הרבנית שולמית מלמד מספרת בשיחה עם עוזי ברוך לקראת עשרה בטבת על השליחות במסגרתה כילדה שהתה במשך שנה בבלגיה במוסד עם ילדים ששרדו את השואה.
היא מספרת על האתגרים במוסד בו גם הצוות וגם הילדים שרדו את השואה ונותרו ללא משפחות, על ההתמודדות האישית שלה כילדה שהוריה ביקשו ממנה להיות חלק בלתי נפרד מהמוסד במקום לשהות בבית עם הוריה ועל האצילות בה נהגו הוריה בשורדי השואה.
הרבנית מדגישה שהשבעה באוקטובר היה אסון קשה אך אי אפשר להשוות אותו לשואה. היא מבינה לליבם של מי שמגדירים את הטבח כשואה אישית אבל מזכירה את הכמות הבלתי נתפסת של היהודים שהושמדו בשואה והופכים אותה לאסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי.