הדבר כל כך מובן מאליו היום, אבל לא היה מובן כלל עד המחצית השנייה של המאה העשרים.
אז התפיסה השלטת הייתה שהפעלת סמכות ושליטה על עובדים היא זו שמבטיחה את פריון העבודה.
השינוי החל מתוך תפיסה של זכויות, בעיקר בעקבות תפיסת העולם הסוציאליסטית. ברם, מחקרים הראו שהטבת התנאים לעובדים מועילה גם למעסיק ומגדילה את רווחיו.
המתח הזה מתבטא בפרשת שמות. כבר בפרשתנו מבטיח הקדוש ברוך הוא שיכביד את לב פרעה. לפעמים דומה שאלמלא היה פרעה מכביד את ליבו, היו בני ישראל נשארים במצרים עד היום הזה. אולם פרשתנו מדגישה מתחילתה את ידו הקשה של פרעה ואת אכזריותו. זעקת בני ישראל עלתה מן העבודה, מקשייה וייסוריה, הרבה לפני הקשיית הלב בעשרת המכות. הדוגמה הבולטת לכך בפרשה היא מניעת התבן מעושי הלבנים: "כה אמר פרעה אינני נותן לכם תבן. אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבודתכם דבר" (שמות ה, י-יא).
התורה מספרת את סיפור יציאת מצרים כיציאה משעבוד אנושי אל עבר שעבוד של מעלה, עבדיי הם ולא עבדים לעבדים. היא אינה מתייחסת לחירות כערך בפני עצמו אלא רק כערך בעל משמעות דתית. אבל מסיפור היציאה לחירות עולה ערך נוסף חשוב ביותר: האדם נברא בצלם אלוקים והוא פועל באופן הטוב ביותר כאשר מתחשבים בצלם אלוקים שבו. האדם הוא בן חורין, ומתפקד באופן הטוב ביותר כאשר חירותו מכובדת.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'