איך זה שכוכב
הכוכב הצה"לי הגדול ביותר במזרח התיכון הוא, כך מספרים לנו בדיווחים משועשעים, דובר צה"ל בערבית, אל"מ אביחי אדרעי, ואכן הסרטונים של אל"מ אדרעי שוטפים את הרשתות וזוכים לתהודה נרחבת.
לא רק הסרטונים בהם הוא פנה בשפה עסיסית ומאיימת למחבלים ותומכיהם הם להיט, אלא גם הסרטונים שבהם לבנונים ועזתים מספרים על האמון שהם רוחשים ל"אפיחי", כשהוא אומר משהו זה קורה, הם מטיחים שם במנהיגיהם שחורי הגלימה והמצנפת ומפיצי הכזבים והיוהרה.
הכול טוב ויפה, ובעיקר נעים לראות את החיוך הרחב שבו משלח אדרעי איומים ובוז לעבר שונאי ישראל החפצים בהשמדתנו. באמת קצת חסרים אצלנו מי שיאיימו על האויב בחיוך גדול, אולי אפילו בלי התנצלות.
אבל יש משהו שבכל זאת קצת קשה איתו, ואלו האזהרות המדויקות של אל"מ אדרעי לתושבי רצועת עזה המחולקים במפת תשבץ דקדקני. אני לא יודע אם הוא עושה זאת מרצון או בשל פקודת הממונים עליו, אבל עם כל הכבוד והחיבה לחיוך הגדול, ככה, כשצה"ל מתריע לתושבי כל רחוב, שכונה או בניין, שעליהם לעזוב כי הטיל מתקרב אליהם, ישראל לא תוכל לנצח. מישהו שמע על הודעות אמריקאיות מהסוג הזה באפגניסטאן או בעיראק? אולי הודעות רוסיות באוקראינה? אין כאלה, גם לא ממקומות אחרים ברחבי העולם והסיבה פשוטה: כשמאפשרים ואפילו מעודדים מעבר של אוכלוסיה, ובתוכה מחבלים, ממקום למקום לא ניתן להכריע ולנצח. בניינים שקורסים אמנם מצטלמים טוב, הרבה עשן ורעש, אבל בהשקעה קטארית של כמה מיליארדים ישוקמו כל הבניינים הללו בתוך פחות משנה. אם האוכלוסיה האזרחית לא תחשוש נחזור שוב למקומות שהיינו בהם.
זה אולי נשמע הומאני ואולי אפילו מוסרי, אבל אין שום דבר מוסרי והומאני במתווה שבסופו של יום ישאיר את הטובחים, הרוצחים ועוזריהם בחיים.
אל תחנכו אותנו
אחי ורעי, בני הציונות הדתית. מתנצל, אבל אני לא מוכן להתנצל. אני יודע שזה מאוד באופנה לאגרף את היד ולהכות על חזה עצמנו כאילו (חלילה) לא מספיק אכפת לנו מגורל החטופים.
חברים יקרים, שנה ורבע אחרי תחילת המלחמה ושורות הלוחמים בסדיר ובמילואים השוהים ברצועת עזה גדושים מסרוגי כיפות. אני לא מתכוון להתנצל על זה או להסתיר את זה, אבל מתחת לקסדות יש הרבה מאוד כיפות. נכון, לא רק, ואיש לא טוען זאת, אבל כולנו מכירים את הנתונים שמתחדדים לאין ערוך בסבבי המילואים האחרונים, כאשר יש מי שכבר לא מגיעים מסיבות מובנות של קשיי פרנסה, משפחה שמתפרקת ואפילו קושי מנטאלי מובן ומוצדק, ועם זאת יש מגזר אחד שבחוריו נמצאים שם ועל שפתיהם תשמעו תמיד את התקווה לזכות להיות בכוח שיאתר ויחלץ חטופים.
לשם כך הם נלחמים ומשלמים מחיר יקר של לחימה מתישה, משפחות מרוטות עצבים מדאגה, עסקים מוקפאים, מראות קשים שילכו איתם לאורך שנים קדימה, פציעות נפש וגוף ולעיתים גם מוסרים את הנפש. אז נכון, הם לא תמיד הולכים להפגנות ולעצרות, חלקם כי הם פשוט עסוקים בעזה במשהו הרבה יותר אפקטיבי במאבק להשבת החטופים, וחלקם כי הם משוכנעים שדווקא העצרות וההפגנות הן אלה שמעלות את המחיר ואת הרעבתנות החמאסית ומשום כך הם סבורים, בהיגיון לא מבוטל, שדווקא לא להיות בהפגנות זה מה שמקרב את החטופים הביתה.
אז כאמור, אני מאוד מתנצל, אבל אין לי כוונה להתנצל. הציונות הדתית מקריבה באינספור דרכים במלחמה שאחת מגולות הכותרת של מטרותיה היא השבת החטופים, כך שהיא האחרונה שצריכה ללכת לקנוסה, להשפיל את עצמה ולהתוודות 'הפקרתי, התעלמתי, הזנחתי, עצמתי עין'. היא ממש, אבל ממש לא. כל תוקפיה ומבקריה מוזמנים להתקרב ולהביט ביושר בעיניהם של הלוחמים ובני משפחותיהם וללמוד כיצד נראה מאבק אמיתי לחילוץ החטופים.
נשתוק מעט ביחד
תקשורת נכבדה, קהל נכבד, בואו נסכם שאם באמת חשובים לנו החטופים, אם באמת יקרות לנו משפחותיהן, אם אנחנו באמת מזדהים עם כאבן, אז פשוט בואו נסתום. בלי לדווח על כל שיהוק פיהוק וגיהוק של איש חמאס, בלי לעורר להם את התיאבון ואת יצר המסחר נוטף האכזריות שלהם, בלי לשחק לידיהם בהאשמה עצמית חסרת אחריות ומפלגת, פשוט בואו נסתום.
הרגשה קצת משונה
יש לי תחושה עמומה ומשונה שבדיוק אותם אלה שהיום אומרים שנתניהו לא רוצה את החטופים כאן למען שרידותו (משהו שההיגיון קצת מתקשה לקבל, אבל ניחא), הם אותם אלה שביום שבו הוא כן יביא את החטופים יגידו שהוא מביא אותם רק למען שרידותו הפוליטית.
לך תאמין שזה אמיתי
קשה להאמין, אבל בינינו יושב מישהו שבאמת פינה לעצמו זמן כדי להתיישב מול כמה מסכי מחשב, לערוך סרטון מבושל שלא רואים בו כלום משני סרטונים שצולמו בימים שונים, כולל ביום שבו המחבל עדיין היה בבסיס אחר בכלל, לתפור את הסרטון הזה חלק לחלק ברשלנות ולשווק את זה לערוץ הנצפה בישראל כאוטו-עלילת-דם המאשימה את בחורינו הטובים במעשים שלא ייעשו. זה לא יאומן אבל מישהו מאצלנו באמת עשה זאת. לא עניין אותו גל האנטישמיות שיבוא אחר כך, לא עניין אותו שחיילים יקרים ימצאו את עצמם במעצר ומואשמים באישום מכוער על לא עוול בכפם כשהוא יודע שאין עוול בכפם, לא עניין אותו איך ייראה צה"ל בעולם, לא עניין אותו מעמדה הבינלאומי של ישראל כמדינה מוסרית, אפילו לא עניין אותו מה עלולים לעולל לחטופינו היקרים בעקבות סרטון העלילה הזה, הוא פשוט עשה את זה ועד עכשיו לא נחקר, לא נעצר, לא עוכב, כאילו כלום.
התירוצים המפלילים
הגורמים הרלוונטיים בצבא מגדירים בפני בית המשפט את אירוע הסרטון המבושל משדה תימן כ"הוצאת מידע מתוך חקירת מצ"ח שהתנהלה בצה"ל" ולא כהדלפה. הגורמים הללו גם כותבים באותה תשובה לבית המשפט ש"מועד פרסום המידע בתקשורת היה בעת שהיו מהומות קשות נגד חיילי צה"ל אשר עסקו בחקירת החיילים משדה תימן. המהומות פגעו בסדר הציבורי ואף כללו פריצה וחדירה לכאורה אל בסיסי צה"ל".
המשמעות של מה שנכתב שם היא שבפרקליטות הצבאית בכלל לא רואים בעיה בהוצאת הסרטון המבושל, אלא להיפך, זו הייתה דרכם להתמודד עם אותן מהומות קשות נגד חוקרי לוחמי כוח מאה. כלומר שמישהו בצמרת משוכנע שכדי לענות למהומות הללו נכון וראוי היה לבשל סרטון הזוי וחסר בסיס שכל כולו עלילת דם. אחלה היגיון שבעולם.
הימורים
בדרך כלל מהמרים פוליטיים מגדירים את עצמם פרשנים פוליטיים ומאותו רגע דבריהם מתקבלים כתורה למשה מסיני. אכני מנסה משהו קצת אחר, בלי להיות פרשן או מבין גדול, סתם מהמר בקזינו הפוליטי באופן חסר אחריות:
והנה ההימור הקטן שלי: לקראת הבחירות, מתי שלא יהיו, יבחר נפתלי בנט שלא להקים מפלגה ולהסתכן במפח הנפש המדכדך ההוא שמגיע אחרי תקוות גדולות, אלא יבחר לחבור ליאיר לפיד שגם הוא לא משתוקק למפח הנפש הכרוך בתוצאה חד ספרתית בסקרים. יחד, כך יקוו יועציהם, יוכלו לייצר כאן משהו חדש ואחר, יוכלו לשווק את הפערים האידיאולוגיים הלא גדולים שביניהם כבשורה גדולה של אחדות עניינית למען עם ישראל ושאר אצטר'ז. ומי בראש? זו כבר ממש לא בעיה. רוטציה.
אני מנחש שבנקודה הזו ממלמלים רבים מכם 'מה הוא מבלבל במוח, הקשקשן הזה?', 'מה הוא מבין?', ובכל זאת, תחשבו על זה, במה רע ההימור שלי יותר מהפרשנות המלומדת של אחרים...
אפליה מקלקלת
במערכת הבריאות שלנו יש אפליה מתקנת ידועה ומוכרת. בגין אותה אפליה משרתי צבא נמצאים אחורה בתור כשלפניהם בני מיעוטים שלא שירתו המתקבלים בציונים נמוכים בהרבה.
התופעה מביאה לכך שרבים מצעירי ישראל בוגרי הצבא יוצאים ללמוד בחו"ל, מצטיינים בלימודיהם, מקבלים שם פיתויי שכר מפליגים ובוחרים להישאר שם אחרי ההתמחות לעוד כמה שנות רפואה. במקומם אנחנו מקבלים למערכת הבריאות שלנו בני מיעוטים (יללא, נגיד את זה בעברית פשוטה למרות שתגידו שאני גזען, ערבים) שנכנסו ללימודיהם עם הרבה פחות ידע ויכולת.
כך קורה שמי שתרם למדינה שלוש, ארבע ויותר שנים, רבים מהם בקצונה, לא רק מתחיל את לימודיו שנים אחרי מקבילו הערבי, אלא גם צריך להציג ציונים גבוהים יותר כדי להתקבל ללימודים.
חבר הכנסת אריאל קלנר מקדם בימים אלה חקיקה שתייצר קצת יותר שוויון בין מי המשרתים לאלה שאינם, אבל אם יורשה לי להעריך ולנחש, אני זורק לאוויר הערכה שאם לומדי הרפואה לא היו ערבים אלא חרדים המתבססים על אותו סעיף של אפליה מתקנת, כל האירוע הזה היה מסתיים לפני שנים רבות, אבל החרדים לא באירוע, אז הכול שונה ומחליק יופי בגרון של אניני הטעם ודורשי השוויון. תחשבו על זה.
די לבעס
אנחנו כבר מכירים את התופעה, ואולי אפילו קצת מתכוננים עליה מדי שנה בשנה. בכל שנה, איפשהו סביב חג החנוכה, לפעמים יום לפני ולפעמים תוך כדי החג, מבשרים לנו ארכיאולוגים על ממצא כזה או אחר מימי החשמונאים וקרבות המכבים. פעם זו איזו מנורה חרוטה על אבן, פעם ראשי חיצים או קלע בזירת הקרבות, פעם זו כתובת עברית מהתקופה ההיא, מטבע או רעפי קרמיקה שהביא לכאן אנטיוכוס בכבודו ובעצמו.
השנה היה זה מטמון ובו 160 מטבעות של המלך אלכסנדר ינאי, נינו של מתתיהו הכהן, שהתגלה תוך כדי ימי החג. אז מה תגידו? יש הסבר לוגי, קר ואקדמי לצירוף המקרים הזה? אז יש מי שמקפיד לחרב שמחות ולטעון בלהט שזה בכלל לא מיוחד, כל יום מוצאים ממצאים והשאלה רק מתי מספרים עליהם, ויש מי שאומר שכנראה מצאו לפני אבל רק חשפו לציבור בחג או קצת לפניו ועוד סיפורים והסברים שונים ומשונים.
אז תודה לכם מצננים וחמוצים על הלהט הזה שבו אתם נכנסים למלאכת זילות ההיסטוריה היהודית. תרשו לי לא להתייחס אליכם ודווקא להתרגש מול כל שבב ממצא שכזה, מול כל תגלית שקושרת את הארץ הזו לעברו של העם הזה, מול כל הוכחה פיזית שאינה נתונה לוויכוח להיסטוריה ולמורשת שלנו, של כולנו, כן, גם שלכם. כל עם אחר היה יוצא במחולות אם היה לו אלפית ממה שמוצאים ארכיאולוגינו המוכשרים, אבל אצלנו טורחים מחבלי הזהות לקרר כל התלהבות יהודית, כנראה כחלק מהמסורת שלהם להילחם נגד כל מה שקשור למסורת.
בקיצור, אחיי ורעיי, בואו נחזור להתלהב, להתרגש, להתחבר לכל מה שמחבר אותנו למקום הזה. להזכיר לכם שלפלשתינים אין אפילו מטבע אחד, ישן או חדש, להוכיח בו היסטוריה כלשהי? לא צריך, נכון?
מעל הגבעה
קשה לנו בלי קאטו הזקן, ולכן מדי פעם אנחנו שולחים כמה מילדי הכפר לעלות אל הגבעה שם ניצב בית העץ הנטוש שלו, לבדוק, אולי הוא חזר ולא שמנו לב, אבל שוב ושוב הם יורדים משם עם תשובה שלילית וידיים מלאות בפרחים וחמציצים שקטפו בדרך.
האמת היא שיש קשיש אחר בכפר שלנו שסיפר שהוא דווקא פגש את קאטו לכמה דקות בטיול באחד היערות שסביב הכפר שלנו ושמע ממנו שאיפשהו הוא יושב על אחת הגבעות הרחוקות, מתצפת על הכפר ועל הבית החשוך שלו ומתמלא בקורת רוח בכל פעם שהוא רואה ילדים עולים לשם, כי הוא יודע שלפחות באותם רגעים הם לא רואים ארץ נהדרת. כך אמר לנו הקשיש החביב ואנחנו לא יודעים אם זו אמת או אגדה.
להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com