בפודקאסט 'רגליים על הקרקע' מבית רגבים, התארח פרופ' אבי בל מהפקולטות למשפטים באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת סן דייגו, על המשמעויות מרחיקות הלכת של הטלת סנקציות על ארגונים ואנשים פרטיים מצד מדינות וארגונים ברחבי העולם.
בל, אחד המומחים שגייסה עמותת 'רגבים' לייצוג ותביעה מול ארה"ב בנושא הסנקציות, טוען שהפגיעה קשה בהרבה ממה שנוח לנו לחשוב.
נזכיר כי החל מחודש פברואר 2024, החלו להזדחל למדינת ישראל הסנקציות. חיילים, אזרחים, רבש"צים וארגונים אזרחיים מצאו את עצמם בבוקר אחד מול שוקת שבורה בכל ההתנהלות הפיננסית שלהם שנבלמה בהוראת צו נשיאותי שהחל בבית הלבן בארה"ב.
לזמן מה, נשקלה אף הטלת הסנקציות האמריקאיות על יחידות שלמות בצה"ל בשל מעשים שנעשו לכאורה עוד לפני טבח השביעי באוקטובר.
הסנקציות מופעלות לכאורה על כל מי שנקבע שהוא אחראי או שותף במישרין או בעקיפין בפעילות המאיימת על השלום, הבטחון או היציבות של הגדה המערבית. מדינת ארה"ב לא רק טמנה את ידה הארוכה אל רשויות האכיפה במדינת ישראל אלא גם אל הרשות השופטת, כאשר למשל הגדילה לעשות והטילה סנקציות על אלאור אזריה ובני משפחתו למרות שהנ"ל נשפט במדינת ישראל וריצה עונש מאסר.
רעות בן חיים, ממובילת ארגון 'צו 9' שפעל נגד הכנסת אספקה לחמאס בעזה, מתארת בפרק את משמעות הסנקציות שהוטלו עליה: "אני ובעלי, שהיה בעיקר במילואים בתקופה הזאת, הקמנו יחד עם משפחות חטופים ואזרחים מודאגים נוספים את 'צו 9', הפעילות לא הייתה אלימה בשום שלב אלא פעולת מחאה לגיטימית. לא נעצרתי ולא נשפטתי מעולם. אני אזרחית שומרת חוק. יש לנו עסק של פנאי וחוסן בעוטף. זה קשה כל כך בשעת שגרה ועל אחת כמה וכמה בשעת מלחמה. עכשיו עם המגבלות אני לא יכולה לשלם לספקים, לא יכולה להעביר משכורת לבעלי שהוא אזרח ארה"ב ואולי יותר מתסכל מזה – לא יכולה לשלם משכנתא או להעביר השתתפות בפיצה באפליקציה לפעילות של הילדים אחר הצהריים".
פרופ' אבי בל שכאמור חתום על העתירות נגד ארה"ב בנושא טוען שהנושא חסר תקדים: "מדובר בהטלת סנקציות על מדינה ידידה לארה"ב. הרי נניח שיש אלימות. יש אלימות אנטישמית בצרפת, יש אלימות נגד זרים בבריטניה. קורה בעולם שיש תופעות של אלימות שאין להן תשובה מספקת של השלטון ובכל זאת ארה"ב לא ממהרת להטיל את כובד משקלה נגד האזרחים של אותה מדינה. זו פעם ראשונה שאנו רואים שארה"ב מטילה סנקציות על אלימות במקום זר בתוך שטחי מדינה ידידה.
המסגרת בארה"ב היא 'סנקציות במסגרת בטחון לאומי'. מה שהיה צריך לפעול נגד ארגוני טרור משמש היום ככלי ללא צורך בהבהרות רשמיות נגד אזרחים וארגונים שומרי חוק בישראל". לדבריו, המשמעויות רחבות מכפי שניתן לתאר: "הם מטילים את הסנקציות לא רק על האדם שהם לא מעוניינים לשמוע, אלא על כל מי שעוזר לאדם הזה. כל מי שבסביבה של מי שקיבל סנקציות, יכול לקבל סנקציות בעצמו. זו הסיבה שבנקים בישראל חוששים לשתף פעולה עם מקבלי הסנקציות וכן כל מי שיסע לאדם הזה משפטית או בגיוס כספים למשל".
פרופ' בל נשאל מה לדעתו יש לעשות, "יש איזה הליך אפור של ערעור שיכול לקחת שנים וכנראה לא יניב תוצאות. מה שבחרנו לעשות זה לעתור נגד הצו בטענה שהוא פוגע בחופש הביטוי, בחופש ההתאספות, בזכות להליך הוגן ובזכויות נוספות.
התגובה של המדינה שלנו צריכה להיות אחרת. הרי אחרי ארה"ב יש לנו גם סנקציות של האיחוד האירופי, אוסטרליה, קנדה, בריטניה ועוד מקומות בעולם שלקחו את הפטנט. יש עכשיו תעודת הכשר מטעם ארה"ב לכל מדינה בעולם לתקוף את ישראל ולכופף אותה למדיניות פרו-פלסטינית. המדינה שלנו צריכה לדבר על זה. להגיד שזו מתקפה על הריבונות והדמוקרטיה הישראלית. אחד הדברים החשובים בעיני זה שבישראל אותם אנשים שלא מוצאים את עצמם באותו צד של המתיישבים מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות, יבינו שהסנקציות הן לא נגד אנשים, אלא נגד ישראל. אם לא נפעל עכשיו זה יגיע למחוזות נוספים. כולם חייבים לשתף פעולה במלחמה נגד הסנקציות".