ישיבת מבקשי ד' פותחת את שעריה למחזור ג' תשפ"ו, לתלמידים שמעוניינים לגדול בעבודת ה', בלימוד תורה, בדיבוק חברים ובכל רמת לימוד.
שאלנו את הרב יוסי ברינר, המנהל החינוכי, מספר שאלות.
מדוע היה צורך בהקמת ישיבת מבקשי ד'?
קודם כל באמת הקמנו את הישיבה מחוסר ברירה. עם השנים ראינו שיש צורך בישיבה שתהיה בה 'תורת חסד', לא במובן של לקחת אנשים שצריכים שיעשו איתם חסדים, אלא שמי שמלמד תורה יחשוב אך ורק על התלמידים העומדים לנגד עיניו ועל צרכיהם.
כל ר"מ בצוות החינוכי המוביל, רואה לנגד עיניו כל תלמיד ותלמיד, יודע את מצבו, ומתאים לתלמיד תכנית לימוד והתקדמות אישית. לכן, באותה כיתה, יכולים ללמוד תלמידים עם יכולות לימודיות גבוהות, לצד תלמידים עם יכולות לימודיות נמוכות יותר, כאשר כל אחד מהם מקבל את המענה הלימודי אותו הוא צריך. כך זה גם בעניינים חינוכיים. לכל תלמיד יש תכנית להיכן אנחנו שואפים שהוא יתקדם לפי כוחותיו. כמובן שתכנית חינוכית מורכבת יותר לפירוט, אבל בגדול זה אותו מהלך כמו התהליך הלימודי.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן
כיצד הדברים מתבצעים בפועל?
בתחום הלימודי, יש הרבה מאוד אנשי צוות, כך שהתלמידים מקבלים מענה בכל רמת לימוד. לימודי הבוקר מתחילים בשיעור אמונה משותף של הכיתה כולה, ולאחר מכן התלמידים מתפצלים לרמות למידה בגמרא. ברוב שעות הצהריים התלמידים מפוצלים, הן בהמשך לימודי הקודש של המסלול התורני תיכוני, והן ברוב לימודי החול, והמסלול חקלאי מקצועי מקבל בסוף היום כמה שעות שאינן פרונטליות. כולם מסיימים בסדר ערב (ניתן לראות את המערכת של השנה באתר הישיבה). לכל כיתה יש מחנך אחד שמנהיג אותה, את כל המסלולים, אין מעמדות, ואפילו לא ניתן לראות כלפי חוץ מי במסלול כזה או במסלול כזה, מכיוון שכולם ב"ה בחורים מדהימים: לחלקם קל יותר ללמוד ולחלקם קשה יותר, אבל במהות הם כולם תלמידים איכותיים.
מה מאפיין תלמיד ב"מבקשי"?
קודם כל ענווה. מתלמיד במבקשי נדרש לשתף פעולה ולהיות בצמיחה תמידית, ולא ניתן לעשות את זה ללא ענווה. צריך גם ברק בעיניים לעבודת ה', ולגדילה במידות ובדרך ארץ. אני חושב שב"ה באמת זכינו בתלמידים צדיקים! צריך להיות בעלי חסד – הפנימיה תוססת, ובכל ערב יש הרבה התרחשויות, ותלמיד שקשה לו להתחבר לאחרים ולוותר, לא יוכל להסתדר שם. הוא צריך להיות עם חוט שדרה, גם תורנית וגם אישיותית, אחרת הוא לא יוכל להתקדם, והוא יישבר. אנחנו אמנם נותנים הרבה מאוד כלים לתלמידים שלנו, אבל אנחנו גם דורשים מהם להשתמש באותם כלים, ואיננו מוותרים – לא עליהם ולא להם.
אבל תלמיד איננו צריך להיות מושלם. מותר שיהיה קשה לו להתפלל, כל עוד הוא מתפלל בפועל והוא רוצה להשתלם בתפילה. הוא לא צריך לרצות ללמוד כל היום, כל עוד הוא יכבד את הלימוד וירצה לעלות בו. זה תפקיד שלנו כמחנכים לעבוד עם התלמיד ולקדם אותו בתחומים האלה. הוא צריך רק לרצות ולהשקיע. זה מה שה' דורש מאיתנו, ולצערי המסגרות החינוכיות של היום בחרו באחת משתי הדרכים הקיצוניות: או שהן הפסיקו לדרוש בכלל מהתלמיד, או שהן דורשות שהתלמיד יהיה כביכול כבר מושלם, דבר שלענ"ד איננו ריאלי ברוב המקרים, ואת המחירים הרבים אנחנו משלמים בהמשך החיים של התלמיד.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן
מה מיוחד בצוות החינוכי שלכם?
חלק מהצוות לא יאהב את מה שאומר. ב"ה עם ישראל זכה לרמי"ם רבים שמבינים מה זה חינוך, יודעים לחנך, ויש להם אכפתיות ומסירות לתלמידים. העניין הוא שקשה למצוא מערכת שלמה שנבנתה ככה. אותם מחנכים "יהלומים", "סופר סטארים", מפוזרים, והרבה פעמים נמצאים בעמדת מיעוט במקומות בהם הם מלמדים, ולעיתים קרובות גם מתוסכלים מכך שהמערכת שבה הם נמצאים מבודדת אותם וחוסמת אותם.
ב"מבקשי" בנינו בס"ד צוות חינוכי של רמי"ם שכולם עובדים לחוד וביחד במסירות אין קץ, עם כלים חינוכיים משוכללים שהם רכשו במהלך השנים (כיוון שהיה חשוב להם להשתלם וללמוד עוד ועוד), וגם המערכת תומכת בהם לבטא את דעותיהם וליישם את רצונותיהם, כך שהם יכולים להוביל את התלמידים על פי משנתם החינוכית באופן מיטבי.
האם המהפיכה הצליחה?
האמת שעוד מוקדם לומר, כי חינוך הוא תהליך ארוך ועוד לא הגענו לשלב שבו רואים את הבוגרים. אבל אם לשפוט על פי מחזור א, ההתקדמות שכל אחד מהתלמידים עשה שם בשנה שעברה עצומה, ובגדול ב"ה התלמידים לומדים היטב, כל אחד לפי רמתו. פעם, במסגרת שבוע "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", הגיע לישיבה אחד מהאנשים הכי עשירים בארץ, ושאל את התלמידים מה השאיפות שלהם, הוא חשב שיענו שהם רוצים להיות עשירים. הוא עבר כמה וכמה תלמידים, והמכנה המשותף של כולם היה רצון לתרום לעם ישראל: מי בעולם התורני (רוב התשובות שהוא קיבל), ומי בצבא או בתחומים אחרים. היהודי היקר והמתוק הזה לא היה יכול לעכל את מה שהוא חווה עם התלמידים, והעלה תמונה ברשתות החברתיות עם הכיתוב: "התלמידים האלה הם כמונו, רוצים רק ליהנות" (והאמת שללמוד תורה ולתרום לעם ישראל זו ההנאה היותר גדולה). אחרי חודש הוא חזר כי הוא רצה לפגוש פעם נוספת את התלמידים הערכיים האלה. בסוף הוא כתב לי שהוא מעולם לא פגש נוער כזה, והוא מסתובב הרבה גם בישיבות ותיכונים בכל הארץ, אם כי אני מעריך שהוא פחות הסתובב בישיבות שמסווגות את עצמן כתורניות.
אחד הדברים שכואבים לי הוא שהרמי"ם וראשי הישיבות לא באו לבקר, לראות את מה שבנינו. הרבה מהמחנכים של כיתות ח בתלמודי התורה ברחבי הארץ תומכים מאוד במהלך שעשינו בהקמת הישיבה, אבל אני חושב שאם היו מגיעים הרבה אנשי חינוך לראות בעיניהם את מה שבנינו בפועל, הם היו יכולים לראות שהחלום מתגשם. בישיבה שהיא כבר קיימת ומבוססת ללא צורך לבנות אותה מההתחלה, זה אפילו לא כזה מסובך ליישם את מה שבנינו כאן, צריך רק רצון ואכפתיות. הלוואי וכך היו קמות עוד ישיבות כאלה או שכולן היו הופכות לכאלה, ואנחנו היינו יכולים להרפות אצלנו.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן
מה "ירוויח" תלמיד חזק מבחינה לימודית אם הוא ילמד אצלכם?
קודם כל הוא לא יפסיד! הוא ילמד לפחות ברמה שבה הוא ילמד במקומות אחרים שמתיימרים להיות ישיבות ל"מצויינים", אם כי מעולם לא הבנתי את המילה הזו, ומעולם לא יכלתי לומר מיהם התלמידים המצטיינים ביותר בכיתתי. ב"ה חלק גודל מהתלמידים אצלנו לומדים גמרא ברמה הכי גבוהה שקיימת היום בישיבות התיכוניות, החצי קטנות וגם בחלק מהישיבות הקטנות. הוא יוכל ללמוד מתמטיקה ואנגלית ברמה הכי גבוהה לבגרות כפי שעושה קבוצה גדולה מהתלמידים אצלנו. הוא יכול להפסיד רק בכך שהוא לא יוכל לספר לכולם שהוא לומד בישיבה שכל התלמידים בה מוכשרים לימודית, אבל ב"מבקשי" באמת אין מקום לבעלי גאווה.
מצד שני הוא ירוויח בגדול. פעמים רבות אנחנו מסלילים את התלמידים להיות מתמידים מבחינה לימודית כשהם עוד לא מוכנים לכך – בדבר הזה אנחנו מתקרבים לציבור החרדי היקר, שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו – אבל דווקא את זה לא כדאי. התלמידים מרגישים שהם נשפטים כל הזמן – גם אם הם לא יודעים לבטא את זה, ואת המחירים רואים בהמשך. במבקשי, התלמיד יכול להיות הוא עצמו, הוא חייב לעמוד בדרישות של הישיבה שהן גבוהות, אבל הוא לא נשפט. משם אפשר לעבוד עם התלמיד עצמו ולא עם איזו דמות, לפעמים דמיונית, שהתלמיד בנה סביבו, או שאחרים בנו סביבו.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן
הוא ירוויח גם בגישה של הצוות. אחד הרמי"ם אמר שאנחנו לא שופטים אלא מאמנים שעובדים לקדם את התלמיד בלי לשפוט אותו, אלא לדרוש ממנו. אם ניקח את המשל של האימון צעד קדימה ונדמה אותו לקבוצת ספורט, מאמן טוב יודע שהוא צריך שחקנים בתפקידים שונים: כאשר כל אחד עושה את המיטב בתפקיד שלו וכולם משתלבים יחד – הקבוצה תנצח. אם כל השחקנים יהיו באותו תפקיד, הקבוצה לא תנצח משחקים. מאמן טוב משלב בין כל השחקנים בכל התפקידים השונים.
פעם היינו קבוצת חברים בישיבה שחשבנו להוציא אלבום מוסיקלי (השיר "והערב נא", ההמנון של הישיבה, היה אמור להיות אחד מהם). לצורך העניין, כשהייתי בחו"ל לרגל שמחה משפחתית, נפגשתי עם המעבד המוסיקלי האהוב עלי, ישראל לאם, ושאלתי אותו כמה יעלה להקליט את המוסיקה. הוא אמר לי שהוא מקליט 12 נגני מיתרים ומכפיל אותם באולפן. שאלתי אותו: אז למה לא להקליט 4 נגני מיתרים להכפיל אותם פי שש, וכך לחסוך כסף? הוא ענה לי שכל נגן מנגן טיפה אחרת מהשני, והשינוי יוצר סאונד מדהים. כשיש רק 4 שמנגנים ומכפילים, זה נשמע אחרת. התלמידים חייבים לפגוש כישורים שונים, והמנצח נחשב למוצלח רק אם הוא יודע לנצח על כלים שונים ולא רק על כלי אחד. התלמידים שונים זה מזה, אין תלמיד הדומה לחברו, ויש גם תקופות שונות בחיי התלמיד עצמו. התלמידים זקוקים למחנך שיהיה קשוב להם ושיהיו באמתחתו כלים משוכללים רבים ואכפתיות גדולה כדי לקדם אותם.
מעבר לכך: כאשר התלמיד יכול להרגיש נוח עם מי שהוא, יותר קל לעבוד איתו ולהעביר אותו תהליך משמעותי. במקום המצב בו תלמיד בכיתה ז או ח מקבל החלטה בוסרית שהוא ילמד כל היום תורה ויהיה גדול הדור הבא (וב"ה הרצון הבוסרי הזה לפעמים מתפתח בצורה חיובית, אבל לא תמיד), אלא התלמיד נכנס לתהליך מתמשך ורץ למרחקים ארוכים, בו הוא ירגיש נוח עם המקום שבו הוא נמצא היום, אבל יכוון את עצמו לעלות מעלה בתהליך יסודי, מדורג ואמיתי, יש סיכוי גבוה יותר שיצליח ויהיה קשור לתורה גם בגילאים מאוחרים יותר.
לצערי, כמעט כל יום אני מקבל כמה טלפונים על תלמידים שהתחילו כיתה ט במקום "נחשב", הם התחילו טוב, אבל הם נשברו תוך כדי. ההורים מתחננים שאקבל אותם לישיבה, אך מאוחר מידי לעזור להם אצלנו, ולצערי אני לא מקבל אותם לישיבה, כי הם כבר שבורים ונגמרו להם הכוחות להתעלות. על מנת לעבור תהליך משמעותי, צריך להסתכל לא רק על היכולות הלימודיות או על הרצון לגדול בתורה, יש צורך בנתינה של כלים רבים ומגוונים ועבודה קשה, הן של התלמיד והן של הצוות החינוכי, ורק כך התלמיד יוכל לממש את השאיפות הגבוהות שלו.
מה ההבדל ביניכם לבין ישיבות אחרות ביחס לתלמידים שהכישורים שלהם אינם לימודיים?
קודם כל, המצב הנתון הוא שכמעט כל ישיבה מקבלת תלמידים שמאותגרים לימודית, הרבה פעמים מתוך אילוצים ... השאלה היא רק האם בלי כוונה הם מקבלים תחושה שהם תלמידים סוג ב ומשאירים אותם בלי מענה, או שאומרים להם "אתם חלק מאיתנו, סוג א, לא פחות מכל תלמיד אחר. בתחום הלימודי ניתן לכם מענה, ובתחומים שאינם לימודיים, נכוון אותך להוציא את כל הטוב שבך". "מבקשי" בוחרת בדרך השניה, כאשר מלבד חוגים, מכוונת להתמקצעות ממשית, ולהביא את התלמיד בסוף כיתה יב עם תחומים בהם הוא ממש התמקצע, הן באופן פרקטי מבחינת היכולת שלו בעתיד לעבוד בתחום, והן מבחינת הנפש שמצאה לה איזון ומקום עשייה, בו טוב לה, ושעות הלמידה הפרונטליות מתמזגות בצורה מאוזנת ושלווה יותר. אני חושב שהיא ייחודית גם בכך שהיא לקחה על עצמה ללמד גמרא ומקצועות חול ברמה הגבוהה ביותר, ומצד שני ללמד גם את התלמידים שמתקשים יותר.
הדבר השני הוא שאנחנו לא מסתירים שקיבלנו גם תלמידים חלשים לימודית – הן בגלל שאנחנו מאמינים בשקיפות, דבר שמאפיין את הישיבה בהרבה מאוד נקודות, הן בגלל שאנחנו חושבים שזה אידאל גדול ללמד תורה את כל מי שרוצה והם התלמידים שלנו לכתחילה ולא בגלל אילוצים (כפי שלימדו אותנו רבותינו), הן בגלל שהם מפרים את התלמידים החזקים מבחינה לימודית בתחומים נוספים, והן בגלל שמומחה בהוראה רכש כלים להתמודד גם עם אתגרים, שיסייעו לו ללמד טוב יותר. באופן אישי עברתי קורס הוראה מתקנת בגמרא, והקורס עזר לי ללמד טוב יותר – לא רק את התלמידים החלשים יותר מבחינה לימודית, אלא גם את התלמידים החזקים יותר.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן
האם אין חשש שתלמיד שיכול ללמוד טוב ילמד פחות טוב אצלכם?
תמיד דברים כאלה יכולים לקרות, אגב לא רק בהקשר של "מבקשי". דווקא בגלל שאנחנו נותנים לגיטימציה גם לתלמידים שמשקיעים באפיקים נוספים, התלמידים ב"ה לומדים היטב, ומצד שני התקשר אליי לפני שבועיים חבר שמשמש כר"מ בישיבה "נחשבת" ואמר לי שבכל שיעור יש לו רק שני תלמידים, תופעה מוכרת.
הרבה פעמים תלמידים מרגישים שהם צריכים משהו נוסף על הלמידה ומותר להם לקבל לגיטימציה על זה והרבה פעמים, לא רק שזה לא פוגע בלימוד, אלא מעצים אותו. לפני כמה שנים התקשרה אליי אמא של תלמיד שלי לשעבר שלמד בישיבה תורנית, אמרה שהוא רוצה לעזוב את הישיבה והוא הפסיק ללמוד והתדרדר גם מבחינה רוחנית, וביקשה שאשוחח איתו. הוא אמר לי שכאשר הוא למד בת"ת, הוא היה הולך מהבית לת"ת וחוזר, וזה מה שהוא ראה כל החיים שלו. אחרי שהוא גילה את ה"עולם הגדול", הוא כבר לא רוצה יותר ללמוד. יש סיפור בו ר' ישראל מסלנט מספר על מתמיד גדול שיצא מהלימוד כדי לעזור למשפחה שלו לנהל את העסק לאחר פטירת חמיו, ואחרי שהמצב התייצב, הוא נשאר בעולם העסקים במקום לחזור ללימוד. ר' ישראל מסלנט הסביר שהיהודי המתמיד פשוט מעולם לא התמודד מעולם עם התאווה לכסף, וכאשר זה בא לפתחו, הוא מיד נשבר ועזב את הלימוד. הדגש צריך להיות על נתינת כלים לתלמידים שילמדו יותר ולא על יצירת מסגרת שלוחצת עליהם לעשות משהו שהם לא באמת מעוניינים בו, בין אם הם מודעים לכך או לא. המטרה היא אותה מטרה – הצמחת תלמידי חכמים.
דווקא בגלל זה חשוב שהמחנך מכיר את התלמיד, מכוון אותו, מלמד אותו להתמודד. לענ"ד אין אצלנו מישהו שהיה יכול ללמוד טוב יותר שבגלל המסלול החקלאי מקצועי לומד פחות טוב, ב"ה הרוב המוחלט לומד טוב, ברמה ובהספקים טובים. כבכל ישיבה, יש תלמידים שהיינו רוצים לראות אותם נוכחים יותר בבית המדרש או בכיתה, אבל זה בלי קשר לאפשרות שלהם להיות במסלול החקלאי מקצועי, והראיה שרוב מוחלט של התלמידים בישיבה נמצאים במסלול התורני תיכוני, למרות שהם היו יכולים ללמוד פחות. זו חזרה למהות של הקמת ישיבת מבקשי ד': חינוך! תהליכים חינוכיים משותפים!
אגב, אנחנו כן מעודדים את התלמידים, גם של המסלולים הלמדניים, להיות שותפים בעבודה חקלאית בהפסקות שלהם ובפעילויות הרבות שאנחנו יוזמים. בראיה שלנו זה בונה כוחות בנפש ותורם ללימוד שלהם.
ולסיום מה חשוב לך לומר?
ישיבת מבקשי ד' מבקשת להוביל תהליך בעם ישראל – לא רק בישיבה, שהתורה שמלמדים תהיה תורת חסד עם הסתכלות אמיתית לדרישות וצרכי הדור, ומה כל תלמיד בו צריך. שרמי"ם יבואו ויראו במו עיניהם שהדבר ניתן ושהוא הרבה פחות מסובך – רק צריך לשנות את התודעה.
חשוב גם לומר מילות תודה לצוות הנפלא שלנו! לא תמיד זוכים להוקיר – אז הנה זו הזדמנות.
להרשמה לימי ההיכרות בישיבה לחצו כאן