
הגענו לרגע האמת. רגע שבו גם בפוליטיקה הישראלית יש לפרוע שטרות והתחייבויות למרות הציניות התמידית שמאפיינת את תרבות השקר הפוליטית.
ראש האופוזיציה יאיר לפיד עצר אמש את נשימתו וציטט פסוקים לרגל סגירת העסקה לשחרור החטופים. "מדינה שלמה לא נושמת הלילה, כולנו מחכים וכולנו מתפללים כמאמר ספר בראשית 'את אחי אנוכי מבקש'. אני רוצה לשלוח מפה תודה ענקית בשם מדינה שלמה לנשיא טרמאפ ולצוות שלו, לנשיא ביידן, לקטארים ולמצרים בזכותם זה קורה ובלעדיהם זה לא היה קורה".
הוא הוסיף "אני מבטיח כמו שהבטחתי בעבר רשת ביטחון עד הרגע האחרון, עד החטוף האחרון, כולם צריכים לחזור הביתה".
יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הצטרף גם הוא להבטחות. "המחנה הממלכתי תגבה את המהלך ציבורית, ואם נידרש - גם פוליטית. עלינו לנצל את תקופת השלב הראשון במימוש המתווה להגעה להסדר שישיב את כל חטופינו, ולהפעיל לחץ מדיני להחלפת שלטון החמאס. זה אפשרי".
אז עכשיו, מהפוליטיקאים שטוענים שהצד השני משקר ורופס, אנחנו מצפים להיות זקופים וגאים כשהם מגבים את המהלך. אנחנו מצפים בעיקר לשתיקה. לאי התלהמות. מחזות של הגעה לכיכר וצרחות תיאטרליות בנוסח 'אנחנו הרוב' הן לא גיבוי לעסקת חטופים. גם התבטאויות מסיתות, נמוכות, מתוך קמפיין פוליטי שנעשה - בין היתר - על גבם של החטופים - הן לא גיבוי.
אל תסתפקו באמירות. גבו את הממשלה באמת. יאיר לפיד דאג להודות לכל גורם זר אפשרי אבל שכח להודות לראש הממשלה שחתם על העסקה. זה לא משנה אם הוא אוהב את העובדה הזו או מתעב את ראש הממשלה. העובדה היא שנתניהו היה זה שאישר את העסקה וללא אישורו היא לא היתה מתרחשת.
גם בני גנץ, שבדרך כלל נוהג כ'מענטש', לא טרח להזכיר את נתניהו. כמעט כמו שהנשיא ביידן ניסה 'להעלים' את מעורבותו של דונלד טראמפ במגעים, כשהוא שוכח שאם איומי טראמפ לא היו על השולחן, כנראה שגם לא הייתה עסקה.
מלפיד וגנץ, בניגוד ליאיר גולן, יש עוד תקווה וציפייה. גיבוי לעסקה אומר להניח את החרבות הפוליטיות. גם הקואליציה צריכה להניח אותן ולהמתין עם הרפורמות. המדינה צריכה לעסוק עכשיו בדבר החשוב באמת - סיום סאגת החטופים. אפשר להניח בצד לשישה שבועות ואולי יותר את המחלוקות. להוריד את הקמפיינים המסיתים. להפסיק את מה שמכנים "מכונת הרעל" שפועלת בהסתה שלא נראתה כמותה, בקמפיינים ממומנים בכל המדיה התקשורתית.
אפשר לחלוק על דרך ההתנהלות של נתניהו ואפשר להסכים איתה. ביקורת היא דבר לגיטימי ואף רצוי. קל מאוד לשבת באופוזיציה ולחלק הוראות ולהגיד 'שוחחתי עם גורמים קטארים' ולהשמיץ את כולם. לספר מה היית עושה לו היית ראש הממשלה.
קשה הרבה יותר לשבת בכיסא בלשכת ראש הממשלה, להתייסר ימים על גבי ימים, ולקבל החלטה עם השלכות אדירות כשאתה יודע שהן בסופו של דבר על גבך מתוך החלטה שתירשם על שמך - לטוב ולרע - בעיקר לרע.
אז תנו לנו כמה שבועות של הפסקה מהמילים הקשות, מהביטויים שהפכו בלתי נסבלים, מהמאבקים הפנימיים שקורעים אותנו. כמה שבועות שבהן נראה את החטופים חוזרים הביתה ואת המערכת הפוליטית דוממת. חשבו בזמן הזה מסלול מחדש. איך ניתן לאחד את העם הזה ולא לפעול כדי לפצל אותו. כך ייראה גיבוי אמיתי.