הנרות המאירים בפתחינו מפרסמים את נס הנצחון ואת סוד הנצחון היהודי הגדול מאז ולתמיד. אולם מהו אותו הניצחון הגדול? אנו מבקשים ללכת בעקבות הברייתא במס' שבת (כא ע"ב) ששואלת "מאי חנוכה?!" רש"י שם מדייק שהשאלה היא: "על איזה נס קבעוה?"
לרבים סיפור חנוכה מתקשר עם סיפורי הגננת וקשה להבין מה היה הפלא הגדול שעליו אנו חוגגים.
החשמונאים בני הכהנים, ניצחו את הצבא היווני המשוכלל ביותר בזמנם, במספר קרבות רצופים, כשהם מעטים ומעוטי אמצעים.
ההכשרה היחידה שהיתה לחשמונאים היתה הכשרה רוחנית של כהנים העובדים בבית המקדש. הם היו אמנם בעלי הכשרה תורנית, בוגרי 'ישיבות' ו'כוללים' אבל לא היו בוגרי הכשרה צבאית כלשהי, ודאי לא למדו באקדמיות צבאיות, כחיילי הצבא היווני, ולא היו בעלי עבר קרבי. יהודה המכבי בהיותו כהן, היה עובד בבית המקדש מספר שבועות בשנה ובשאר השנה, ככל הכהנים, עסק בהרבצת תורה ("יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", דברים לג י') או כרב ומורה או אפילו כראש ישיבה או ראש כולל אברכים בני שבט הכהנים בעיר מודיעין. ומי היו חייליו? קרוב לוודאי שהיו אלה בני שבט הכהנים בני ישיבה או אברכי הכולל.
מולם ניצב הצבא היווני, הצבא המודרני (דאז) החמוש והמנוסה, הטוב ביותר בעולם. כמאה ושישים שנים קודם לכך כבש את כל העולם בפיקודו של אלכסנדר מוקדון.
נסו לשער בנפשכם מצב בו היינו מציידים היום כמה מאות אברכים, חסרי הכשרה צבאית כלשהי, בחרבות חלודות, ושולחים אותם להסתער על בריגדת מארינס אמריקאית מצויידת ומחומשת מכף רגל ועד ראש, עם טנקים ואמצעי לחימה המשוכללים ביותר. (הרי אם נשווה את הצבא היווני של אז שהיה הצבא המשוכלל והמצוייד ביותר דאז להיום, היינו משווים את הטנק דהיום לפיל של אז, והנגמש המשוריין דהיום לסוס של אז, ואת תותחי השדה והמרגמות דהיום לבליסטראות של אז, וכו'.). האם ביחיסי כוחות כאלה היה להם סיכוי לנצחם? הרי נחיתותם הניכרת לא הותירה להם סיכוי!
אולם לנוכח גודל הסכנה שנשקפה ליהדות באותם ימים לא נותרה להם ברירה. "ואלמלא הם נשתכחה תורה מישראל" (רמב"ן בראשית מט י). לכן, בדלית ברירה הם מרדו ביוונים, למרות נחיתותם, אולם היתה להם אמונה גדולה, רוח לחימה ומסירות נפש, ובסיוע שמיימי הם חוללו את הנס הפלאי והבלתי נתפס, הם ניצחו את המארינס היוונים פעם אחר פעם.
תאור דומה לבאור נס חנוכה מצאנו ב"דברי ירמיהו" (על הרמב"ם חנוכה ג' א-ג. לרבי ירמיהו לב, לפני כמאתיים שנה): "הנה רבינו (הרמב"ם) שם בראש (הלכות חנוכה) נצחון החשמונאי על אויבי ה', והאריך לתאר מעמדינו בימי היונים כמה פגע בנפשינו וברכושינו ובכבוד בנותינו. ואחרי זה הנס דנרות, ועל זה כתב: "ומפני זה התקינו וכו'" אשר נוכל לפרש על שניהם: על הנצחון מאויבים ימי שמחה והלל, ועל נס דנרות להדליק הנירות וכמ"ש להראות ולגלות הנס וכו. וא"כ עיקר קביעת היום טוב היה משום תגבורת המלחמה אשר היה על דרך הפלא ופלא, מעטים נגד הרבה יודעי נשק מלומדי מלחמה מאנשי אלכסנדר אשר אחרי מותו נחלק ממלכתו ונפל א"י ביד יונים אשר שר צבאו היה למלך להם. וענין המלחמה גדולה, כי קיום האומה והתורה כולה ובית המקדש הכל תלוי בה, וראוי לקבוע ליום טוב. רק בלעדי נס הנרות לא היו קובעים".
אמור מעתה: "מאי חנוכה"? ומה הפלא הניסי הגדול שאותו אנו חוגגים?
על הניצחון הפלאי של אַבְרֵכִים עִם חֲרָבוֹת חֲלוּדוֹת וֶאֱמוּנָה בַּלֵּב, שניצחו את הַ'מָארִינְס' הַיְּוָנִי.