מעתה אמור 'סרבנות' ולא 'הפסקת התנדבות'

הפסקת שירות מילואים אינה "התנדבות" אלא סרבנות שמסכנת את ביטחון המדינה. על המסיתים והסרבנים לשאת באחריות מלאה למעשיהם ולפגיעה החמורה בצה"ל ובחוסן הלאומי.

אל"מ במיל' מאיר מוסט
אל"מ במיל' מאיר מוסטצילום: עצמי

ההמרדה במהלך השנה שקדמה למלחמה ובמהלכה, נועדה להפעיל לחץ פוליטי על מקבלי ההחלטות.

ההסתה הפרועה מצד מפקדים ואלופים לשעבר, רמטכ"לים, שרי ביטחון, פרקליט מדינה וראשי ממשלה לשעבר בכיכרות ובתקשורת, מהווה נקודת שבר ערכית ומשמעותית בכל מה שגדלנו עליו וחינכנו את לוחמינו במשך שנים.

כשל ערכי זה בא לידי ביטוי בממדים חסרי תקדים ומהווה סכנה לאומית. אם בעבר תופעות סרבנות פוליטית היו נדירות והתמקדו במקרים בודדים (אודי אדיב; 'מכתב הטייסים' ב- 2003) הרי שהיום מדובר בסרבנות מאורגנת ומתוזמרת. הסיבות לסרבנות משתנות בהתאם לסיטואציה – רפורמה משפטית, עילת הסבירות, מינוי שופטים, הדחת היועמ"שית ועוד.

גל הסרבנות שהחל ב-2023 בממדים קטנים, הלך והתגבר עקב היעדר טיפול מצד המפקדים – מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון הקודם. התעלמות זו, בשילוב עם ההסתה, הביאו אותנו אל פי תהום.

הסרבנות פגעה בצה"ל ובמערכת הביטחון בכמה רמות. הפגיעה הישירה התבטאה בכך שנדרשו משאבים רבים להחזיר את הסרבנים לכשירות מבצעית, כל זאת בשעה שצה"ל וחיל האוויר נדרשו לתת מענה במצבי חירום. בנוסף לכך, יש עדויות לכך שהסרבנות תרמה לתזמון מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.

פגיעה עקיפה אך לא פחות קשה, היא נירמול הסרבנות והההסתה לסרבנות. מעל שנתיים אנו רואים בכירים הממשיכים להמריד ולהסית לסרבנות פוליטית בעילות הזויות ללא כל מגבלות. נראה שההסתה הולכת ונעשית מורעלת וקיצונית מיום ליום, ונראה כי יהיה קשה להחזיר את השד לבקבוק.

הפסקת 'התנדבות' זוהי סרבנות

אם נבחן את ההגדרה של התנדבות, נגלה ש'התנדבות היא מעשה שנעשה מבחירה חופשית של אדם, ללא תמורה חומרית או אחרת, והמונע על ידי רעיון או מטרה מסוימת, או שאינה מחויבת על פי חוק'.

בפועל, טייסי מילואים ולוחמים מקבלים תגמול משמעותי עבור שירותם מביטוח לאומי (1800-2200 ש"ח כתלות במשכורת האזרחית שלו + נסיעות), כאשר לרבים מהווה סכום כסף זה מקור הכנסה עיקרי וחשוב וטוב שכך.

השקעת המדינה בהכשרתם מחייבת אותם להשיב לה ביום פקודה. גם על פי חוק, על כל אזרח במדינה לשרת בצה"ל, או בשירות לאומי. לכן, לקרוא להפסקת השירות שלהם 'התנדבות' זו מכבסת מילים שמגמדת את חומרת מעשיהם. לקרוא לזה 'התנדבות' זוהי טעות מכוונת שנועדה לקרוא לסרבנים 'מפסיקי התנדבות' במקום שמם האמיתי - 'סרבנים'.

חתימת הטייסים מדי שנה על 'טפסי הסכמה' היא אך ורק על הסכמתם ל'קריאה חריגה', לא על שירות המילואים בכללותו. לאחר חתימה על הטופס הטייס הופך להיות חלק מסד"כ המילואים, התוכניות המבצעיות ובניין הכוח של חיל האוויר וצה"ל.

האמירה המופקרת של המסיתים והסרבנים עצמם 'הפסקת התנדבות' היא מעשה ציני אשר נועד לגרום לפגיעה קשה בביטחון המדינה. אין כל קשר בין חובת שירות מילואים של טייסים/ לוחמים לבין 'התנדבות' מלבד ענין ה'קריאה החריגה'. חוק חובת שירות מילואים בפקודות מטכ"ל תקף לגביהם באותה מידה כמו לשאר אנשי המילואים.

האופן שבו מסבירים הסרבנים את מעשיהם כ'הפסקת התנדבות' אינו רק שגוי – הוא פוגע בביטחון המדינה. ראוי היה שהמערכת תתמודד עם התופעה באמצעות העברת סרבנים לתפקידים אחרים על פי צרכי הצבא, מה שייתכן והיה גורם להם לשנות את עמדתם במהרה.

חקירה והעמדה לדין

פשע ההסתה לסרבנות והמרדת הצבא חייב להיחקר במלוא חומרת הדין. יש למצות את הדין עם המסיתים שפגעו פגיעה קשה ביותר בביטחון המדינה, במיוחד בעת מלחמה. לא נוכל להמשיך כאומה כשחרב הסרבנות מונפת על צוארנו.

אנו רואים בימים האחרונים גל הסתה פוליטי חסר תקדים גם במערכת הבריאות. ניצול מקומם של 'תעודת הרופא' כנגד הציבור. גל הסתה זה הוא צאצא שטני של הסרבנות בחיל האוויר שלצערנו נורמלה והפכה למודל לחיקוי עקב הצלחתה החלקית.

על מנת לעצור את נירמול התופעה ההרסנית נדרשת תגובה נמרצת ותקיפה מצד חברי הכנסת והממשלה כנבחרי העם, שמא נמצא עצמנו במדרון תלול, חסר סיכוי וזה לא דימיוני. סרבנים שלא הגיעו לאימונים ואיבדו את כשירותם הם עריקים, וכך צריך להתיחס אליהם על כל המשמעויות המשפטיות.

מדינת ישראל קמה אחרי אלפיים שנות גלות בזכות קורבנם של מיטב בניה. אסור לתת לסרבנות לפגוע בהישגים העצומים של המדינה ובביטחונה.

הכותב הוא אל"מ במיל', יו"ר ארגון "טייסים ולוחמים נגד סרבנות" ומפקד טייסת 69 לשעבר