השיעור
בציונות הדתית בכלל ובישובי יהודה ושומרון אמרו זאת בלחישה, בתחושה שגם אם זה נכון, לא נעים לומר זאת, לא נעים לחשוד שמישהו מסוגל לחשוב כך, ובכל זאת הדברים נאמרו, גם אם בשיחות פנימיות.
אבל השבוע הגיעו דבריו הנוקבים של אבידע בכר, תושב בארי ששכל את אשתו ובנו בטבח השבעה באוקטובר, וכבר לא מדובר בלחישה נוקבת ולא נעימה. הדברים הללו חייבים לטלטל רבים מאיתנו.
"מזל שהשבעה באוקטובר קרה בבארי. אני חושב שאם זה היה קורה בגוש עציון, מה אני הייתי אומר באותה שנייה. הייתי אומר, 'מה הם גרים שם?' הייתי אומר אולי 'מגיע להם'. הייתי אומר את כל הדברים הכי קשים שיש בעולם. מזל שזה קרה אצלי בבית, מזל שאת השיעור הזה, שילמתי עליו הרבה מאוד, מזל שאת השיעור הזה למדתי".
כשהדברים לא נאמרים מעוד אזרח שוכן מגדלי גוש דן, אלא מאב שראה את אשתו ובנו נרצחים לנגד עיניו, שחש את פציעתו הקשה באותם רגעי טירוף בממ"ד, כשהוא מגדיר את הטרגדיה האישית והלאומית הזו כ"מזל" וכ"שיעור שלמדתי" כדאי לכולנו להעמיק בכל מילה ולהפנים את השיעור מבלי שחלילה יעברו אותו עוד אחרים.
ולשיעור הקשה הזה יש מסרים ברורים: האויב שונא אותנו בכל מקום ויחפש להכחיד אותנו בדרכיו המזוויעות בין אם אנחנו בהתנחלות, במושב או בקיבוץ. היעדים שלו ברורים והוא לא נטש אותם.
חייבים להקשיב, להפנים, למחוק שנאות פנימיות והאשמות הדדיות (כן, גם כלפי מתנחלים עם גוזמבות וכיפות כהנים), להקשיב לאויב נכוחה כדי שלא יצטרכו עוד ועוד ישראלים לעבור את השיעור שעבר אבידע בכר.
אל תבחרו צד
כל מי שמתעקש לקבוע שהצד הישראלי, כלומר נתניהו, הוא שמטרפד עסקה לשחרור חטופים, בוחר משום מה שלא להאמין לא רק לראש ממשלת ישראל, לשרי הקבינט, לראש המוסד, לאלוף ניצן אלון, למזכיר המדינה האמריקאי, לנשיא ארה"ב ואפילו לא למסמכי סינוואר, ובמקום זאת להאמין דווקא לראשי החמאס, למרות שלכולנו ברור האינטרס החמאסי. צר לי אבל הבחירה שלכם, אחים שלנו, גרועה.
תמיכה מהמלך
רק בשבוע שעבר המלצתי כאן ליהודי התפוצות להתחיל לארוז ולהגיע לכאן גם כחלק מהמאבק באנטישמיות, טענתי שאם מנהיגי המדינות יבינו שאזלת ידם מול תופעות אנטישמיות מבריחה מהם יהודים אל המקלט הקטן שמחכה להם במזרח התיכון, הם יתחילו לפעול בתקיפות כי יהודים, כך הוכיחה ההיסטוריה, היו תמיד מנוע צמיחה ופריחה בכל פרמטר. והנה, לא חלפו ימים אחדים וכבר קיבלתי אישוש לדבריי מלא פחות מאשר מלך הולנד.
וכה אמר המלך ההולנדי כפי שצוטטו בידי עמיחי שטיין: "שמעתי מיהודי הולנד בשיחות שונות שהם מפקפקים אם עדיין יש להם עתיד בהולנד, ושחלקם שוקלים לעזוב. אני אומר: תישארו! אנחנו שייכים ביחד".
ראיתם? רק מדברים על עזיבה, אפילו עוד לא התחלנו לאסוף ארגזים מהמחסן השכונתי לטובת אריזת המטלטלים, וכבר המלך מתחיל להישמע מודאג.
לא הבנתם את האירוע
בטפטופי המידע שפורסמו מתוך תחקיר חיל האוויר קראנו ושמענו גם את הקביעה שאמורה הייתה להרגיע אותנו, למרות המחאה (כלומר כל אירוע ה"אי התנדבות", ובעברית הסרבנות) לא הייתה פגיעה בכשירות חיל האוויר.
קטונתי מלקבוע אם הייתה או לא הייתה סרבנות. אני יכול לכל היותר לשאול או לנחש, אבל לא לקבוע (הרי כולנו יודעים שבבוקר הנורא ההוא היו כמה וכמה שעות של חוסר תפקוד אווירי. שמענו גם שהיה צורך להכשיר טייסים באופן בהול, מה שמעלה חשד שהעובדה שהם לא הגיעו למילואים גרמה לכך שהם לא היו די מוכשרים והוצרכו לאותה הכשרה בהולה). אבל מי בכלל טען וקבע שלא הייתה כשירות? הטענה הייתה אחרת לגמרי, ואולי לא הבנתם אותה, אז בואו נאמר אותה שוב ובתמצית:
העניין של הכשירות הוא חמור, אבל הרבה פחות משמעותי. מה שמשמעותי הוא המסר שעבר ליחיא סינוואר ולהקתו. במשך שנים הם חיכו עם ארסנל הנשק והאמל"ח, עם הנוח'בות הערוכים לפקודה, עם המנהרות המוכשרות והמוסתרות היטב, עד לרגע שבו נדמה היה להם שאין לצה"ל חיל אוויר, מודיעין ועוד כמה כוחות הכרחיים, ואז ניתנה הפקודה לפריצת גדרות הרצועה ולביצוע הטבח. זה הרבה פחות משנה אם ברגע האמת הייתם בכשירות או לא, אם הגעתם בזמן או אפילו קצת לפני. מה שמשמעותי הוא איך הצעדים שלכם תורגמו במוח המפלצתי של סינוואר.
שלא תיפול שגגה
בקבוצות ווטסאפ שונות נחשף גילוי מרעיש ומקומם, כך לפחות סברתי לתומי: חמיו של ראש השב"כ, איש העסקים ראובן אגסי, הוא אחד המממנים של סרבני הגיוס. כך נקבע בביטחון מלא בקבוצות השונות, ולראיה הוצגה כתבה של חיים לוינסון ב'הארץ', ואכן כל מי שראה את צילום המסך ראה כתוב שחור על גבי מסך ש"איש העסקים ראובן אגסי, אחד המממנים המרכזיים של "מחאת הגיוס" וכו'.
את צילום המסך הזה עיטר מי שעיטר בכותרת המרעישה שנצבעה אדום: "הידעתם שהאבא של אשתו של רונן בר ראש השב"כ הוא המממן הראשי של האחים לנשק...". קראתי ונרעשתי. אמנם יש פער בין ההגדרה "המממן הראשי" לבין הנתון שבכתבה פנימה ולפיו הוא "מראשי המממנים", ובכל זאת, איך קורה שנתון שכזה לא מופיע בראש כל חוצות, תהיתי לעצמי.
אז בואו נעשה את זה קצר. חיפשתי את הכתבה המקורית, הכותרת אכן אותה כותרת והמשפט המצולם אכן מופיע, אלא שמיד קפץ לנגד עיניי גם התאריך – 24 ביולי 2012, הרבה לפני שחבורת 'אחים לנשק' דמיינה שהיא חבורה, הרבה לפני שראשיה פינטזו על סרבנות. מסתבר שהכתבה עסקה בכלל במחאת גיוס שהייתה אז, לפני 12 שנים, בדרישה לשוויון בנטל, כלומר גיוס צעירי המגזר החרדי, אבל מישהו החליט לצלם מסך ולהריץ בקבוצות.
אז למען לא תטעו גם אתם, נאמר זאת כך: יש מספיק ביקורת על ראש השב"כ, ומן הסתם אפשר גם לבקר את פעילותו של מר אגסי, מדינה דמוקרטית בסך הכול, אבל כדאי להיות ממוקדים במה שרלוונטי ולא בהעלאה דברים נטולי הקשר מהאוב תקשורתי.
מפגש משפחתי
אם גם אתם נוהגים לכנס את בני הבית אחרי הדלקת נרות החנוכה ולשוחח בכל פעם על גיבור אחר מההיסטוריה היהודית, מיהודה המכבי ודרומה, אני משער שגם לכם ברור שלא צריך ללכת רחוק ולנבור בספרים ישנים. אפשר פשוט להציץ מהמרפסת לעבר בית השכנים (לא פנימה חלילה, כמובן), לדפדף ברשימת אנשי הקשר שלכם, להביט אל צועדי המדרכה שלידכם, להיזכר בבנים, האחים, האבות, הסבים ובני המשפחות שלהם ולזכור שעליהם עוד ידובר שנים קדימה, ואפשר להתחיל כבר מעכשיו.
תם עידן
הגענו לבקתה החשוכה של קאטו, לבדוק אם אולי בכל זאת שינה את דעתו ונשאר. דלת העץ הייתה פתוחה למחצה, חצי מבט פנימה וכבר היה לנו ברור. הוא היה רציני. הוא עזב. לא אמר לאן, רק קיווה לשינוי. הדפנו קלות את הדלת, השחלנו ראש פנימה, שממה ושקט מעיק חיכו לנו בפנים, אבל על פנים הדלת היה מחובר בנעץ פתק מקופל. הורדנו, פתחנו כשברור לכולנו מה ממתין שם בפנים, והפתק לא אכזב.
בכתב יד מרושל ובאותיות גדולות היה כתוב שם: 'די. כדי שתהיה לנו ארץ באמת נהדרת, תפסיקו לראות את זה. מאוכזב ואוהב, קאטו'
להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com