במוצאי השבת הקרובה יתקיים משדר מיוחד של מועדון ההורים מייסודו והובלתו של הרב יוני לביא, ובו תתארח הדס לוינשטרן ששכלה את בעלה, אלישע הי"ד, בקרבות רצועת עזה לפני כשנה.
כותרת המשדר היא בניית חוסן משפחתי נפשי בתקופה סוערת. לקראת המשדר שוחחנו עם הדס.
"אני מדברת בשם עצמי ומתראיינת רק בשם עצמי", מבהירה הדס בפתח הדברים ומדגישה: "אין כאן מודל וציפייה מאף אחד. התפיסה שאני מאמינה בה היא שאם הקב"ה העמיד אותי בניסיון זה מתוך אמון מלא שאני יכולה", היא אומרת ומזכירה את הדוגמאות שהתלמוד נותן לכך, הקנקנים שמכים עליהם, הפשתן שפוקעים אותו והפרה שמעמיסים עליה עול, כל אלה מלמדים את אותו עיקרון לפיו הניסיון מוכיח שיש למי שמנסים אותו את הכוחות להתמודד. "זו תפיסת העולם שלי, שאני מסוגלת".
כמי שהתפרסמה מאוד בשנה האחרונה בזכות חשיפה תקשורתית מיוחדת ונרחבת, שאלנו את הדס על הקשיים שהובילו אחרים לפנות אליה במהלך השנה על מנת להיעזר בניסיונה, והיא משיבה ואומרת כי אינה רואה בעצמה מי שנותנת עצות אלא יותר מקשיבה מאשר מייעצת. "אני יכולה לדבר על עצמי ולומר שכאשר קורה דבר כזה האדוות הן לא רק בתחום אחד. בעלי כרגע לא בבית, כך אני קוראת לזה, וזה מביא אתו בעיות בתחום חינוך הילדים, בתחום ההתנהלות הטכנית בבית, בתחום הכלכלי והבריאותי, ויש תחומים שמאוד מאוד קשה לי איתם ואני צריכה עזרה, לדוגמא בכל מה שקשור לכסף שנחשב בעיניי כמו הר. אחרי עשרים שניות אני מתייאשת ורוצה לעזוב ולוותר... אז לא נרשום למעון... נוותר על הכול, אבל שכשאני מצליחה ליישם את הכלים האלה, ולא צריך תואר מיוחד בשבילם אלא עבודה עצמית, אני מצליחה יותר".
עוד היא מעלה בדבריה את "נושא הציפיות. אני עובדת מאוד קשה, לא רק על היכולות והמסוגלות אלא גם על הציפיות שיהיו תואמות, ואם יש מישהו מהמאזינים שחושב שזו תהיה שנה רגילה ולכן הבית יהיה רגיל וההכנות לשבת ייראו רגיל וכו', אז לא. למה שהבית ייראה רגיל בשנה כל כך לא רגילה".
"יש חזיתות שבהן אני מתפקדת יותר טוב ויש שפחות טוב. יש דברים שמבחירה מודעת אני משחררת מהם, לדוגמא, כרגע יש אצלנו יותר מדי זמן מסכים. אני לא עושה לזה אידיאליזיציה, זה דבר גרוע מאוד, אבל אלה הכוחות שלי כרגע. אולי בעוד חודש או חודשיים אצליח לאסוף את עצמי גם שם. צריך להנמיך ציפיות. יש קו מחבר לציבור מאזיני ערוץ 7, קו של ציפיות גבוהות, גם אשלח למילואים גם אתנדב, גם אסיים תואר, גם אלד, גם אלמד תורה וגם אנהל את הבית וכשאלך לישון בלילה אגיד למה אני לא מספיקה שום דבר. מבחינתי זו נקודה קריטית", אומרת הדס.
לשאלתנו אם תבניות התמודדות שהיא עושה בהן שימוש אכן יכולות לסייע גם לסוגים אחרים של התמודדויות, בין אם בתחום הנפש, הכלכלה או כל תחום אחר, היא משיבה בחיוב. "אני מאמינה שכן. אני מאמינה שיש משהו בנפש שהיא אחת, כפי שאומר הרמב"ם, וכשאני במסוגלות זה מקרין לכל התחומים".
"אני לא רוצה לחלק לעצמי ציונים, אבל אם תלמידים מקבלים תעודה בכל מחצית, אמהות מחלקות לעצמן תעודה בכל מחצית השעה, ובתעודה המדומיינת שאני נותנת לעצמי חלק מהציונים בסדר גמור, אבל חלק מהציונים נמוכים ואני מנסה לנשום גם במקומות החלקיים, ואם בתחום מסוים כמו איחורים של הילדים לבתי הספר השבוע היה מורכב, אני לא מבזבזת כוחות על הלקאה עצמית על כך, אלא לחשוב על מה שיש עכשיו ביכולות שלי, עם המון חמלה עצמית והסתכלות מצמיחה".
עוד שאלנו אותה על השימוש האישי שלה בהומור עצמי ככלי להתמודדות עם המציאות הקשה בה היא נמצאת. מאחר ולא כל אדם ניחן בהומור עצמי, האם ניתן לפתח את היכולת הזו או לחפש אפיק אחר שיחליף אותה?
"הרבנית ימימה אומרת שהומור זה מולד, או שיש לך או שאין לך ואז בעסה. התפיסה שלי יותר גמישה. אני משתמשת בהומור המון, אבל לכל אחת יש תכונה חזקה אחרת. אני חיה אוכלת ונושמת הומור, ואם תיקחו לי את ההומור אני לא יודעת איך אסתדר, אבל כל אחד קיבל את הקלף שלו מהקב"ה והוא הכלי שלו. זו המשימה שלנו, לעבוד עם הקלפים שלנו".
את השיחה עם הדס חתמנו בשאלה אישית הנוגעת לזכרו היומיומי של אלישע בחייה, האם הזיכרון הזה הוא תמיד מנוף צמיחה או שמא לעיתים הוא הופך למשקולת של אחריות וצער? הדס מבקשת להשיב בכנות מלאה וקובעת כי במלוא הכנות "זה רק מקור של כוח ושל עוצמה והתחדשות. בשבוע שעבר זכינו שהילד ה-12 ייקרא על שמו של אלישע, אלישע מאיר שגר במונסין, ניו יורק. יש לי גלריה שלמה של אלישע בטלפון ואני מוצאת את עצמי מסתכלת על התמונות והסרטונים שלהם ואומרת לעצמי שיש כל כך הרבה בשביל מה לחיות".
המשדר יתקיים בעז"ה במוצאי שבת פרשת ויחי,י"א בטבת (11.1) בשעה 21:00 דרך הזום. ההשתתפות ללא עלות אך מותנית בהרשמה מראש. להרשמה לחצו כאן
