ביום שישי הקרוב יחול צום עשירי בטבת, אחד מארבעה ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש.
יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים.
המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון. מיום קום המדינה, אנו מציינים יום זה גם כ"יום הקדיש הכללי" לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.
לפני 4 שנים פרסמה משפחתו של סגן הדר גולדין ז"ל פניה ובקשה לציבור הרחב לציין לומר קדיש לזכר בנם ולזכר סמ"ר אורון שאול ז"ל, שני חללי צה"ל שנפלו ב-2014 במהלך הלחימה במבצע צוק איתן ומאז גופותיהם מוחזקות ברצועת עזה וטרם הובאו לקבר ישראל
כשאנו בוחנים מה החשיבות לציין יום צום ביום בו התחיל המצור, מבינים שחז"ל בקשו מכולנו להסתכל בפרספקטיבה רחבה על המאורעות העוטפות אותנו.
תחילת המצור ציינה נקודת זמן בו החלה התדרדרות נוראית שהובילה לחורבן. תפקידנו ביום זה הוא לעצור, לחשוב על הימים ההם במובן של הזמן הזה. האם אנו פועלים מספיק ובאחריות ביחס למאורעות שפוקדים את כולנו? האם אנו זוכרים, ומקפידים לא לשכוח אף לא לרגע אחד את החטופים, הכואבים, הפצועים והשכולים?
אירועי השנים האחרונות טלטלו את כולנו, במעגלים רבים, ממגפת קורונה, מחלוקת קשה בעם סביב שאלת הרפורמה המשפטית, אירועי שמחת תורה 7.10, ושנה קשה מאין כמוה של מלחמה, אובדן, חטופים ואי וודאות.
ימי זיכרון ככלל אמורים לעצור את האדם ולאפשר לו להתעמק ולהתמקד בכאב ובבנייה. יום הקדיש הכללי הוא יום קולקטיבי, יום בעל נופך של אחריות לאומית רחבה. אני אומר קדיש על אלו שאינם כאן, על אחיי שנרצחו בשואה, על אחיותיי שנרצחו בשבי. על השבויים והנעדרים, ועל כלל ישראל. זהו יום בו אני הופך להיות כולם, בו הפרט הופך להיות כלל.
בואו ניקח כולנו אחריות, נזכור, נתפלל, נבקש. אני ממליץ לקחת את נוסח התפילה שחיברו משפחות גולדין ואורון, ולהרחיב אותה כתפילה עבור כלל אחינו ואחיותינו.
"אב הרחמים שוכן מרומים, ברחמיו העצומים הוא יפקוד ברחמים את החיילים הקדושים והטהורים, את החטופים הנעדרים והשבויים, שמסרו נפשם על קדושת השם. מנשרים קלו מאריות גברו, לעשות רצון צוּרָם וחפץ קונם בעוז ובענווה. יִזְכְּרֵם אלוהינו לטובה עם שאר צדיקי ישראל, יביאם לקבר ישראל ככתוב: 'ואל עמו תביאנו', וינוחו בשלום על מִשְכבותם, ונאמר אמן".