לכבוד שר הביטחון מר ישראל כ"ץ,
היום לפני 77 שנים נרצח לוחם אצ"ל ידידיה סגל ע"י ההגנה. אבקש את התערבותך למען תיקון פגיעה בכבוד חללים כבר 7 עשורים באתר "יזכור" הרשמי של חללי צה"ל.
שני לוחמי אצ"ל נרצחו ע"י חיילי ההגנה. אך משום מה באתר הרשמי של משרד הביטחון מוצגים מעשי הרצח לצד עוד גרסאות שלא נמצאה שום הוכחה להן. גרסאות שפוגעות בכבוד הנרצחים.
לוחמי האצ"ל ידידיה סגל זצ"ל ואליהו שלומי דייכס זצ"ל התגייסו למען עצמאות ישראל כמו בני דורם הצעירים והאמיצים.
הם נרצחו ע"י יהודים-אחים. וסיפורם אמור לשמש תמרור אזהרה כנגד אלימות של יהודים נגד יהודים. כמו שמעשי הרצח של רה"מ יצחק רבין ואמיל גרינצווייג מוצגים ובצדק כמעשי רצח מתועבים, שראוי שנלמד איך למנוע עוד מקרים של קין והבל. שתי ההתנקשויות ברבין ובגרינצווייג מוצגות כראוי באופן חד משמעי וללא גירסת הרוצחים. גם ללא השערות לא מבוססות.
גופתו של ידידיה סגל זצ"ל נמצאה אחרי שנחקר ועונה על ידי ההגנה. על כך אין חולק.
אולם ההגנה ניסתה להסתיר את האמת ע"י הטלת גופתו ליד הכפר הערבי טירה ליד חיפה. בניסיון להביא לנקמה של אצ"ל בערביי הכפר. עלילה פושעת ומרושעת בפני עצמה, שכן אמורה הייתה להביא לנקמת יהודים בערבים.
עד היום לא הוצגה שום הוכחה לשמועה שהוציאה ההגנה לגבי רצח סגל. העובדה היחידה היא שידידיה נחטף ע"י ההגנה, נחקר, עונה וגופתו נמצאה ימים אחר כך.
אולם באתר הרשמי של משרד הביטחון מוצגת גם גירסת/בדיית ההגנה באופן שמשאיר את הרצח הנורא להשערות, במקום התבססות על העובדה הברורה: ידידיה סגל נרצח בכוונה או בעינויים.
המקרה חמור מספיק כדי שילמד. אך הנצחתו הדואלית כבר 7 עשורים פותחת פתח לסילוף.
השבוע, במלאת 77 להhרצחו, הגיע הזמן שהאתר הרשמי של חללי צה"ל לא יכלול יותר את העלילה.
הרצח הנורא הזה אמור להhרשם בהיסטוריה שלנו. אמור לשמש תמרור אזהרה לכל ישראלי לבל ירים את ידו על אחיו.
ומכאן עלינו לצעוד בעקבות אמו של ידידיה סגל שקראה אז למנוע מלחמת אחים בעקבות הרצח והעלילה.
כדי להגיע לסליחה על הרצח, צריך להתחיל באמת. לגדוע את שאריות העלילה שנרקמה אז בניסיון טשטוש.
או אז נוכל לשאת את הצוואה שהותירו האם וגם מנחם בגין אחרי הרג יהודים באלטלנה: "מלחמת אחים, לעולם לא".
מקרה מזעזע שני הוא רציחתו/הריגתו של לוחם אצ"ל הבית"רי אליהו שלומי דייכס .
כמו שמופיע באתר של משרד הביטחון, אכן הייתה מתיחות בין סניפי ההגנה ובית"ר/אצ"ל בשרון בעקבות גניבות נשק הדדיות. באתר מופיע ש"נהרג אליהו בהתנגשות בין אנשי ה"הגנה" לבין אנשי בית"ר בהרצליה...". אולם העובדתית שמוסתרת כאן היא שעשרות אנשי הגנה פשטו על סניף בית"ר שבפתחו עמד הבית"רי ולוחם אצ"ל אליהו שלומי. הם הגיעו עם מקלות ואלות. בדהרה שלהם לתוך סניף בית"ר שבו זרעו הרס, חורבן ופציעות של חניכות וחניכי בית"ר במקום, הם פצעו ודרסו את מי ששמר על פתח הסניף, אליהו שלומי דייכס, שנפח את נשמתו.
אפילו ספר "תולדות ההגנה" מודה בעמוד 474 בכרך שלישי, חלק ראשון: "...וכמאתיים איש מזויינים בידיות של טוריות ובדקרים יצאו אל מחנה פלוגת בית"ר לערוך חיפוש בחצרו... אנשי הפלוגה יצאו להתנגד בכוח לחיפוש ופרצה תגרה קשה. שבה היו פצועים רבים. בעיקר מבין אנשי האצ"ל. אחד מאנשי האצ"ל הפצועים אליהו שלומי מת לאחר מכן מפצעיו. עם בוא המשטרה למקום התפזרו אנשי ה"הגנה". בעקבות עדויותיהם של אנשי האצ"ל נאסר ישראל זבלודובסקי ועמו כמה אנשי ה"הגנה" שבמושבה כאחראים להתנגשות".
הצדק ההיסטורי מחייב לומר אמת ולחנך דורות על הלקח לפניו אסור להגיע לשנאת אחים. זכרו של אליהו מחייב להכיר באמת ולחנך דורות למען לא יישפך דם יהודי ע"י יהודים.
שוב, האתר מטשטש ומעלים את האמת המרה. מציג פשיטה אלימה ורצחנית כהתנגשות.
אני כותב על שני מקרי הרצח בספרי "הבגינים", בתקווה שהאמת תצא לאור. לא בטשטוש ולא בהפרחת גירסאות מפוברקות. דמם של לוחמי עצמאות ישראל אליהו שלומי דייכס זצ"ל וידידיה סגל זצ"ל זועק. דמם דורש שכחיילי עצמאות ישראל הם ראויים לכך שנלמד מהאלימות והרצח בין יהודים. למען יראו וייראו.
הכותב הוא מחבר הספר: "הבגינים" ושותף במשרד הפרסום "גליקמן שמיר סמסונוב"