לכאורה. הכול לכאורה. בעצם כמעט הכול לכאורה. ביום ראשון שעבר כתבה היועצת המשפטית לבג"ץ שאין סיכון ביטחוני בעלילת הדם שבושלה במשרדי הפרקליטה הצבאית הראשית נגד לוחמי שדה תימן. זה לא לכאורה.
בנה של אותה יועצת משפטית תועד כשהוא גונב אפוד מפקוד שלו. זה כן לכאורה. גנבה מחייל היא עבירה לפי חוק השיפוט הצבאי, ולכן מי שאמורה לחקור חשד לעבירה כזו היא מצ"ח, בליווי של הפרקליטות הצבאית. זה גם לא לכאורה. ולבסוף - חודש אחרי חשיפת החשדות נגד הבן של מיארה, הציבור לא קיבל כל עדכון על חקירתו על ידי הפצ"רית. לא לכאורה.
לכאורה – יש יחסים שוחדיים בין היועצת המשפטית לבין הפרקליטה הצבאית הראשית: מיארה תימנע מלחקור את החשדות נגד תומר־ירושלמי על עלילת הדם של שדה תימן, ותומר־ירושלמי תימנע מלמצות את הדין עם בנה של היועצת המשפטית. לכאורה שוחד כפול.
לפני כחודש כתבתי כאן שנבחרינו מנהלים קרבות שהיו עדכניים לפני עשר שנים: שיח הדחת היועמ"שית, בתוך הסד הנוקדני של החלטת הממשלה בנושא, היה רלוונטי ב־2015. טענתי שהשרים צריכים לדבר על חקירת היועמ"שית, בגלל חוות הדעת המופרכת שכתבה בעניין התאגיד בתמורה לסיקור אוהד. לכאורה כמובן. הם לא הקשיבו, הם ממשיכים למכור לנו כמה לאט ובזהירות צריך להתקדם בנתיב ההדחה.
היועצת המשפטית קיבלה את המסר: לא מיצו איתה את הדין על עבירה קטנה (לכאורה), אז היא הלכה וביצעה עבירה גדולה יותר (לכאורה), שמקיימת בצורה הרבה יותר מובהקת את יסודות עבירת השוחד (לכאורה), כמו שהיא באמת ולא לפי הפרשנות המטורללת שבתיק 4000. וכבונוס, היועמ"שית שיחדה ושוחדה (לכאורה) בצוותא חדא עם הפצ"רית - עוד מינוי מופקר של הממשלה הקודמת, שנלחמת נגד הממשלה ובוחריה תוך הפרת חוק (לכאורה).
אני מבין שחברי הכנסת והשרים מפחדים (לכאורה). לפחות לגבי השרים, עצם כהונתם תלויה בגחמותיה של היועצת המשפטית, בגלל פסק דין לא חוקי של אהרן ברק מלפני 30 שנה. הפתרון אפוא מצוי בידיהם של חברי הכנסת.
גם על כך כתבתי בטור לפני חודש, ואני חוזר עכשיו על הדברים בגלל שההתקדמות איטית מדי, ואין על כך שיח ציבורי מספיק: בניגוד לחברי הכנסת ולשרים, ליועצת המשפטית אין כל חסינות. מבחינה פלילית היא כאחד האדם. אבל בכל זאת יש לה חסינות בפועל, שנובעת מכך שהיא ראש התביעה. כל עולם החקירות וההאשמות בישראל שואב את סמכותו מהיועמ"שית. המשמעות היא שאין אף אחד במדינה שמוסמך לחקור את מיארה, מבלי שהוא עצמו תלוי בה ושואב את סמכותו ממנה.
חברי הכנסת צבי סוכות ושמחה רוטמן הגישו הצעת חוק המסמיכה את שר המשפטים למנות תובע מיוחד, עצמאי, שיחקור חשד לעבירות נגד היועצת המשפטית. אלא שגם הצעת החוק הזאת לוקה בניגוד עניינים מובנה: כאמור, היועמ"שית רשאית להדיח את שר המשפטים באמצעות הגשת כתב אישום נגדו, ודי באיום זה כדי להניא אותו מלאכוף עליה את הדין.
הסמכות למנות תובע מיוחד צריכה להיות בידי הכנסת. את הצעת החוק המתוקנת הזאת חייבים להעביר במסלול מזורז. עד אז, כל עובדי המדינה רואים את הפקידה הבכירה ביותר מנהלת יחסים שוחדיים (לכאורה) לאור יום, ואת הציבור ונבחריו חסרי אונים מולה. בתנאים כאלה השרים לא יכולים לצפות שהמנגנון הממשלתי יפעל על פי הנחייתם. הם אשמים בכך שהחמאה מרוחה בצד של היועצת המשפטית, והם אחראים להעביר את הכוח השלטוני בחזרה ממנה לידי הציבור.