מימין ומשמאל, כל העולם מחכה בציפייה דרוכה ליום שני. הימין מחכה שטראמפ יבוא כמו שהשמאל מחכה שביבי ילך, והשמאל מחכה לטראמפ ולו בשביל הסיכוי שהוא יהיה נגדנו והם יוכלו להגיד "רואים? אמרנו לכם שעוד תתגעגעו לביידן".
המוני פרשנים מטעם עצמם מסבירים לנו השכם והערב שטראמפ של היום זה לא טראמפ של פעם. שהוא לא יציב, לא צפוי, לא אפוי, שזו הכהונה האחרונה שלו ולכן הוא לא סופר אף אחד, שכל מה שמעניין אותו זה לקבל פרס נובל לשלום גם אם זה אומר לעקוד את ישראל על מזבח הוועדה בשטוקהולם. והפרשנים הרי תמיד צודקים, גם אם על פי רוב הם טועים. הרי בקדנציה הקודמת שלו הם אמרו שאין סיכוי שטראמפ יעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, והוא באמת לא העביר אותה, חברת הובלות עשתה את זה. הם אמרו שאף נשיא אמריקני לעולם לא יכיר בריבונותנו על הגולן והוא אכן לא מכיר, אם הוא יפגוש את הריבונות ברחוב אין סיכוי שהוא יזהה אותה. הם אמרו גם שהוא יכפה עלינו מדינה פלשתינית כי את טראמפ לא מעניין שום דבר חוץ מטראמפ, ואז הוא ביטל את הסכם הגרעין עם איראן והוביל את הסכמי אברהם והיה הכי פרו־ישראלי בעולם, מה שגרם לפרשנינו האהובים למרוט את שערות ראשיהם ולהיזכר בערגה באובמה.
אבל עכשיו, הם אומרים, זה סיפור אחר. עובדה שהוא כופה עלינו להיכנע לחמאס ולהתכופף בפני טורקיה, ועוד תראו שהוא יעשה הסכם גרעין עם איראן ויעיף אותנו על טיל לתימן. בימין, לעומת זאת, נאחזים באוהדי ישראל שטראמפ מינה לתפקידי מפתח בממשל, אבל בשמאל בכל זאת מקווים שגם הם יתהפכו עלינו במהרה בימינו.
בקיצור, גם בימין וגם בשמאל, כולם תופסים טרמפ על טראמפ.
חלום קליפורניה
אז מה טראמפ הולך לעשות? שאלה מצוינת. אני יכול לדמיין אותו נכנס לחדר הסגלגל אחרי טקס ההשבעה בוושינגטון הקפואה, מניח את רגליו על השולחן, מעיף ממנו בבעיטה את כל התמונות של ג'ו מה שמו, ואומר ליועצים שלו: "או־קיי, לטס מייק אמריקה גרייט אגֵן. במה מתחילים?"
"בקליפורניה, אדוני", עונים היועצים.
"מה איתה?"
"עדיין משתוללות בה שרפות איומות".
"קליפורניה הצביעה לי?"
"לא אדוני".
"אז שתישרף. מה עוד?"
"אמרת שאתה רוצה לסיים את כל המלחמות בעולם".
"מצוין. תסיימו אותן".
"להרחיב את אמברגו הנשק על ישראל ואוקראינה?"
"תזכירו לי רגע למה הם נלחמים?"
"כי רוסיה פלשה לאוקראינה וחמאס פלש לישראל".
"ומה נראה לכם, שאני אתן פרס לתוקפנים? אילו קנדה הייתה פולשת למינסוטה, אתם חושבים שהייתי משאיר ממנה משהו?"
"ממינסוטה?"
"מינסוטה הצביעה בשבילי?"
"לא".
"אז אולי. בכל מקרה תמחקו את קנדה, לגבי מינסוטה נראה כבר".
"אבל אדוני, קנדה לא פלשה למינסוטה. טרוריסטים מרצועת עזה פלשו לישראל וביצעו בה טבח מזעזע".
"אז למה ישראל לא מוחקת את קנדה?"
"את מי?"
"את עזה".
"זה לא כל כך פשוט".
"למה? עזה הצביעה לי?"
"אהממ... לא".
"אז מה הבעיה למחוק אותה?"
"ביידן לא הרשה להם".
"אין ביידן, עכשיו אני הנשיא ואני הקובע. למה לא מוחקים את כל רצועת עזה?"
"יש שם הרבה חטופים".
"כמה זמן נמשכת המלחמה שם?"
"15 חודשים, נכון לעכשיו".
"ואתם רוצים להגיד לי שכל הזמן הזה הם גם לא הצליחו לשחרר את החטופים, גם לא מחקו את הרצועה וגם לא השמידו את כל האויבים שלהם? למה?"
"כי... אדוני הנשיא, זה מסובך".
"תסבירו לי".
אצלנו זה לא כמו אצלם
היועצים מחליפים ביניהם מבטים מודאגים.
"וֶול?" דופק הנשיא על השולחן.
"אז ככה", אומר היועץ הבכיר לענייני דמוקרטיות דפקטיביות במערב המזרח התיכון, "נתניהו אומר שהממשלה הורתה לרמטכ"ל למוטט את חמאס ולהביא ניצחון מוחלט".
"יופי. אז?"
"הרמטכ"ל לא מבצע".
"וואט?! אילו הרמטכ"ל שלנו היה מעז להתחכם איתי, באותה שנייה הייתי מעיף אותו לכל הרוחות. ומוחק את קנדה".
"ללא ספק, אדוני. אבל בישראל זה לא כמו אצלנו, זה משטר קצת אחר".
"כלומר?"
"כלומר הרמטכ"ל לא מקבל הוראות רק מהממשלה".
"אז ממי עוד?"
"מהפצ"רית. ומביידן".
"אמרתי שאני לא רוצה יותר לשמוע את השם הזה, נכון?"
"סליחה. עכשיו, צריך לזכור שגם הממשלה היא לא הסמכות העליונה. היא כפופה לראש הממשלה, שכפוף ליועמ"שית, שכפופה לבג"ץ שכולם צריכים לציית לו ללא עוררין, גם אם מתברר שנשיא בית המשפט העליון המיועד דן בתיקים שקשורים לנכס שלו בתל אביב שהוא רוצה שיעשו בו פינוי־בינוי".
"למה?"
"הוא ירוויח מזה הרבה כסף".
"התכוונתי, למה חייבים לציית לו".
"הוא השכפ"ץ של המדינה. הוא מגן עליה בפני בית הדין הבין־לאומי בהאג".
"תגידו, כולם משוגעים פה? אני השכפ"ץ שלהם! אני זה שמטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם ועיצומים כלכליים על התובע האנטישמי של בית הדין הבין־לאומי! לא רוצה לשמוע יותר תירוצים, תנו להם את כל הנשק וכל האמצעים הנדרשים ושיגמרו כבר את הסיפור המטורף הזה!"
"הם לא יכולים".
"למה?"
"כי הייעוץ המשפטי כל הזמן הולך נגדם, מפגינים אנרכיסטים שורפים את המדינה, והשירות החשאי שלהם זורק לכלא חיילים שמעבירים מסמכים סודיים לראש הממשלה".
"זו מדינה או קרקס?"
"עוד לא החליטו".
"תגידו לי, הביבי הזה – הוא יודע מה הוא רוצה? יש לו תוכנית? הוא בכלל רוצה לנצח או שנוח לו להפיל את האשמה על כל השאר?"
היועצים שוב מביטים זה בזה במבוכה.
"הבנתי", אומר טראמפ, "תתקשרו עכשיו לביבי ותגידו לו לסיים את המלחמה תכף ומיד, לא אכפת לי איך, ושאם הוא יחליט להיות רציני – שיתקשר אליי. עכשיו תשיגו לי את פוטין וזלנסקי ותגידו לראש המטות המשולבים להיכנס אליי. יש לי בשבילו משימה קטנה בקנדה".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com