בבנייני האומה בירושלים התקיים אמש כנס חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, בהשתתפות אלפים.
הכנס נועד לחזק את התמיכה בחטיבה זו, באמצעות כינוס התומכים, עידודם להתפקד לשורות חברי הליכוד, וכן בהשמעת העקרונות של ההתארגנות החדשנית הזאת.
ראשון הדוברים על הבמה היה האב השכול, תושב שילה, משה קינן, ששכל את בנו אביהוא לפני חודשים אחדים בפעולות טיהור קיני מחבלים בעזה. הטיעון המרכזי בדבריו, כך מדווחת כתבת האינטרנט של ערוץ 7 לאה רבינוביץ', היה כי יש לשלול את מדיניותה של ישראל, ולפיה יש לחוס על חיי פלשתינים על חשבון חייהם של חיילי צה"ל.
מוטי קרפל, מחבר הספר "המהפכה האמונית", ומיוזמי ההתארגנות של "מנהיגות יהודית", הציב בראש המשימות של הציבור בישראל את מחיקת המונחים המפרידים "דתי" ו"חילוני" ואת הצבת המונח הבסיסי "יהודי" לצורך הגדרת כל אזרחי ישראל היהודים. לטענתו, כל עוד לא נעשה למען מחיקת הקווים המבתרים את החברה הישראלית על פי קריטריונים אלו לא יתקדם דבר בדרך לפתירת בעיותיה הקיומיות של מדינת ישראל.
השר לענייני ירושלים נתן שרנסקי כיבד את הכנס בנוכחותו, ובנאומו הבליט את מרכזיותה של ירושלים, והר הבית במרכזה, בעבור כל יהודי באשר הוא שם. דבריו נמסכו בנופך אישי עז כשסיפר על חווייתו האישית בהיותו נדון בבית המשפט בברית המועצות. ראשית סיפר שרנסקי כי גדל במשפחה מתבוללת, וכי היה חסר כל ידע הקשור להווי חיים יהודי. הוא לא ידע מהי מצה, ויתרה מכך, גם לא היה לו כל מושג בדבר חג הפסח. עם כל זאת כאשר בסיומה של מלחמת ששת הימים הגיעו אליו הידיעות בדבר שחרורה של ירושלים העתיקה מילא אותו הדבר בשמחה ובתחושת עוצמה של השתייכות לאומה גדולה וחשובה. במיוחד נקבע בזיכרונו המשפט של אלוף פיקוד המרכז דאז מוטה גור, משפט שהדהד אז באוזניו: "הר הבית בידינו". לדברי שרנסקי, גם הסביבה האנטישמית, שבקרבה חי, הגיבה על האירועים ההם תגובה מעניינת: אמנם לא פחתה השנאה כלפי היהודים, אולם היא הייתה מלווה בתחושת כבוד.כלפי היהודים.
בהמשך דבריו סיפר השר כי לפני שנגזר עליו הדין במשפטו העניק לו השופט את הזכות להשמיע משפט משלו, וכי אז המשפט שיצא מפיו מיד, וללא כל היסוס והתלבטות היה: "לשנה הבאה בירושלים".
במרכז דבריו של משה פייגלין, יושב ראש "מנהיגות יהודית", עמד תיאור מצב המורל בציבור בישראל, מנקודת מבטו. הוא הביא בפני קהל שומעיו את דבר תוצאותיו של סקר שנערך לאחרונה, ושעל פיהן חלק ניכר מהציבור אינו מאמין בעמידות קיומה של מדינת ישראל לאורך זמן, ולעומת זאת מה שמעורר תקווה ותחושת התחדשות הוא התחזקות מעמדה של חטיבת "מנהיגות יהודית" בציבור ובליכוד.
כדי להבהיר את מטרתה של חטיבת מנהיגות יהודית הביא פייגלין את דבריה של הסופרת דורית רביניאן, שאמרה: "בשבילי אוסלו הוא לשכוח שאתה יהודי", ותגובתו לדברים אלו הייתה כי אם אכן מטרותיה של ישראל הן מטרות מסוג זה אין לנו פתרונות להשיגן, אולם אם יהודי ישראל עדיין מעוניינים לזכור שהם יהודים אזי יוכלו ללכת במתווה של "מנהיגות יהודית" והעיקרון המנחה אותו הוא: "לתקן עולם במלכות שדי", כלומר להשתית את קיומה של המדינה על יסודותיה של תרבות ישראל העתיקה ועתירת החזון. (ל)
הכנס נועד לחזק את התמיכה בחטיבה זו, באמצעות כינוס התומכים, עידודם להתפקד לשורות חברי הליכוד, וכן בהשמעת העקרונות של ההתארגנות החדשנית הזאת.
ראשון הדוברים על הבמה היה האב השכול, תושב שילה, משה קינן, ששכל את בנו אביהוא לפני חודשים אחדים בפעולות טיהור קיני מחבלים בעזה. הטיעון המרכזי בדבריו, כך מדווחת כתבת האינטרנט של ערוץ 7 לאה רבינוביץ', היה כי יש לשלול את מדיניותה של ישראל, ולפיה יש לחוס על חיי פלשתינים על חשבון חייהם של חיילי צה"ל.
מוטי קרפל, מחבר הספר "המהפכה האמונית", ומיוזמי ההתארגנות של "מנהיגות יהודית", הציב בראש המשימות של הציבור בישראל את מחיקת המונחים המפרידים "דתי" ו"חילוני" ואת הצבת המונח הבסיסי "יהודי" לצורך הגדרת כל אזרחי ישראל היהודים. לטענתו, כל עוד לא נעשה למען מחיקת הקווים המבתרים את החברה הישראלית על פי קריטריונים אלו לא יתקדם דבר בדרך לפתירת בעיותיה הקיומיות של מדינת ישראל.
השר לענייני ירושלים נתן שרנסקי כיבד את הכנס בנוכחותו, ובנאומו הבליט את מרכזיותה של ירושלים, והר הבית במרכזה, בעבור כל יהודי באשר הוא שם. דבריו נמסכו בנופך אישי עז כשסיפר על חווייתו האישית בהיותו נדון בבית המשפט בברית המועצות. ראשית סיפר שרנסקי כי גדל במשפחה מתבוללת, וכי היה חסר כל ידע הקשור להווי חיים יהודי. הוא לא ידע מהי מצה, ויתרה מכך, גם לא היה לו כל מושג בדבר חג הפסח. עם כל זאת כאשר בסיומה של מלחמת ששת הימים הגיעו אליו הידיעות בדבר שחרורה של ירושלים העתיקה מילא אותו הדבר בשמחה ובתחושת עוצמה של השתייכות לאומה גדולה וחשובה. במיוחד נקבע בזיכרונו המשפט של אלוף פיקוד המרכז דאז מוטה גור, משפט שהדהד אז באוזניו: "הר הבית בידינו". לדברי שרנסקי, גם הסביבה האנטישמית, שבקרבה חי, הגיבה על האירועים ההם תגובה מעניינת: אמנם לא פחתה השנאה כלפי היהודים, אולם היא הייתה מלווה בתחושת כבוד.כלפי היהודים.
בהמשך דבריו סיפר השר כי לפני שנגזר עליו הדין במשפטו העניק לו השופט את הזכות להשמיע משפט משלו, וכי אז המשפט שיצא מפיו מיד, וללא כל היסוס והתלבטות היה: "לשנה הבאה בירושלים".
במרכז דבריו של משה פייגלין, יושב ראש "מנהיגות יהודית", עמד תיאור מצב המורל בציבור בישראל, מנקודת מבטו. הוא הביא בפני קהל שומעיו את דבר תוצאותיו של סקר שנערך לאחרונה, ושעל פיהן חלק ניכר מהציבור אינו מאמין בעמידות קיומה של מדינת ישראל לאורך זמן, ולעומת זאת מה שמעורר תקווה ותחושת התחדשות הוא התחזקות מעמדה של חטיבת "מנהיגות יהודית" בציבור ובליכוד.
כדי להבהיר את מטרתה של חטיבת מנהיגות יהודית הביא פייגלין את דבריה של הסופרת דורית רביניאן, שאמרה: "בשבילי אוסלו הוא לשכוח שאתה יהודי", ותגובתו לדברים אלו הייתה כי אם אכן מטרותיה של ישראל הן מטרות מסוג זה אין לנו פתרונות להשיגן, אולם אם יהודי ישראל עדיין מעוניינים לזכור שהם יהודים אזי יוכלו ללכת במתווה של "מנהיגות יהודית" והעיקרון המנחה אותו הוא: "לתקן עולם במלכות שדי", כלומר להשתית את קיומה של המדינה על יסודותיה של תרבות ישראל העתיקה ועתירת החזון. (ל)