שייפתח עליי

כתיבה תמיד הייתה כלי מאוד זמין בשבילי. עוד בתור ילדה הייתי זאת שכותבת ברכות מרגשות לכל דורש, החל מהוריי שהביאוני עד הלום וכלה במטפלת או מורה שסיימה את תפקידה בבית הילדים.

גם בעיתון של בית הספר כתבתי ואחר כך המשכתי לתיכון, שם הייתי ממש העורכת וכתבתי חצי מהחומר שהודפס.

זה מאוד עזר לי בצבא, כשהייתי כתבת צבאית בעיתון 'במחנה נח"ל', אבל דווקא שם המפגש עם עולם העיתונות היה דרמטי לרעה.

נדהמתי לגלות שאפילו בעיתון קטן וחסר קוראים כמו 'במחנה נח"ל' יש אינטריגות, מאבקי אגו, והכי גרוע – הנדסת תודעה.

עד היום אני זוכרת איך נשלחתי לראיין מפקד נערץ בנח"ל. השיחה איתו הייתה מלאת השראה ומרתקת. הרגשתי שאני מדברת עם גיבור ישראל ואדם עתיר זכויות שעושה את תפקידו בנאמנות, ושיקפתי את דעתי בכתבה. אה, ודרך אגב, היו לו כיפה על הראש ודעות ימניות.

רק היום, בדיעבד, אני מבינה מה בעצם קרה שם. כי העורך השמאלני שלי היה מאוד לא מרוצה מהתוצאה. הוא שלח אותי לריאיון עם אג'נדה אחרת לגמרי, ולא היסס לסרס את כל מה שכתבתי ולהציג את המפקד בדיוק כמו שהתאים לו, בלי שום קשר למציאות. אפילו בעיתון חסר חשיבות שכזה לא היה מקום לאמת הפשוטה. אומנם אז הייתי שמאלנית בעצמי, בעקבות החינוך המובהק שבו גדלתי, ולא קלטתי את זה באופן ברור כמו שאני רואה זאת היום. אבל עדיין העוול, השקר ועיוות המציאות גרמו לי לכעס עצום. בכל מקרה, זה הספיק לי והיה לי ברור שאני לא ממשיכה בעולם התקשורת המסואב.

דיסוננס גם במטבח

ובאמת, כל חבריי לעיתון הפכו להיות עיתונאים מפורסמים, ורק אני עברתי לעולם אחר של אוכל, שבו קיוויתי למצוא ערכים טובים יותר. אז לא נדבר על מה שמצאתי, כי אין מה לעשות, מאבקי אגו ושיבושים כאלה ואחרים יש בכל מקום, וגם שם נאלצתי להתעמת עם הדיסוננס בין ימין לשמאל.

אני זוכרת שלבעל המסעדה שבה עבדתי היה עובד נאמן ומסור בשם עאבד, שב"ח שעבד משמרות כפולות, וגם שם ראיתי את המוסר הכפול. מצד אחד בעל הבית השמאלני כל כך "אהב" את עאבד וכיבד אותו, אבל לא התבייש באותה נשימה לנצל אותו ולשלם לו על משמרות כפולות פחות ממה שטבחים יהודים קיבלו במשמרת אחת. ואם כל זה לא מספיק, יום אחד סיפר לי הסו־שף הסיני שבסודי סודות עאבד גילה לו שהוא תומך בחמאס, ואם רק היה יכול היה הורג את כולנו. כן, עוד תחנה בדרך הארוכה שלי למקום שבו אני נמצאת היום.

אבל הכתיבה חיכתה לי בסבלנות, והמשיכה ללוות אותי גם בדרך החדשה. אחרי עשר שנים קשות ומפרכות של עבודה במטבחים מהבילים מצאתי את דרכי חזרה אל המילה הכתובה, וחיברתי את שתי האהבות שלי, גם כתיבה וגם אוכל, בלי הלחץ והטירוף של הסרוויס.

אבל גם לכתיבה יש את האתגרים שלה, ואני מוצאת את עצמי כבר תקופה לא קצרה בבלוק כתיבה – דבר שלא ידעתי שקיים עד שנתקלתי בו. בעבר כתבתי כבר כמה ספרי קריאה, וכל אחד מהם היה חוויה מאוד מרגשת בשבילי. ועכשיו אני תקועה. מחכה שהבלוק ייפתח. בינתיים הטור הזה הוא בשבילי הזדמנות קטנה לפתוח פתח לאהבה הישנה לכתיבה, אז תתפללו עליי, שכבר ייפתח.

אגרול בעלי אורז, ממולא בכרוב סגול, סלק ונבטים

צילום: שושי גרינוולד

מנת בריאות יפהפייה ועשירה בטעם, סוג של סלט עטוף בעלי אורז, ויחד עם רוטב עשבי התיבול הנהדר הטעם עוד יותר מוצלח.

דרגת קושי:

קלה פלוס

זמן אפייה:

5 דקות

8 מנות

8 עלי אורז עגולים

רבע כרוב סגול

סלק אחד קלוף

כוס נבטי צנונית סגולים או לבנים רגילים

מיץ מחצי לימון

שן שום כתושה

כפית דבש

כף רוטב סויה

מלח ופלפל

מעט שמן זית למריחה

לרוטב:

3 כפות יוגורט

2 כפות עשבי תיבול קצוצים גס (לפי הטעם - בצל ירוק, פטרוזיליה, כוסברה וכדומה)

שן שום כתושה

כף שמן זית

מלח ופלפל

מחממים תנור לחום של 170 מעלות. פורסים את הכרוב לרצועות. קולפים ומגררים את הסלק. מעבירים לקערה ומתבלים בלימון, שום, סויה, דבש, מלח ופלפל.

משרים את עלה האורז בקערה עם מים קרים במשך כמה שניות. מוציאים את עלה האורז מהמים ומניחים לאורכו פס של כרוב וסלק בעובי סנטימטר ומעליו נבטים. מקפלים את שני הקצוות של עלה האורז על המלית ומגלגלים לרולדה. מניחים על התבנית כשהסגירה כלפי מטה. ממשיכים להכין באותו אופן את כל הכמות. מורחים על האגרול מעט שמן זית ואופים כ־5 דקות.

בינתיים מכינים את הרוטב: מערבבים יחד את כל החומרים, טועמים ומתקנים תיבול. מגישים את האגרול חם או קר יחד עם הרוטב.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com