יאיר אהובנו. כבר כמה ימים שכולם כואבים, מנסים להכניס אותך בתוך כמה שורות, ארוכות יותר וארוכות פחות. כבר כמה ימים שאנחנו חווים איתך "מפגש היכרות". לתומנו חשבנו שאנחנו יודעים עליך משהו.
ידענו שאתה גדול- ראינו אותך מסתיר את זה, הבנו שאתה ענק- וגילינו שמה שראינו היה טיפה בים.
ידענו שהיית מדריך נערץ, לא ידענו שזה היה הרבה מעבר לשבט שלך. ידענו שאתה מצטיין, לא ידענו שזה בכל תחום ובכל פרט. ידענו שאתה מתמסר, לא ידענו עד כמה אתה מכניס ורותם לזה את כל מי שאתה יכול. ידענו שאתה ענו, לא ידענו עד כמה זה מזוקק, רב גדול ממעלות אמר עליך "יש אנשים שנולדים עם זה". ידענו שעבודת המידות שלך חזקה, לא ידענו עד כמה היא סיזיפית ומדויקת. ידענו שאתה גיבור, לא ידענו שאנחנו לא יודעים כלום.
אחי ורעי! מידותיך הקדושות הן סמל ומופת. דוגמה לדיוק, דוגמה לתלמיד חכם, איש יהודי שהוא ספרא וסייפא, לא כמס שפתיים מתנצל, אלא כחיים שלמים שנובעים מתוך שורשים גדולים. מדריך למופת ומפקד בעל עוז וגבורה. סיפר חייל שלך שלא היה כל כך מצטיין בלשון המעטה, שהוא גרם לך לקונפליקט, כי מצד אחד מגיעים לו עונשים, ומהצד השני חייבים להעצים אותו. וידעת איך לעשות את זה, פעם אחת כשבדקת לו את הנשק אמרת לו "שמעתי שאתה לא מהמכחישים" (מי שלא לוקחים חלק בכל משימה והולכים לענייניהם כשאחרים עובדים) וזו הארה שגרמה לו להידבק בך, ולך להאמין בו עוד יותר.
כזה היית כמפקד, כמדריך נערץ גידלת את החניכים והבאת אותם לפסגות והישגים, במשך שנתיים של עבודה ומלחמה עיקשת על כל אחד ואחד בדרכו הראויה לו, ועוד כחמש שנים של קשר מתמיד עם כל אחד ואחד, עד כדי שיחה מתוך עזה לחניך שנלחמת עליו ימים ולילות. אהבת ה' והתורה שלך, ההתמדה שלך במצוות בשמחה ובאהבה הן דבר שראוי ללמוד ממנו, ולו צורת מבט. הקפדה על ציצית בכל זמן נתון, שמירת הלשון, צניעות פיזית (מפורסמת תמונה של הצוות בסיום מסלול, כולם בלי חולצות ויש אחד בולט בנוף כי זה יאיר שהצטלם עם חולצה), הקפדה הלכתית עד כדי שלא אכלת כלום בשבתות כי זה בושל ונסע בשבת, ובשביל החיילים עשית הכל ומצאת את כל ההיתרים כדי שהכל יתבצע כשורה וכהלכה.
הזולת וסביבתך היו כל כך חשובים לך, עד כדי שגם מלב עזה שמרת על קשר, וגם אם לא יכולת לענות כתבת לי רק שאתה מתכונן להתקפה ולא יכול לפנות לי מספיק זמן. כי אתה לא מסנן, כי אתה מתייחס ונותן הכל. אז אתה עונה בקטנה את הסיבה שבגללה אתה "לא נוהג בנו כראוי".
היית האח השני אבל היית הלב של הבית, דמות טובה לאחותך הבכורה, דמות מופת לאחים שצעירים ממך, בולט מוביל ואהוב במשפחה המורחבת והענפה שלך. לפיד ההולך לפני המחנה המשפחתי. מושא לגאווה להורים. מתייעץ איתם ומקבל מהם. שואב מהם כמה שתוכל, עושה הכל כדי לא להטריח אותם.
הייתה לך אחריות לאומית והדדית כל כך גדולה, לא מצופה מקצין לוחם בלב עזה להתעסק עם נושאי הנשק בבית בצפון, ועדיין בנית קבוצה של חמושים למנוע דו"צים ביום פקודה. בנית לאבא שלך תרגילים לאימון כיתת הכוננות בצורה שלא מביישת קצין ותיק ומומחה.
אהבת המולדת שלך, אהבה לעם שלך, לא יכולת לשאת את רמיסת הכבוד הלאומי. לא יכולת עם הפגיעה והנפילה של מפקדיך, פקודיך וחבריך. נלחמת כמו גיבור, הפחת רוח חזקה ואיתנה, היית יציב ומרשים.
אמרת לנו שאתם חווים ניסי ניסים, שגם עליהם אנחנו לא יודעים הכל. השפעת כל כך חזק למטה, פעלת דחפת ודרשת, הזזת עולמות. ואבא שבשמיים החליט שעכשיו אתה מזיז את העולמות העליונים. אנחנו לא מהרהרים אחר מידותיו, אנחנו רק דורשים ממך, היה מליץ טוב בעדנו, אנחנו יודעים שאתה עושה הכל כדי שהעולם הזה יהיה טוב וראוי, ואנחנו מכאן נדאג להופיע את זה.
ההשפעה הכי גדולה שלך עלינו היא שבמצב כזה מורכב אנחנו כואבים ואפילו קצת שבורים, ועדיין הראש מורם והקומה זקופה. נגביר קדושה, נגביר ענווה, נגביר עוז. כי זה מה שצריך, זה מה שהיית וזה מה שדרשת מהסביבה ובוודאי מעצמך.
רבות דובר עליך ורבות עוד ידובר. בבית יעקב נלך, באורך הגדול שעוד יאיר.