לזכרם של אלעד, רחל, ועליזה, עידו ושלום – נרצחו בפיגוע סמוך לפונדוק

אתמול בבוקר התעוררנו לחדשות הקשות על הפיגוע בכפר הערבי פונדוק, בואכה קדומים: אלעד וינקלשטיין חוקר במשטרה מקיבוץ עין הנצי"ב, ורחל כהן ועליזה רייז החברות הטובות מקדומים, הי"ד.

ושוב זינקו מחבלים שפלים מרכבם וירו בהם כשנסעו... ובכך הצטרפו לרבבות אחינו הקדושים, שנרצחו או נפלו בקרבות – מחיר חיינו על אדמת ארץ אבותינו.

הפרמדיק שהגיע לסייע לפצועים, היה בנו של שלום סופר הי"ד, בעל המכולת בקדומים, שנרצח בפונדוק לפני שנתיים...

ולפתע נזכרתי באבן הזיכרון הניצבת ביציאה מפונדוק, בדרך לקדומים, ומזכירה לכל מי שנוסע שבמקום הזה נרצח עידו זולדן. לפני קצת יותר מ-18 שנים, ביום שני בלילה, אור לי' בכסלו תשס"ח (19.11.2007), חזר עדו מעוד לימוד בחברותא בדרך המוכרת מקרני שומרון לכיוון שבי שומרון. רכב ובו מחבלים ערבים עקף אותו ביציאה מהכפר פונדוק, וארבע יריות שנורו לעברו הביאו אל קיצם חיים קצרים, אך עשירים בתוכן ובחלוציות.
עדו היה בן 29 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקדומים. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

שלושה ימים אח"כ, התפרסם כאן בערוץ 7 השיר הזה שהוא אקטואלי, לצערנו, גם ביום העצוב הזה:

ליל שומרון- לזכרו של עידו זולדן הי"ד מאת אלמוני

לזכרו ועילוי נשמתו של עדו זולדן, ה' יקום דמו, אשר נרצח בדרכו לביתו בפיגוע ירי. פיגוע שנגרם עקב הסרת המחסומים במסגרת המחוות לקראת ועדת אנאפוליס.

"לִי נָקָם ושִלֵם לְעֵת תַמוט רַגְלָם,
כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וחָש עֲתִידוֹת לָמוֹ,
כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ ועַל עֲבָדָיו יתְנַחָם."
דברים ל"ב, ל"ה-ל"ו

לילה וחושך – זיתים יְשֵנים,
ועל ידם אש מסגד ירוקה.
פס של ירח עטוף עננים,
ומכונית
משפחתית
מְחַכָּה.

רחש של חורף, ורעש דְרַכִים;
אור פנסים מתקרבים בַּמֵּרְחַק.
במכונית החונה – מְרַצְחִים
מתכוננים לְחֶלְקָם ב...משחק.

הם מגיעים עם כניסת הַיְהודִי
אל תוך הכפר, ונוסעים אחריו.
זאת השיטה – אין כאן נשק סודי.
כך נלחמים מחבלים ביום קרב:

גז עד הסוף, ואיתות עקיפה.
רגע יחיד – נסיעה מקבילה.
צרור אוטומטי ללא קורס צליפה.
והכופרים נשלחים לאללה....


דרך ראשית של שלושה נתיבים
בין הערים של הרי מנשה,
עוד תיסלל על כפרי ערבים,
וא-ל ציון לא לעד יחשה.

ועוד נשיב לְצָרֵינו נָקָם.
אם נִרְצֶה, או נוכְרַח – אם ביום, או שנות דור
אך אכזרי הסיפור שֶנִרְקַם,
גם אם מובטח לבסוף (גם) הדרור.

"אַשְכּיר חִצַּי מִדַּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָשָר
מִדַם חָלָל וְשִבְיָה מֵרֹאש פַּרְעוֹת אוֹיֵב
הַרְנִינו גוֹים עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם
וְְנָקָם יָשִיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"
דברים ל"ב מ"ב-מ"ג

עד כאן לזכרו של עידו זולדן הי"ד ולזכרם של אלעד וינקלשטיין, רחל כהן ועליזה רייז שמסרו נפשם למען המולדת.

ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הממשלה בדרישה להקים שלושה יישובים חדשים בשומרון בתגובה לפיגוע הרצחני שהתרחש הבוקר בשומרון, וכך אמר: "מטרת הטרור היא להפחיד ולגרש אותנו, אך תשובתנו היא התחזקות. התשובה לטרור היא בניין ארץ ישראל – הקמת יישובים חדשים, חיזוק ההתיישבות וחיזוק הרוח הלאומית. אנחנו כאן כדי לנצח. תשובתנו לטרור: בניין הארץ. כך תמיד הציונות ניצחה: יד אחת בחרב ויד אחת במחרשה. זו השפה היחידה שאויבינו יבינו"

ואכן, תולדות התיישבותינו בארץ הזאת, במאה השנים האחרונות, רצופים בישובים שקמו בתשובה לפיגועי הערבים.

הנה כמה דוגמאות לישובים שנקראו ע"ש הנופלים:

הקיבוץ מעלה החמישה בהרי ירושלים הוקם לפני כמעט 9 עשורים ע"י חברי גרעין "במעלה", לזכרם של חמשת חבריהם אהרון אולישבסקי, אריה מורדכוביץ, יהושע פוחובסקי, יצחק מגדל, משה בר גיורא (באומגרטן) שנרצחו ב-9 בנובמבר 1937 במהלך סלילת דרך בהר הרוח[4], הנמצא מדרום לקיבוץ.

המשורר ש' שלום (שלום יוסף שפירא) כתב שיר לזכרם ופרסם אותו בעיתון "דבר" ביום השלושים להירצחם:

השיר "חמישה" התפרסם בעיתון "דבר" ביום השלושים להרצחם של החמישה ותוך זמן קצר מרדכי זעירא הלחין את השיר והוא התפרסם בכל היישוב.

חמישה

גם הישוב משמר השבעה שהוקם נקרא על שמם של 7 הנוטרים שנפלו סמוך לעיירה הערבית יאזור, בדרך המובילה מתל אביב לירושלים, ב-22 בינואר 1948 (י"א בשבט ה'תש"ח).

מנחם אבטיחי, דוד אבניצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה, קלמן רוזנבלום ואליהו "אליק" שמיר (אחיו של הסופר משה שמיר, גיבור הספר "פרקי אליק").

גם קיבוץ נתיב הל"ה שהוקם בתאריך 16–17 באוגוסט 1949 על אדמות הכפר הערבי בית נטיף, שנכבש על ידי חטיבת הראל במבצע ההר, וננטש. קרוי על שם מחלקת הל"ה, שניסתה להגיע לגוש עציון המנותק, וכל לוחמיה נפלו בקרב. וכל היום העצוב הזה מהדהד לי בראש השיר שכתב המשורר יעקב אורלנד בתחילת שנות הארבעים, לאחר שטבעה אניית המעפילים "פאטריה" כשעל סיפונה 250 פליטים יהודים שנמלטו ברגע האחרון מגרמניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, בולגריה ודנציג. כעבור שנתיים, בשנת 1942, אירע אסון האנייה "סטרומה" - אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה 768 (המספר המדויק שנוי במחלוקת) יהודים שניסו להימלט מרומניה הפשיסטית והוטבעה בים השחור על ידי צוללת סובייטית.

וכך יצא שעוד לפני שנודע על המיליונים שנרצחו בשואה, נהרגו כ1100 יהודים בשערי המולדת ועצב גדול ירד על היישוב.

אם הופלנו

בספרו "היו לילות" מספר יעקב אורלנד שאת השיר חיבר בקפה 'כסית' בתל אביב ביום בו הודיעו ברדיו על אסון "פַּטרייה":

" באותו יום אנשים הלכו ברחוב כמוכי הלם; השעה הייתה 11 בלילה ובכסית ישבו מתי מעט "מבוישים, נדהמים ומוכי עלבון". מרחוק שמעו נגינת אקורדיון מתקרבת ואל הקפה נכנס המלחין מנשה בהרב עם האקורדיון שלו. הוא שמע ברדיו את ההודעה על 'פטריה' ובא לשבת עם חבריו לצרה. הוא התחיל בנגינת זמר חסידי שאילתר במקום ויושבי בית הקפה הבוהמים התחילו לכתוב לו מילים. כל אחד מהם הראה לו את פרי עטו ואלתרמן פסק ש'אם הופלנו' הוא השיר הראוי למנגינה החדשה כיון שבשיר הזה היה להם "אורך רוח לשיר אותו עד סופו".

(וכנראה שכעבור שנתיים צירף המשורר את האניה "סטרומה" לשיר)

איך אסיים את הטור הזה? המילים באמת דלות מלנחם את שלושת המשפחות שאיבדו את יקיריהן וממקום מקלדתי אני יכולה רק להתפלל שלמרות כל צוררנו הקמים לכלותינו (מבית ומחוץ) נלך ונתעצם, שיסללו בקרוב מאד כביש עוקף פונדוק, שהפצועים יחלימו במהרה, וכמאמר הנביא זכריה על ירושלים, בהשאלה לשומרון :

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.