סמ"ר נבו פישר מברוכין, שנפל בקרב בעזה יחד עם סמ"ר מתתיהו יעקב פרל וסמ"ר קנאו קאסה הובא היום (חמישי) למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין עלי זהב.
פישר, הותיר אחריו הותיר אחריו הורים, ירון ואיילת ושלושה אחים ואחיות.
אימו של נבו, איילת, ספדה לו: "נבו שלי, איזה ילד יפה איזה זכות קיבלתי, איזה זכות זאת להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך שלצד הכאב והגעגוע - תמיד אהיה שמחה וגאה שאני אמא שלך כמו שהייתי תמיד. איזה מקור של נחת וגאווה אתה היית.
אוי, כמה טוב ה' שבחר בנו להיות ההורים של הנשמה הענקית והגבוהה הזאת מאז שהתגייסת דאגתי, לא הפסקתי להגיד לכולם שאף פעם לא הצלחתי להבין את הסיפור של עקדת יצחק. איך אבא שם את הילד שלו על המזבח? איך אני שמתי אותך על המזבח, כשידעתי שככה זה ייגמר? ילד שלי, אני יודעת שעשינו כל מה שיכולנו שבעשרים שנה שהיו לך פה יהיו לך את החיים הכי טובים הכי שמחים והכי משמעותיים שיכולנו לתת לך", הוסיפה.
"בשבת שעברה שלחת לנו הודעה מעזה כשנפצעת וכשראיתי אותך בבית החולים חשבתי שהיה לנו נס. לא ידעתי שהקב"ה סידר לנו פסטיבל פרידה ממך. שבוע וחצי רק חיבקנו, צחקנו, והיינו ביחד. כל ערב היינו עם צד אחר של המשפחה. הלכנו לכולם, נפגשת עם כולם, נפרדת מכולם. אין לך מה לדאוג לנו, אנחנו נהיה בסדר, ואתה יודע, איזה משפחה חזקה יש לנו. כמו שאמרתי לך תמיד, אני אומרת תודה שנולדת, ותודה שבחרת להיוולד שלנו. אני רוצה להגיד שוב, שאין לי תלונות, רק תודה על הזכות הזאת", אמרה האם בכאב.
האב, ירון, ספד: "נבו-לי, גיבור קדוש שלנו. בעולם מתוקן אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו. עולם הפוך. נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה. כ"כ רגיש, כ"כ עדין, לא שש אלי קרב, לא התלהב בכלל להיכנס ללחימה. אבל הוא הבין את גדול השעה, הוא הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכל למען בטחון עמנו, הגנה על יישובי העוטף והכרעת האויב הערבי. הוא ידע שאין ברירה.
כל כך עדין היה, עדינו העצני. לפני שבוע וחצי נפצע בעין במהלך תחילת ההתקפה בבית חאנון הארורה, לקח לו ארבע שעות לדווח למ"פ כדי לא להפריע להתקפה. אני רוצה להודות לקב"ה על כך שזכינו להיות איתו עוד קצת, לשמוח ביחד, להדליק נרות חנוכה ביחד, ולהיפרד ברגע שהחלים. הוא כמובן חזר ללחימה מיד. בשלישי בבוקר לקחתי אותו לרכבת, תוך מספר שעות הוא כבר היה חזרה בלחימה בבית חאנון", הוסיף האב.
הוא המשיך בדברי הפרידה. "לנבו תמיד היה חשוב להבין הכל, לשאול, להקשות, להגיע לחקר האמת ואז לשאול שוב ולהמשיך לברר ולהעמיק ולחפור ולחקור. אחד מבני החבורה שמת – תדאג כל חבורה. נבו לא היה שייך לאף חבורה. נבו היה שייך לכלל ישראל - ועם ישראל צריך לדאוג. אנחנו מאבדים חיים רבים ויקרים חייבים להבין שזה לא מותרות, זו לא מלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה. עם ישראל חייב להתאחד. בבקשה. להפסיק עם השטויות, להפסיק להתעסק בשטויות, ולנצח. נבו-לי שלנו, אני מבטיח לך שנשאר משפחה מתפקדת, משפחה שמחה. לך לך לשלום לפני כיסא הכבוד למקום שאף בריה לא יכולה לעמוד. יחד עם איתן פיש ואורי אפשטיין, השכנים החדשים שלך. תזעקו לפניו. הרנינו גויים עמו ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו".
האחות רעות ספדה: "אומרים שארץ ישרא לנקנית בייסורים, לא הבנתי עד כמה, כמה ייסורים, כמה כאב. תמיד דאגת. כל פעם שחזרת הביתה היה לך חשוב לעשות משהו כייף עם הבנות, לקחת אותן לשוק. אנחנו נמשיך להיות משפחה חזקה ושמחה, הייתה לנו הזכות לגדול איתך".
היא ביקשה להעביר מסר: "בתור מישהי שאיבדה את היקר לה מכל, אני מבקשת מכל עם ישראל, תהיו טובים אחד לשני, תהיו מאוחדים, די לפילוג, תראו טוב, כולנו רוצים טוב, לכולנו יש את אותה מטרה. בבקשה, די לכעוס אחד על השני, תהיו ביחד, תעבירו את זה הלאה".
האח דניאל ספד: "לא בחרתי להיות אח שלך, אבל אני מרגיש שזכיתי להיות החבר שלך. אתה תמיד הייתה מיוחד במינו. היית לוחם אמיתי, בגוף ובנפש. הלב שלי נשבר, אבל אני לוקח את כל הזכרונות שלנו וכל מה שלמדת אותי, אני אוהב אותך לנצח".
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון וחבר המשפחה, ספד לפישר ז"ל: "אבל קשה נפל שוב על השומרון, נבו הי"ד, הגיבור והקדוש, הינו הנופל ה-26 במלחמת חרבות הברזל במועצה, נפל במלחמה שאין צודקת ממנה, ומסר את נפשו למען העם והארץ, נבו היה בן להורים חלוצים, המשפחה הראשונה בישוב ברוכין, חלוצים בוני הארץ, אידיאליסטים, מסורים וספג מהם ציונות ואהבת הארץ. נלווה את המשפחה בכל צרכיה משפחת השומרון כולה אבלה ומחבקת את משפחת פישר.
האויב הברברי, לצערנו עוד לא הוכנע, אך אנחנו נחושים לנצח את המלחמה הזאת" הוסיף. מדובר באסון קשה, אך לעולם לא ישברו אותנו. אנחנו מחזקים את צה"ל, מחזקים את מקבלי ההחלטות – נצחו את המלחמה, גם בדרום, גם בצפון וגם באיו"ש", דברי דגן.
