מיסים ישירים הם תשלומים שמוטלים באופן ישיר על הכנסה, רווחים או נכסים של יחידים וחברות, כגון מס הכנסה, מס חברות ומס על רווחי הון.
המצדדים במיסים ישירים גבוהים שואפים ליצור מערכת פרוגרסיבית, שבה אנשים בעלי הכנסות גבוהות משלמים שיעורי מס גבוהים יותר, ובכך לצמצם את אי־השוויון.
עם זאת, מיסים ישירים עשויים להוות תמריץ שלילי לעבודה, כי אז פחות משתלם להתאמץ.
כמו כן, לגורמים כלכליים שיש להם יכולת בחירה, מס ישיר גבוה הוא גורם מרתיע. במקרה כזה עובדים מוכשרים, חברות ומשקיעים עלולים לעזוב את הארץ.
לעומת זאת, מיסים עקיפים מוטלים על מוצרים ושירותים, ולא באופן ישיר על הכנסות.
הדוגמאות לכך כוללות מע"מ, מס בלו על הדלק ומיסים על אלכוהול וטבק. חסרונם העיקרי של המיסים העקיפים הוא שהם רגרסיביים מטבעם: אנשים עם הכנסות נמוכות מוציאים חלק גדול יותר מהכנסתם על צריכה, ולכן נושאים בנטל כבד יותר באופן יחסי.
היתרון של מיסים עקיפים הוא שהם פשוטים לגבייה וחלים על קהל רחב, כולל אנשים שאינם עובדים או משקיעים. במדינות כמו ישראל, שבהן יש אוכלוסיות שבוחרות מרצונן לא להשתתף בשוק העבודה, לשיקול זה ישנה משמעות רבה.
הבחירה בין מיסים ישירים לעקיפים משקפת דילמות כלכליות וחברתיות מורכבות. החל מ־1 בינואר 2025, שיעור המע"מ עלה מ־17% ל־18%, שינוי שמשפיע על כל הצרכנים. בנוסף לכך מס היסף, על חלק מההכנסות הגבוהות, יעלה מ־3% ל־5%. בעוד העלאת מס היסף מכוונת לצמצם את הפערים החברתיים אך עלולה לגרום לבריחת הון מישראל, עליית המע"מ מעמיקה בטווח הקצר את הפערים החברתיים אך חלה על רוב האוכלוסייה ומעודדת יציאה לעבודה, מה שעשוי בסופו של דבר דווקא לצמצם את הפערים החברתיים.