הרב גיא אלאלוף
הרב גיא אלאלוףצילום: עצמי

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על רב העיירה הישיש שהתבקש לדרוש דרשה בנושא עליו לא ידע דבר וחצי דבר במעמד כל פרנסי העיירה.

הרב פתח ואמר "ובכן, רבותיי, בנושא זה איני מבין דבר, ואין לי מה לומר לכם...", ולאחר מכן מסר דרשה של מחצית השעה. ובכן, בדיחות הן הרבה פחות מצחיקות כאשר הן נהפכות למציאות, וזה בדיוק מה שמציע לנו הרב אבידן פרידמן.

בפתיחת דבריו הוא מפטיר כי "אינני מתיימר להיות אפילו ברמה של אותם 'תלמידי חכמים צעירים שלא זכו לעמוד על אמיתתה של תורה' שמזכיר הרב שמואל אליהו במאמרו, קל וחומר שאיני טוען לוודאות אודות 'איך להשתמש באור התורה כדי לראות נכון את הווה ואת העתיד'". מיד לאחר מכן, הוא מתיימר גם מתיימר לספק תשובה הלכתית פשטנית וקלילה לשאלת חמורת-סבר, והטון הנחרץ שבו הוא כותב בהחלט מעיד כי לתחושתו הוא מאלה ש"זכו לעמוד על אמיתתה של תורה".

אבל נניח לכשל הלוגי הקל הזה, ונפנה לתוכן דבריו עצמם. הרב אבידן כאילו לא קרא את דברי הרב שמואל אליהו, ומשיב עליהם תוך התעלמות מוחלטת מהטענות של הרב אליהו עצמו. הרב אבידן מצטט מגדולי הפוסקים האחרונים כאלו הטוענים כי יש לשחרר מחבלים תמורת חטופים גם במחיר של סכנת חיים ממשית. אכן, היו כאלו פוסקים, והרב אליהו הזכיר אותם בעצמו (כפי שהרב אבידן מציין). אך מכאן הוא מגיע למסקנה המופרכת שכאילו מתעלמת מכל דברי הרב אליהו מבלי להניד עפעף. וכך הוא כותב: "נראה שדי בציטוטים הללו, למרות שאפשר גם להביא עוד, כדי להראות ש'עיני העדה', הרבנים הראשיים וגדולי התורה, כשדנו באותה שאלה שנמצאת לפתחנו, הורו באופן גורף להציל חיי חטופים למרות הסכנות."

כמובן, בדברים הללו אין אמת. הרי "עיני העדה והרבנים הראשיים" נבחרו על ידי הרב אבידן בקפידה, כך שהושמטו מהם הרבנים הראשיים שהוזכרו על ידי הרב אליהו, הרב אברהם שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל, והיו כלא היו. אם כן, "עיני העדה" כלל לא הורו "באופן גורף" על שחרור שבויים "בכל מחיר", אלא הייתה מחלוקת בכך בין גדולי ישראל.

בנקודה הזאת הרב אבידן מחמיץ את ליבת דבריו של הרב אליהו: אכן הייתה מחלוקת, ומה שהכריע אותה זו המציאות. כולנו ראינו מה היו התוצאות הרות האסון של עסקת ג'יבריל, כמה מוות ושפיכות דמים אנו סובלים גם כעת מעסקת שליט, ושלא לדבר על אסון אוסלו שאנחנו גוררים אותו איתנו לדורות. ההלכה, טוען הרב אליהו, אינה מנותקת מהמציאות.

ניתן וצריך ללמוד ממקרי העבר על מנת שנדע להכריע טוב יותר בעתיד. הגמרא במסכת מגילה מספרת על רבה ורבי זירא ששתו יחדיו לשוכרה בפורים, לאחר שקם רבה ושחטיה לרבי זירא, נעשה לרבי זירא נס והוא חוזר לחיים (נתעלם לצורך העניין מהפירושים השונים לסיפור, שאינם משפיעים לעניינינו). לשנה אחרת, סרב רבי זירא לסעוד עם רבה את סעודת הפורים. הוא למד על בסיס הניסיון כי הדבר עלול להוביל לסכנה גדולה.

גם אנחנו לצערנו למודי ניסיון, ורק אדם עיוור לא יבין כי מה שלא עבד אף פעם עד היום – לא יעבוד גם בפעם הזאת. אינני חושד ברב אבידן בעיוורון, אבל אני בהחלט חושד בו שהשקפתו האישית אינה מאפשרת לו להתבונן במציאות נכוחה. במקומות אחרים, למשל בשיחת יוטיוב בפודקאסט של משה רדמן (מגדולי פעילי קפלן) מבכה הרב אבידן את ההרס הרב והחורבן בעזה, ובז לרעיון של "לכבוש, לגרש ולהרוג", כדבריו, גם בשעת מלחמה. כמדומני שלא לחינם התעלם הרב אבידן מחלק הארי של דברי הרב אליהו העוסקים בשאלה איך כן משחררים חטופים: במבצעים צבאיים, בלחץ בלתי פוסק, בהפסקת הסיוע ההומניטרי המופלג שמגיע כל כולו לידי חמאס ומעניק להם צינור-אוויר אינסופי.

אם כן, המחלוקת אינה נוגעת לדאגה לחטופים ולשחרורם המהיר, אלא לשאלת הדרך הנכונה לשחרור החטופים בבטחה ובשלום. הרב אליהו מציע לנו דרך שעשויה למנוע שפיכות דמים מיותרת, והרב אבידן מוכן לסכן את חייהם של יהודים רבים, ובלבד שהחטופים ישוחררו, ובלב שנימנע מ"לכבוש, לגרש ולהרוג" את האויב העזתי המסוכן. זוהי עמדה לגיטימית, אבל ראוי שתיאמר כפי שהיא באמת, ולא תתחבא מאחורי "עיני העדה והרבנים הראשיים", שאף אחד מהם לא העלה על דעתו לתמוך בדברים הללו, ולו במעט.

הרב גיא אלאלוף - רב קהילת "דעת ותבונה" בראש העין וחבר באיגוד רבני קהילות