התחלה// נולד וגדל בקריית שמונה של סוף שנות ה־60, במשפחה של עשרה אחים ואחיות בבית עם שלושה חדרים. "לצד היותנו משפחה קשת יום, במשך כל השנים חטפנו לא מעט קטיושות וחווינו מתח ביטחוני גדול".
אבאמא// יעקב ואסתר ז"ל. עלו ארצה בשנת 1963 ממרוקו היישר לקריית שמונה. "אבא עבד בקרן קיימת לישראל, אמא הייתה עקרת בית".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר 'יצחק הנשיא', משם המשיך לתיכון המקומי בקריית שמונה. בכיתה י"ב עבר ללמוד במשך שנה בפנימיית 'הדסה נעורים' בכפר ויתקין. "הלכתי ללמוד שם בעקבות אחי, שלמד שם וקיבל צל"ש במלחמת לבנון הראשונה. הוא היה בצמ"ה (ציוד מכני הנדסי – י"א) בהנדסה קרבית והדליק אותי ללכת בדרכו".
על מדים// לאחר סיום כיתה י"ב, קצת אחרי מלחמת לבנון הראשונה, התגייס לצה"ל – להנדסה קרבית כמובן. מאז אוגוסט 1984 ועד ספטמבר 2009, אז השתחרר בדרגת סגן־אלוף במילואים, שירת בצה"ל במשך 25 שנה. התפקיד האחרון היה קצין ההנדסה של אוגדה 91, אוגדה מרחבית סדירה שאחראית על כל גבול לבנון, מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח.
תחת אש// ב־25 שנות השירות הצבאי שימש במגוון תפקידים בצפון, חלק ניכר מהם בתוך לבנון. "היה מצב שהיינו ארבעה אחים בלבנון בו זמנית. הייתי בלא מעט אירועים צבאיים, חטפתי מטעני צד, נקלעתי למארבים, ירי על המוצבים תוך כדי עבודות בינוי, פתיחת צירים ועוד".
הנסיגה// בהיותו בתפקיד מ"פ בחיל ההנדסה שהיה אחראי על הגזרה המזרחית והמערבית, התקבלה ההחלטה הבהולה של ראש הממשלה דאז אהוד ברק על נסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון. "היו כמה ימים של פינוי עצים מאוד. היינו צריכים להשאיר הכול מאחור, ומה שלא הצלחנו להוציא דחפורים עלו וריסקו. בזמנו זה היה צעד נכון. צריך לזכור שבאותן שנים נהרגו בלבנון לא מעט חיילי צה"ל. היה נכון לצאת, אבל לא בצורה הזאת, אלא עם הסכם או עם פעילות מסיבית לפני כן. גם במלחמת לבנון השנייה וגם במלחמה הנוכחית, אנחנו משלמים את המחיר של היציאה ההיא". במלחמת לבנון השנייה שימש קצין הנדסה של חטיבה 769 ולחם בגזרה המזרחית.
איש הגליל// במקביל לשירות הקבע, בשנת 1999 קבע את ביתו במטולה, ומאז מתגורר במושבה הצפונית. "חיפשנו בית ומצאנו אותו במטולה. תמיד הייתי בצפון, בקריית שמונה ובקיבוץ הגושרים. אני איש הגליל מיום היוולדי".
ביזנס וערכים// לאחר השחרור מצה"ל לפני כ־15 שנה, פנה אל עולם העסקים. "אחרי חופשה קצרה פתחתי חברת תיירות עם אחד האחים שלי, בהמשך פתחנו גם קייטרינג ואולם אירועים שנסגר. מהר מאוד מצאתי את עצמי מגיע לפוליטיקה, מתוך רצון לשנות. ראיתי את חוסר הערכים והשחיתות. הייתי חבר בתנועה לאיכות השלטון ומהמקום הזה החלטתי לנסות להשפיע מבפנים".
מתמודד ונבחר// בבחירות המוניציפליות של 2013 התמודד לתפקיד ראש מועצת מטולה, אך הפסיד בפער של 35 קולות בלבד לראש המועצה המכהן דאז, הרצל בוקר ז"ל. שנה וחצי אחר כך נפטר בוקר ממחלת הסרטן. בבחירות שנערכו לאחר מכן נבחר לתפקיד שבו הוא מכהן עד היום, כבר קדנציה שלישית.
הבראה כלכלית// "מבחינה ביטחונית היה רגוע בשנים האחרונות, אבל מבחינה כלכלית מטולה הייתה במצב קטסטרופלי, רגע לפני פשיטת רגל. בתהליך ארוך של שלוש שנים נכנסנו לתוכנית הבראה. היום אנחנו נמצאים במצב הרבה יותר טוב מבחינה כלכלית". בעקבות החלטת ממשלה ב־2018 על תוכנית להעצמה ופיתוח של יישובים עירוניים צמודי גבול, נכנסה מטולה לתנופת פיתוח שנמשכה עד 2023. "היו אלה חמש שנים מסיביות של תשתיות, עבודות, מבנים, תוכניות ופרויקטים. המלחמה קטעה את הכול".
שקט מתוח// בבוקר שמחת תורה התעורר משיחת טלפון שקיבל מרכז הביטחון של מטולה, שביקש ממנו להתעדכן במתרחש בדרום. "פתחתי טלוויזיה ומהר מאוד הבנתי שיש כאן אירוע בסדר גודל אחר. הקפצתי את חברי ועדת הביטחון אליי הביתה ועשינו הערכת מצב. ראינו שהצד הלבנוני שקט לחלוטין. גם הפרובוקציות והאירועים שהיו טרום 7 באוקטובר, נעלמו. זה העיד שהולך לקרות משהו משמעותי. הקפצנו את חברי כיתת הכוננות, פתחנו מקלטים, הפעלנו את מרכז ההפעלה הרשותי. פיזרנו הביתה את המתפללים בשני בתי הכנסת והתחלנו בנוהל חירום עם הודעות עדכון לתושבים".
שומרים// רק מהלחץ ומהעדכונים מהדרום, והחשש שיקרה כך גם בצפון, כ־50 אחוזים מהתושבים עזבו את מטולה כבר במהלך השבת. "זאת למרות שלא נורתה ירייה אחת במטולה ביום הזה. בשעות אחר הצהריים ערכנו שיח עם מפקדי חטיבת אלכסנדרוני. לקראת חצות הגיעו גם חיילי הגדוד ופיזרנו אותם ברחבי המושבה. כדי להגן על מטולה, חייבים לשמור מתוך בתי התושבים. אי אפשר לצאת החוצה לתוך לבנון. חילקנו אותם לתוך בתי התושבים, מבני ציבור ומוסדות חינוך. לפנות בוקר, אחרי שווידאתי שכ־500 לוחמים שומרים על מטולה, הרגשתי קצת הקלה".
מתפנים// במהלך השבוע עזבו רוב התושבים, אך הפינוי הרשמי מטעם מדינת ישראל היה רק ב־16 באוקטובר. "קיבלנו התראת פינוי של שעתיים. התושבים פונו בעיקר לבתי מלון בטבריה. ביחד עם סגן ראש המועצה, עשיתי חלוקה של מנהלי המחלקות לבתי המלון, שיקלטו וינהלו את התושבים. יחד עם שני חברי מועצה וחברי כיתת הכוננות נשארתי במטולה במשך כל המלחמה".
מפוזרים// אחרי כמה חודשים, רוב התושבים עזבו את בתי המלון ועברו לדיור עצמאי. "קהילת מטולה כיום מפוזרת בכ־200 יישובים, מיסוד המעלה בצפון ועד קריית גת בדרום. זה אתגר גדול לקהילה, בעיקר לחזרה. איך אוספים את כולם, זה לא קל. התאריך 1.3 לא רלוונטי למטולה. כמות הפגיעות שיש במטולה לא מאפשרת חזרת תושבים בשלב הזה. לאורך המלחמה נורו על מטולה כ־460 טילי נ.ט. וכ־1,500 רקטות מסוגים שונים, רחפנים וכטב"מים, שגרמו לנזקים עצומים. כ־70 אחוזים מבתי התושבים נפגעו. אנחנו עדיין בתהליך של שיקום ומס רכוש. אין לאן לחזור. ההערכה היא שייקח בין שנתיים לשלוש עד שנחזור באופן מלא למטולה. זה כמובן תלוי באנשי מס רכוש ובעיקר במצב הביטחוני".
לא רגוע// "ההסכם לא טוב למדינת ישראל ותושבי הצפון. לא לזה נלחמנו ופיללנו. אחרי מה שקרה ב־7 באוקטובר ואחרי מה שעברנו בשנה ורבע האחרונות, אסור שיהיה ארגון טרור בלבנון. בנוסף לכך, צריך לשנות את ראשי התיבות של צה"ל לצבא ההתקפה לישראל. אסור לנו להישאר הגנתיים. עד שלא נראה מעשים בשטח, איך מפרקים את חיזבאללה מנשקם, אני לא מתרגש מההצהרות של ראש ממשלת לבנון החדש. אסור לחיזבאללה להישאר ארגון צבאי לוחם".
מהצד השני// לאחרונה חזר כראש מועצה לדרום לבנון. "נכנסתי לכפר כילא כדי לראות מה קורה מהצד הלבנוני כלפי מטולה. מצד אחד היה מאוד מרגש, מצד שני מתסכל ומאכזב לראות את ההתפתחות שלהם ואת האיום המשמעותי על מטולה, בלי יכולת של מדינת ישראל לעשות משהו. מדיניות ההכלה של השנים הללו גרמה למה שקרה גם בצפון וגם בדרום".
לוליינות מאתגרת// "אין שום בית ספר שיכול להכשיר אותך לעבודה בשנה ורבע הללו, מול התושבים שעקורים מבתיהם ופזורים בכל רחבי הארץ. במקביל לכמות אש תופת עצומה שחטפנו במהלך המלחמה, צריך לתת שירות ומענה גם ל־600 לוחמי צה"ל שנמצאים במטולה וכמובן לתחזק את המקום, לטפל בבתים שנפגעו ולדווח, לקיים פעילויות הפוגה ותרבות, לדאוג למשפחות רווחה שנמצאות בעורף. זה אתגר מאוד גדול, אני מקווה שזה כבר מאחורינו. הבטחתי לעצמי שאחרי המלחמה אקח חופשה כדי לכתוב ספר על התקופה הזאת. עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה, לשקם את המושבה מטולה ולצאת לדרך חדשה".
הנחת// ארבעה ילדים. אופק בן 30, "תוך כדי המלחמה הוא לחם כמ"פ גם בעזה, גם בלבנון וגם במטולה. היה מאתגר לדעת שהוא כאן תוך כדי שהמושבה חוטפת טילים וקטיושות". יהב בת 27, ותאומים בני 22 - נעה וניתאי.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי סופר".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "כתוצאה מטראומות גדולות מתקופת לבנון, אני מתקשה לישון בלילות. לא פעם עוברים עליי לילות ארוכים ללא שינה. לאורך כל המלחמה אני קם מוקדם בבוקר ועושה סיבוב איפה שאפשר במושבה. במהלך היום נותן שירות לתושבים בעורף".
פלייליסט// שירי ארץ ישראל. "שלמה ארצי, גבי ברלין וכדומה".
השבת שלי// "מנסה לנוח, לא תמיד מצליח. במקביל עושה עבודות בית, משלים עבודה וסוגר פערים משאר ימות השבוע".
דמויות מופת// "אמא שלי. עם הרגישות, הערכים, הנתינה הענקית ותשומת הלב לכל אחד ואחת מבני הבית, השכנים, החברים וכל הסובבים. לקחתי ממנה המון".
מפחיד אותי// "אין לי פחד".
משאלה// "שנוכל לחיות בארץ הזאת בשלום ובביטחון בלי אויבים מסביב, בעיקר שקט ושלווה".
כשאהיה גדול// "אהיה דוד אזולאי, מקווה שלא אשתנה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com