יעל, אני כבר לא יודע מה לעשות, החברים מדברים על מחירי חיתולים ומעונות, יש לי כאלה שכבר מארגנים בר מצווה לילד שלהם, בזמן שאני עדיין חושב על ההצעות שלחו לי ואיך אדע מי מתאימה לי.
שוב מתחיל קשר חדש... שוב שובר את הראש, מי זו אשתי, האישה שאוכל לפגוש לדייט הראשון האחרון בחיים שלי.
יצאתי לדייטים כל כך הרבה פעמים, קיוויתי והתייאשתי ושוב קיוויתי ושוב הלב שלי קיווה והתייאש כל כך הרבה פעמים, שהגעתי למצב שאני לא מאמין שזה יכול לקרות לי, אני חושש שאני לא חתין. אולי אישאר בודד כל החיים שלי. אין לי אפילו רמז של מי היא ואיפה היא יכולה להיות, זה מפחיד אותי פחד מוות שאולי לא אתחתן לעולם ולא אבנה משפחה משלי.
תחושת הייאוש מופיעה בכל גיל שבו פתאום מרגישים שמציאת זוגיות לא הולכת בקלות, ברגע שמבינים, שיש סיכוי שידחו אותנו או שאנחנו נדחה אחרים. היאוש יכול להגיע בכל גיל. יש בני עשרים וארבע שנראים מיואשים יותר מבני שלושים וארבע. הכל תלוי בחוויה האישית והחברתית שחווים.
יעל רשף היא מנבחרת המאמנים של פרויקט 252 >>
הרגשת ייאוש היא טבעית כשמשהו שיקר לך לא מתממש, בטח כשמדובר בצורך הגדול ביותר של מציאת אהבה, זוגיות ובניית המשפחה.
אך החלק המסוכן ביותר ברגש הזה, היא תחושת האשמה, שמשהו לא בסדר איתי, שאולי אני לא מתחתן כי אני לא מספיק טוב, כי אני לא ראוי. ברגע שאני מתחיל להאמין שמה שקורה לי זה באשמתי או באשמת מישהו אחר, המצב מתחיל להשפיע על הבטחון העצמי, הדימוי העצמי יורד והאמונה שזה בכלל אפשרי לי מתחילה לדעוך.
האם לא נכון שפגשנו בחיים שלנו הרבה אנשים נשואים שהיו נראים בעינינו הרבה פחות ראויים מאתנו? האם רק אנשים יפים, עשירים, חכמים, צדיקים, בריאים מתחתנים?
המוח שלנו מנסה למצוא פתרונות לבעיות והכוון הכי טבעי הוא לשלוח אצבע מאשימה למצב הרווקות שלנו לסביבה או לעצמנו, להרגיש חוסר אונים ותקווה ולהרים ידיים.
כאשר הדבר הכי נכון במצב כזה הוא לצמוח ולגדול חזק יותר, להפוך לאנשים מוכנים יותר לקראת זוגיות בוגרת של שני אנשים שחיו חיים מלאים וטובים עד הפגישה המיוחלת, הדייט הראשון האחרון.
כל אחד יכול לשאול את עצמו, איזה אדם הוא היה רוצה לפגוש, אדם עם אור ושמחה בעיניים, עם בטחון בחיים ובדרך שהוא סולל לעצמו, או אדם מיואש, כבוי ועצוב.
ואחרי שהוא עונה לעצמו על השאלה הזו, הוא יכול לשאול את עצמו, איזה אדם אני רוצה להיות כשיפגשו אותי.
תקופת המלחמה רק מחזקת לנו את ההבנה שאין לנו את הזכות להתייאש. אין לנו את הפריבילגיה להגיד די לתקווה ולאמונה ולהשתדלות שמשהו טוב יקרה, שתגיע הגאולה הפרטית שלנו, גאולה שהיא אין ספק היום גאולה לעם ישראל, שיבנו בתים וייולדו תינוקות חדשים למרות הכל, בסוף זה מי שאנחנו בעם ישראל, אנחנו מחזיקי אמונה.
עדיין לא חברים בפרויקט 252? לחצו כאן >>
נכון, אין לנו שליטה על התוצאה, אין לנו שום ידיעה מה יהיה בסוף, אבל אנחנו כן יכולים לדעת מה נעשה בנתיים, מה התהליך שאנחנו עוברים בדרך. איך אני ממלא את החיים שלי בדברים טובים שמחזקים ומשמחים אותי ואת הסביבה שלי, איך אני צומח ומה התהליך שאני עובר במציאת הזוגיות שלי.
בשבע שנים שאני מאמנת אנשים לזוגיות וחתונה, אני פוגשת את כולם תחילה בשלב היאוש וחוסר הוודאות, אבל אני רואה במו עיניהם יום איך אנשים עוברים משלב ה-"אין לי מושג איך זה יגיע" לשלב ה-"וואו, אני לא מאמין שזה קורה לי, אני באמת בתוך קשר רציני"... לשלב ה-"אני מתחתן!" וכן גם לשלב של אחרי החתונה שמדברים על מחיר החיתולים ואיפה לשלוח את הילד למעון וכמה מאתגר להיות נשוי ואיזה כיף שאני לא לבד ויש לי אישה טובה ומשפחה. תקופת הרווקות נשכחת ונשארת מאחור, זה באמת יכול לקרות לך! רק להחזיק אמונה! זה מגיע לכל אחד, זה מגיע גם לך!
יעל רשף היא מנבחרת המאמנים של פרויקט 252, הצטרפו עכשיו >>