קצב הניסים שקורים איתנו יום יום, אפשר לומר אפילו שעה שעה, כבר עבר מזמן את גבול הנורמה וההיגיון.
מי שינסה להביט על מה שקורה איתנו כצופה מהצד בעין אובייקטיבית ולא דרך מסנני התקשורת לא יוכל שלא להשתאות על הפלא הזה שנקרא עם ישראל ומדינת ישראל.
"בימים ההם בזמן הזה", זו לא רק תפילה אלא מחזה עיניים של ממש. אנחנו כבר עמוק בשטח סוריה, מוצבים חדשים בכתר החרמון. כמויות נשק ואמל"ח, משגרים ומה לא שנתפסו והוצאו מלבנון. מי שראה את התמונות יכול לדמיין רק מה היה קורה אם חלילה רבע מזה היה מופעל נגדנו.
שנים שהכינו אותנו באימונים בלתי פוסקים לאירועים קשים מאוד בלבנון. דיברו איתנו על עשרות ואולי מאות הרוגים ביום - וכל זה הולך מתפרק ומתפורר מול העיניים שלנו.
"ואילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקין להודות", כי אנחנו לא תמיד יודעים על מה להודות ואין אנחנו מספיקין לעמוד בקצב הניסים שעוברים עלינו. יעבור הרבה זמן עד שגם אנחנו נדע מה באמת קורהה איתנו בימים האלה. ושלא נדבר על המלמה בעזה - או יותר נכון מה 'שנשאר' מעזה.
אם לפני שנה נכנסנו לאיתורים בעזה והדלקנו נרות בתוך הבתים בחשכה בלי שיזהו אותנו - היום כבר מרימים חנוכיות גדולות וכל פלוגה מתפארת בחנוכיה גדולה יותר ומאירה יותר.
ידועה שאלת הבית יוסף למה חנוכה שמונה ימים הרי ביום הראשון לא היה נס בפך השמן? ישנן אינספור תירוצים לכך. מכל התירוצים עולה נקודה מרכזית כי חנוכה זה שבע ועוד אחת. עוד אחת למעלה מהטבע.
אחת למעלה ושבע למטה. ראש הממשלה אמר לפני כמה זמן כי אנחנו מנהלים מלחמה בשבע חזיתות ויתכן וישנה עוד אחת. אינני יודע למה הוא התכוון. אך בהחלט אפשר לומר כי מעל השבע של - עזה. סוריה. לבנון. עיראק. תימן. יהודה ושומרון ואיראן - ישנה עוד חזית - חזית האמונה, הנשמה והרוח.
יש לצערנו מי שמנסה לגמד ולהקטין את גודל השעה שאנו נמצאים בה, מי שמנסה לשכתב את ההיסטוריה אחרת. מי שמנסה להסית את המבט למקומות אחרים. אך אסור לנו לשכוח שבתוך השבע למטה יש אחת למעלה שמנהיגה.
נכון הכאב שלנו על החטופים הוא עצום ועדין לא ברור לנו לגמרי מה הקב"ה רוצה מאיתנו, ובתוך אמירת ההלל וההודאה הגדולה אנחנו גם מתפללים 'אנא ה' הושיעה נא' כי לא הכל שלם - אבל הכל בדרך להשתלם. חלילה לנו להיות כפויי טובה.
מודים אנחנו לך על ניסך ועל נפלאותיך שבכל יום עמנו.