ישראל מביטה שמוטת לסת בעסקת הכניעה. בשעת כתיבת שורות אלו המדינה עדיין ממתינה שהשטן החמאסי יואיל בטובו לחשוף אם הוא מקבל את כניעתנו, או ממשיך להחזיק בחטופינו ולכתוש את חיילינו בצפון הרצועה.
הרבה שאלות מרחפות מעלינו בנקודת השפל הזאת, ואחת עולה על כולנה: בחודש מאי סינוואר עדיין ראה אור יום. נסראללה עדיין נשם. אסד עוד משל בסוריה. קמלה האריס שעטה בסקרים. ואל מול האופק הקודר הזה, נציגינו השפילו מבט והניחו על שולחן המשא ומתן מסמך כניעה מבזה, אשר כולל את הפקרת רוב החטופים, לצד ויתור על נכסים שרכשה ישראל בדם טובי לוחמיה. ניתן היה, בדוחק, להצדיק את החרפה באמירה שהייתה טובה לשעתה: היא שיקפה את מצבה האמיתי של ישראל במערכת הצבאית ובמערכת המדינית, כפי שהיה אז.
בחסדי ה', מצבנו השתפר לאין ערוך. שני ראשי הנחש, בעזה ובלבנון, רוצצו. בצדק או לא, רבים בעולם זוקפים לזכות ישראל את ההפיכה בסוריה. וטראמפ לא רק נבחר, הוא הצהיר שיוציא בעבור ישראל את הערמונים מהאש, וימטיר בעצמו את אש הגיהינום על חמאס, אם לא ישוחררו החטופים כולם. כל בר דעת אמור להבין ששינוי המצב אמור גם לשנות את התנאים שישראל דורשת מחמאס בתמורה להפסקת הלחימה. אבל זה לא קורה. ההצעה שהונחה על השולחן בחודש מאי, היא ההצעה שעליה חמאס נדרש להשיב.
זה מחדל שבקנה מידה היסטורי שם בצל את כל הישגי ישראל במהלך המלחמה ואת כל הישגי נתניהו וממשלותיו. יש ואדם קונה עולמו בשעה אחת, וזוהי שעתם של אושר שקלים, אליהו רביבו, משה פסל, שלום דנינו, ששון גואטה, עפיף עבד וצגה מלקו. נקבתי בשמותיהם של שישה חברי כנסת מירכתי הליכוד, אלה ששמותיהם פחות מוכרים ברחוב הישראלי הכללי. גורלה של ישראל תלוי כעת בידיהם. אסביר את כוונתי.
בן גביר וסמוטריץ' מאיימים לפרוש אם עסקת הכניעה תחצה קווים אדומים שאותם לא פירטו. גם אם יממשו את איומם, הברירה תהיה בין בחירות לבין ממשלת שמאל בהנהגת הליכוד. הדרך היחידה להסיט את הגה הספינה, הדוהרת לעבר הסלעים, היא באמצעות מרד אפקטיבי בתוך הליכוד פנימה: אמירה של 11 חברי ליכוד שהם יתפלגו מהסיעה אם העסקה תיחתם, ולא ישבו בממשלה עם לפיד וגנץ. יציבו ברירה בפני נתניהו: או זניחת עסקת הכניעה, או בחירות.
אין לי ספק שהגיבורים האמיצים של הכנסת ה־25 - אביחי בוארון, עמית הלוי, טלי גוטליב, אריאל קלנר, דן אילוז וחנוך מילבצקי - היו חותמים על איום כזה, ואף מממשים אותו, אילו ידעו שמובטח להם השליש הדרוש כדי לעשות שינוי אמיתי. חלק מהם אפילו חתמו על מסמך קווים אדומים משלהם, אבל לא כללו בו איום קונקרטי לפרישה. דמויות כמו משה סעדה וניסים ואטורי עשויים להצטרף למהלך, אבל הרקורד שלהם מותיר מקום לחשש שהם יעדיפו את ביטחון הכיסא על ביטחון המדינה. השליש הנכסף חייב אפוא להתבסס על אומץ ליבם של אותם חברי כנסת שטרם הבקיעו את חומת דעת הקהל, טרם הטביעו חותם, טרם העמידו מורשת.
הדיבור בליכוד הוא על צורך דחוף בריענון הצמרת בפריימריז הבאים. אין לי ספק שהמוני מתפקדי הליכוד ידעו לגמול למי שעשה מעשה, ותוך סיכון עצמי תפס פיקוד והציל את המדינה. זהו רגע גורלי, הזדמנות ערכית ופוליטית של פעם בדור.
גם קוראי 'בשבע' יכולים לשחק תפקיד במהלך הזה. אתרו את המספר של אחד או יותר מחברי הכנסת שנקבתי בשמם לפני ארבע פסקות, ותנו להם לדעת מה אתם מצפים מהם לעשות. אם אתם במקרה חברי ליכוד, פרטו גם כיצד בכוונתכם לגמול בפריימריז למי שיגלה אומץ בשעה הקריטית הזאת, וכיצד תתייחסו למי שישתבלל. הגיע הזמן להפעיל את המכונה הדמוקרטית ולהציל את ישראל.