מתווה מתון שגובש בחוכמה. השרים סער ולוין
מתווה מתון שגובש בחוכמה. השרים סער ולויןצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בעולם הסבוך של הספינים והמהלכים הפוליטיים שמאחורי הקלעים, קשה לדעת מה הוא רקיחה מושלמת של שח־מט, ומה הוא צירוף מקרים בלתי מתוכנן שמשחק לידי אחד הצדדים.

איני יודע לומר אם הצטרפות האירועים שהתרחשה השבוע לשר יריב לוין הייתה יד המקרה או תוצאה של יד מכוונת, אבל בכל אופן הקלפים השתנו דרמטית לטובתו.

המתווה שהציג, בצורה חכמה ומתוכננת, לצד חשיפת ניגודי העניינים ורמיסת נוהלי בית המשפט בידי המועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, הם שילוב טוב בשביל השר. אפילו טוב מאוד.

נקצר למי שלא עוקב באדיקות אחרי תיקים שמנהלת עיריית תל אביב נגד תושביה בגין הפרה של חוקי עזר שונים. השופט יצחק עמית ואחיו יקבלו במתנה מהוריהם, כך חשף השבוע כתב המשפט של ידיעות אחרונות נטעאל בנדל, שתי חנויות בדרום תל אביב. הבניין שבו הן ממוקמות ישן נושן, וסבל מליקויים שמחייבים תיקון על פי חוק עזר עירוני. התנהלו כמה הליכים בעניין הבניין הזה, ובסך הכול ניהלה עיריית תל אביב שלושה הליכים משפטיים נגד האחים עמית, כחלק מדיירי הבניין.

וכאן מתחילה החגיגה של עמית. קודם כול, על המסמכים בהליכים נכתב משום מה שם משפחתו הישן של עמית – גולדפריינד. עמית טען בתגובה שזה בסך הכול גלגול מוטעה משמו בנסח הטאבו, אבל יש רמזים די עבים שהטעות המתמשכת מכוונת. יש בה כמובן יתרון גדול: שמו האמיתי של עמית נעדר מכל המאגרים המשפטיים, ומנקה אותו כביכול מכל רבב פלילי וניגודי עניינים.

וכך אכן היה. עמית, או גולדפריינד, גלגל שורה של ניגודי עניינים במקביל להתנהלות התיקים נגדו. משרד הדין שייצג אותו יחד עם שאר הדיירים, למשל, ייצג גם מולו בשבתו כשופט בית המשפט העליון. השופט שדן בעניינו בבית משפט השלום בתל אביב זכה לדחיית ערעור על פסק דין שלו מפי השופט עמית. עיריית תל אביב, אשכרה התובעת במשפטו, מצאה את עצמה יותר מפעם אחת צד בעתירות וערעורים שהגיעו לפתחו בבית המשפט העליון. הבנתם נכון, כל היחסים המשפטיים הסבוכים של מר גולדפריינד צללו לתהום הנשייה, והותירו את כבוד השופט עמית צח ונקי כשלג, כשיר לדון בענייני התובעת והמייצגים שלו ונקי מכל הטיה.

עמית אומנם הגיב לכך באריכות, ותמצית טענותיו היא "לא ידעתי". המשך לקו הקלאסי של מערכת המשפט בישראל כשהיא נתפסת בקלקלתה: ליאת בן ארי שהשיבה לכל שאלות החוקרים בעניין פיצול דירתה "אין לי מושג", ופרקליטות המדינה ששכחה לבקש את אישור היועמ"ש לפני פתיחה בחקירה נגד ראש הממשלה במה שכינתה "נפלה שגגה". היו גם טענות אחרות, והוכחות נחרצות של בנדל, אך את כל אלה יוכל מי שירצה למצוא בעצמו בפרסומים שכבר עלו לרשת. עינינו נשואות לכיוון אחר.

הסכמה רחבה כפתח להצלחה

בסוף השבוע שעבר הודיעו השרים גדעון סער ויריב לוין על מתווה חדש שגיבשו לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בסגנון מתון יותר מההצעה הקודמת של לוין. המטרה בטווח המיידי היא לפתור את הפלונטר שנוצר בוועדה, כאשר בג"ץ חייב את לוין להצביע על מינוי יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון במינוי קבע, בעוד נציגי בית המשפט העליון אינם מוכנים להתפשר כנגד זה על מינוי של שופטים מטעם לוין לבית המשפט העליון. לוין מוכן לבלוע את הצפרדע של מינוי עמית לתפקיד וויתור על מועמדיו, בתמורה לשינוי קבוע ומהותי בהרכב הוועדה ונוהליה.

בתמונה הגדולה, מהלך כזה של לוין – אם יצלח – יכול להיות פריצת דרך לממשלה כולה. מאז שהרפורמה המשפטית טורפדה לפני שנתיים בכוח הזרוע והסרבנות, ממשלת הימין מצאה את עצמה מול מאזן אימה משתק שבנתה מולה ההגמוניה. בוודאי שהכישלון המחפיר של 7 באוקטובר לא הוסיף לה לגיטימציה. שלטון הימין נמצא כבר תקופה ארוכה במצב של חשש מקידום שינויים מהותיים בתחומים שחשובים לו, כשהוא יודע שכמעט כל צעד מינורי יצויר כקץ הדמוקרטיה ויגרור עוד החרבה של המדינה מבפנים.

אם מתווה לשינוי בתחום המשפטי, בדיוק בליבת הוויכוח שניטש לפני שנתיים, יצליח לעבור בהסכמה רחבה – כך מבין לוין – הדרך לשבירת מאזן האימה והעצמת הכוחות השפויים והמתונים בציבור ובכנסת תיפתח. ייאמר לזכותו ולזכות סער, שהם הצליחו לעשות את המהלכים בסיבוב הזה בחוכמה. במקום לתקוע אצבעות בעיניה של המפלצת שיכולה לרוצץ את גולגולתך, הם בחרו לגייס קודם תמיכה רחבה. שיתוף של שני אבות שכולים ומוערכים, משני צידי המתרס, עשה את האפקט. פשרות הוצעו כבר בעבר, אפילו מרחיקות לכת, אבל הן הצטיירו כאחיזת עיניים. העמידה העיקשת של יזהר שי ודדי שמחי, אנשים אצילים במלוא מובן המילה, מעוררת אמון גם בצד השני. אם גנץ וליברמן, ואולי גם חברי כנסת שפויים מיש עתיד (כדוגמת עידן רול שפרש על רקע תמיכתו במתווה), יצביעו בעד מתווה ההסכמות, זו תהיה פריצת דרך לשיח ענייני בכנסת ולדחיקת גורמים רעילים וקיצוניים כמו לפיד לשולי השיח.

אל תזיזו להם את הפטיש

נתבונן רגע בגופו של המתווה. גם כאן לא נלאה בפרטים שמפורסמים בכל מקום. הרעיון העקרוני בו, שבו טמונה בעצם הפשרה, הוא להשאיר את הווטו ההדדי על מינוי השופטים על כנו, אבל להעביר את הוויכוח לידי העם. כלומר, הוועדה תהיה צבועה בצבעים פוליטיים ברורים של הקואליציה והאופוזיציה, ותידרש הסכמה ביניהן על מועמדים לשיפוט.

לוין אינו מקדם אפילו במילימטר את השתלטות הימין על בית המשפט העליון. קשה למתנגדים אוטומטיים לקלוט את המילים הללו, אבל זאת האמת. במידה מסוימת, הוא אפילו מרחיק את הימין מהשתלטות בתחום של מועמדים לשיפוט בבתי המשפט המחוזיים. כדמוקרט ופלורליסט אמיתי, בניגוד לדימוי שהודבק לו, לוין באמת מוכן שהוויכוח בין הימין לשמאל יהיה שוויוני ולא יושפע בלעדית מהרכב הכנסת. מבחינתו העיקרון אחד: לא עוד פסילה אידאולוגית במסווה מקצועי, אלא דיון גלוי ופתוח על אג'נדות ושופטים שבסופו הסכמות ופשרות.

ההתנגדות של אבירי הדמוקרטיה הייתה כמעט מובנת מאליה. הטרמינולוגיה שלהם מדברת בדיוק על הנקודה הזאת. נוח להם להמשיך להחזיק באופן בלעדי באוטוריטה המקצועית כדי לפסול מועמדים שמטמאים את טהרת המחנה שלהם, כמו ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפאל ביטון שנפסלו אצלם קטגורית. כשענת ברון הגיבה יום למחרת למתווה במילים "מדובר בתוכנית להשתלטות פוליטית על מערכת המשפט", זו הייתה כוונתה. הרי אין לעמדות פוליטיות שום מקום בוועדה. "זה ממש לא מרגיע אותנו המשפטנים", אמרה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, והדגישה את הבעיה האמיתית: "הפוליטיקאים ימנו את השופטים".

שקר ה"מקצועיות" ו"המזג השיפוטי" הוא כוח העל של שופטי בית המשפט העליון כבר שנים ארוכות. כך הם הצליחו לסלק את כל הגוונים השונים של האוכלוסייה במשך שנים רבות, וכך הם עושים בימים אלה עם שני אקדמאים מבריקים שכל חטאם הוא שם משפחתם המזרחי מדי ועמדותיהם הימניות. את שקר המקצועיות הפרכנו לפני כשבועיים, כשהצגנו את מופע האימים של המשנה לנשיאת העליון לשעבר חנן מלצר בכנסת. הטיעונים המשפטיים חסרי השחר שהשמיע הבהירו לכל הדיוט מן השורה שמדובר באוויל משפטי.

השבוע התנדב השופט עמית להפריך את שקר המזג השיפוטי. השופטים בבית המשפט העליון, כפי שהוכח בתחקירי עבר על ניגודי עניינים, אינם נקיי כפיים וישרים כסרגל כפי שהם מציירים את עצמם. הם מעקמים חוקים כשמדובר בכסף שלהם עצמם, ומעקמים לצורך כך גם תיקים שבאים לפניהם בדין. לא מלאכי מעלה ולא שרפים. ההסתתרות מאחורי סטנדרט מרומם כדי לפסול מועמדים לעליון התגלתה לעין כול כמניפולציה מכוונת ואינטרסנטית. לא ניקיון כפיים ומזג שיפוטי נעלה מעניינים אותם, אלא שליטה וכוח. ועדיף כמה שיותר מזה.

לכן, חשיפת קלונו של עמית השבוע היא ההוכחה הטובה ביותר לנכונות שיטתו של לוין. התבגרנו, איננו מאמינים בחצי אדם חצי אל שישפוט אותנו. אנחנו מעדיפים לעבוד בשיטה מפוכחת שמתחשבת בחסרונות האנושיים. מעין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שלימדו חכמינו בגמרא. הציבור יבחן, הציבור יבחר, הציבור יגיע להסכמה, וכך בית המשפט העליון יבטא בפסיקותיו את הפשרה בין חלקי העם. אם נשוב להשאלת מושגים מהתלמוד, נאמר: כשאין דיינים סמוכים, מוטב לסמוך על הפשרה.

לתגובות: [email protected]