ברורה למדי.

"אני לא מייצג אף אחד אלא רק את חנוך דאובה ואת מי ששותף לקריאה שלנו. ראשית, אין כאלה אחוזי השתמטות גבוהים בציבור הכללי. לגבי הערבים, הם סוגיה מורכבת, ובהקשר הזה, זו הזדמנות לבסס פתרונות שיאפשרו השתלבות גם של הציבור הערבי בחברה הישראלית, אבל כרגע דחוף הוא 15,000 אנשים לצה"ל. התלות של הציבור החרדי במדינת ישראל מחייבת חקיקה בעוד הציבור הערבי לא מקבל את התנאים שמקבל הציבור החרדי בעקבות חוק טל, ולכן השלכה בין השניים היא מורכבת", אומר דאובה הרואה בחוק המנוסח בימים אלה ככזה שתכליתו אינה להעביר חרדים בשערי הבקו"ם אלא להעביר תקציבים לאחר שבית המשפט מחייב מענה לחוק המעונות עד תאריך מוגדר.

"בסוגיה החרדית שנמצאת לפתחנו, אם החקיקה תעבור נישאר ערומים מכאן ומכאן, תקציבים יעברו וההשתמטות תימשך ובנתיים צה"ל נמצא במצוקה מאוד גדולה", מסביר דאובה המדגיש כי הוא מסכים לכך שאת ההזדמנות הזו נכון שראש הממשלה ושר הביטחון ינצלו ליצירת מסלולי שירות וגיוס מותאמים לכלל האוכלוסיה.

על רקע דבריו בראשית השיחה אתו שאלנו את דאובה אם השיח אותו המכנה המשותף הציוני, הסולידריות הציונית וכיוצא באלה, אינו מרחיק את הציבור החרדי שתפיסת עולמו מנוגדת לציונות ובמשך עשורים הוא מתאמץ כדי להתרחק ממנה. האם לא נכון למקד את השיח בערבות הדדית, בערכי סולידריות אנושית ומחויבות אישית לכלל במנותק מהציונות? האם שיח כזה לא יכול לקרב את המגזר החרדי במקום להרחיק אותו?

"ברמה העניינית יש פער בין החברה החרדית לבין מי שמייצגים אותם. על סמך שיח איתם ועל סמך מחקרים יש פערים. אני משוכנע שהם רוצים להשתלב בחברה ובמעגל העבודה. ראינו את ההיענות הגדולה של הציבור הזה אחרי השבעה באוקטובר. זה ציבור חם, ציוני, שרוצה לחיות בארץ הזו בביטחון. אנחנו רואים את דפוסי ההצבעה שלהם למפלגות ציוניות. לכן אני לא מקבל את ההנחה שהם מתנגדים לציונות", אומר דאובה ומוסיף כי לתפיסתו "מי שבוחר לגור בארץ הזו ולהינות מהטוב שבה, חייב להיות חלק מהנשיאה בנטל. אם אתה לא ציוני ולא רוצה להיות עם נשק נמצא פתרון, תוכל להיות בזק"א או בכב"ה, אבל בואו נחליט ונסכים שכולנו, הציבור הכללי, החרדי והערבי, צריכים להתגייס".