במשך מספר שנים, זמן רב לפני שנכנסתי לכנסת, אני עוסק בסוגיית המכס העודף והונאת המיליארדים של הרשות הפלסטינית, יחד עם חבריי מארגון לביא ומארגון קהלת.
מאז כניסתי לכנסת ומאז שהשר סמוטריץ׳ נכנס למשרד האוצר, הצפתי את הסוגיה במסגרות השונות:
בדיון מהיר בועדת הכספים יחד עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ ובהובלת יו"ר הועדה חה"כ גפני, במספר פגישות עם שר האוצר ואנשי לשכתו ובשיחות עם גורמי מקצוע בדרגים הגבוהים ביותר.
אבקש לחדד, השר סמוטריץ׳ ואנשיו עמדו מיד על חומרת הבעיה, על כך שכספי המכס מועברים על סמך הצהרות שקריות של יבואני הרשות ובפועל מכולות הסחורה מופנות לשוק השחור בתוך הקו הירוק ועל הנזק האדיר למשק הישראלי ולאינטרס הישראלי.
השר ואנשיו פעלו רבות כדי לטפל בפרצה שיצרו הסכמי אוסלו ואולם לצערי הייעוץ המשפטי נצמד ללשון הסכמי צרפת וחוקי היישום להסכמי אוסלו ולפרשנות מעוותת לפיה יש חובה להעביר את כספי המכס גובה ישראל ישירות לרשות הפלסטינית בתוך שישה ימים מהרגע שהמכולה נכנסה לישראל ובלי קשר למה שקרה לאחר מכן, בין אם היא עברה או לא לתוך שטח הרשות הפלסטינית.
הפרשנות המעוותת הזו של הייעוץ המשפטי היא שאפשרה את הנצחת הפרדוקס ומנעה מהשר לתקן את המעוות.
לארגון לביא ולארגון קהלת לא נותר אלא לפנות לבג"ץ על מנת לכופף את ידי המשפטנים וכך נעשה.
סיכומו של דבר ומעדות ראשונה: שר האוצר לא העביר כספים לרשות הפלסטינית, להיפך. השר יחד עם צוותו ועם הדרג המקצועי היה קשוב ופעל ככל יכולתו לסתום את הפרצה הזו. מי שמציג את הדברים הפוך מכך חוטא בלשונו.
[בשולי הדברים אומר, זוהי עוד דוגמא בה הייעוץ המשפטי עושה דין לעצמו ומונע מנבחר הציבור לממש את האינטרס הציבורי - ללמדך גם הפעם עד כמה נדרש תיקון במערכת המשפט ובייעוץ המשפטי דייקא]