הפגנת שמאל בדרישה לסיים את המלחמה
הפגנת שמאל בדרישה לסיים את המלחמהצילום: איתי רון, פלאש 90

1.

אין ייאוש בעולם כלל, לימד אותנו רבי נחמן. בעת כתיבת טור זה נראה שהכול גמור.

ימים ספורים לפני שנפתחות לפנינו אפשרויות חדשות לניצחון במערכה המתמשכת, אנו חותמים על עסקת התקפלות מקוממת והרת אסונות. למרות זאת, עדיין צריך לקוות ולהתפלל שיתרחש איזה נס והעסקה תבוטל.

אחרי שראש הממשלה נתניהו לא השכיל להתנהל נכון מול טראמפ ומצא את עצמו מתקפל מול הלחצים האמריקניים, עדיין אפשר לקוות שה' יכביד את לב סינוואר והוא יפוצץ הכול ברגע האחרון בגלל איזה סעיף קטן שלא מקובל עליו. להתפלל שהחטופים שלנו יחזרו כולם, ולא רק מיעוטם, בניצחון ולא בכניעה לסחיטה. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של עם – אל ימנע עצמו מן הרחמים.

2.

את ההיבטים הרבים והשונים של המחדל הגדול שהביא עלינו את אסון 7 באוקטובר אפשר לחלק לשני תחומי כישלון קרדינליים של ממשלות ישראל ומערכת הביטחון שלה. ההיבט האחד, כישלון רב־שנים שאיפשר את בניין הכוח של ארגון הטרור חמאס, ההתקפי וההגנתי. וההיבט השני - כישלון בהיערכות כוחותינו למתן תגובה הולמת מול הפעלת הכוח החמאסי באותו יום מר ונמהר.

האחריות של נתניהו לאסון נוגעת בעיקר לתחום בניין הכוח של חמאס לאורך שנים. יש לו חלק מרכזי באחריות לבניין הכוח החמאסי, משום שלא מנע כשר בכיר בממשלת שרון את ההתנתקות שהובילה לעליית חמאס לשלטון, ובגלל מדיניות ההכלה של התעצמות חמאס ותוקפנותו שננקטה במשך כ־13 שנותיו כראש ממשלה, מאז 2009 עד 2023. נתניהו גם נושא באחריות מלאה להחלטה לבצע את עסקת שליט הרת האסון תמורת כאלף מחבלים, מהם מי שלימים יהיו אדריכלי ומצביאי האסון הנורא, ובראשם רב המרצחים המתועב יחיא סינוואר.

אבל צריך להודות ביושר שהחורבן הנורא של 7 באוקטובר רחוק מלהיות תוצאה הכרחית או טבעית של בניין הכוח הזה. לצה"ל ולשב"כ היו כל הכלים הדרושים כדי להבין נכון את האיום החמאסי, להיערך אליו ולהדוף אותו. אבל ראשי מערכת הביטחון נפלו בפח שסינוואר טמן להם, נכשלו בקריאת המפה, זלזלו באיום ולא נערכו באופן שנותן מענה לתוכנית הפלישה הגדולה שכונתה 'חומת יריחו'. בזמן אמת ברגע המכריע, הרמטכ"ל וראש השב"כ נכשלו בקריאת המשמעות של סימני האזהרה באותו לילה נמהר, לא שיתפו את הדרג המדיני במידע ובהחלטות, ונהגו ברשלנות פושעת כשהחליטו שלא יהיה כלום ולכן לא עשו כלום.

3.

נתניהו לא עומד בראש רשימת האשמים באסון, אבל הוא נמצא במקום מכובד בצמרת הרשימה. למרות זאת, לאורך המלחמה נראה היה שטרם הגיעה העת לקרוא לו לשאת באחריות ולפרוש לביתו. מדוע? משום שכישוריו וניסיונו הרבים עושים אותו לאדם הכי מתאים במערכת הפוליטית לנהל את המערכה הרב־זירתית המורכבת כל כך, ולהוביל אותנו אל הניצחון הכה חיוני להישרדותנו.

כל המועמדים המתחרים הם גם שותפים למחדל וגם פחות מסוגלים לתת מענה למציאות הקשה והסבוכה שאליה נקלענו ולהוביל אותנו לניצחון. אילו היו ההחלטות בידי גנץ, לפיד או איזנקוט, כבר מזמן היינו חותמים על עסקה לסיום המלחמה בעוד סינוואר ונסראללה בחיים, והאמל"ח ההתקפי של חיזבאללה ממתין מסודר במנהרות לשעת כושר להסתער על הגליל. ערי ישראל היו עדיין מאוימות באלפי טילים של חיזבאללה, ומשטר אסאד וצבאו חיים, קיימים ומאיימים.

למרות לא מעט טעויות וכשלים בניהול המערכה, התחושה עד כה הייתה שנתניהו אכן מקבל החלטות טובות ומסוגל להוביל אותנו אל הניצחון. למרבה הצער, ההתקפלות הנוכחית שלו, תוך החמצת ההזדמנות שייחלנו לה לצאת למתקפה מכרעת מיד לאחר כניסת טראמפ לבית הלבן, מעמידה בספק גדול את המחויבות של נתניהו להכרעת חמאס ואת היכולת שלו להשיג אותה. אם ראש הממשלה לא יתעשת, ייערך כבר כעת לחידוש המערכה ויוכיח מחדש את מחויבותו ויכולתו להביא להכרעת חמאס, אולי הגיעה העת להיפרד ממנו לשלום. צריך סיבה טובה מאוד כדי להמשיך להפקיד את המדינה בידי מי שלא השכיל למנוע במשמרת שלו את האסון הכבד בתולדותיה, וחובת ההוכחה כעת עליו.

בהסכמתו לעסקה הנוכחית, נתניהו מכניס אותנו אל תוך קוראלס שמוביל כמעט בהכרח אל סיום המלחמה, כאשר חמאס שומר על שלטונו ומשקם את כוחו המאיים על הדרום. קשה לראות כיצד יהיה ניתן לא להיכנע ללחצי החטופים הנותרים לשחרר עוד מחבלים ולוותר על מותר הישגי המערכה כדי להציל את חיי יקיריהן, שדמם אינו סמוק פחות מדם המשוחררים בסבב הנוכחי. אם ראש הממשלה נכנע ללחצי טראמפ לחתום הסכם גרוע ומסוכן עוד לפני שהושבע לנשיא, ספק רב אם בשבתו בבית הלבן יוכל נתניהו לעמוד בפניו אם ידרוש להשלים את התהליך ולסיים את המלחמה.

4.

כדי להמחיש עד כמה מדובר בהסכם כניעה גרוע וסחטני, יש להשוות אותו להסכם הראשון שהוצא אל הפועל לפני כשנה. אז שחררנו תמורת כל חטוף שלושה מחבלים, כעת מדובר בפי עשרה (בערך, המספר המדויק עוד לא ידוע). אז היה מדובר בדקי רקק, היום במחבלים מסוכנים ובהם כמות גדולה של רוצחים שנשפטו למאסר עולם. אז הענקנו יום אחד של הפסקת אש על כל עשרה חטופים משוחררים.

לפי המפתח הזה, על 33 משוחררים היינו צריכים לתת 3.3 ימי הפסקת אש, לא 42. בעסקה הראשונה כל החטופים שוחררו בחיים, הפעם חלק מהם לדאבוננו יחזרו בארונות. ועוד לא אמרנו כלום בעניין הוויתורים האסטרטגיים על הישגי המלחמה שהושגו בדם בנינו - סוג חדש של מחיר שנסחטנו לשלם הפעם ולא היה קיים בעסקה הראשונה.

5.

כדי להשאיר בכל זאת מקום לאופטימיות, נציג הסבר אפשרי למה שקרה כאן. איך הפך ידיד ישראל טראמפ מהתקווה הגדולה שלנו למי שכופה עלינו הסכם גרוע?

יש מי שטוענים שמדובר בתקלה, באי הבנה. זה באג, לא פיצ'ר. טראמפ התיאטרלי שאף להראות שהוא מסוגל להביא ביומו הראשון בתפקיד הישג שממשל ביידן עמל עליו לשווא במשך שנה. בראייתו, אם הוא יביא את חמאס להתקפל ולהסכים לעסקה שנתניהו הסכים לה באמצע השנה שעברה וחמאס סירב, זה אמור להיות טוב לישראל.

טראמפ פיזר איומים והצהרות על מי שיכשיל את ההסכם, ואכן הביא להתגמשות מסוימת של חמאס, בעוד נתניהו ושליחו רון דרמר שכחו או לא הצליחו להסביר לו שבעקבות הצלחותינו בחזיתות השונות ובשל חילופי הממשל העמדה שלנו השתנתה ואנו מצפים להרבה יותר. כעת מאוחר מדי לאכזב את ידידנו ולהכשיל את ההישג שהוא רוצה להתגאות בו בכניסתו לבית הלבן. אך בתמורה לכניעתנו למענו הוא ייתן לנו מכאן ואילך כל מה שנבקש, יעמוד לימיננו ויאפשר לנו חופש פעולה נרחב. בחלוף 42 יום הוא יאפשר לנו לחדש את המלחמה, יספק אמצעי לחימה ביד רחבה, יעניק לנו מטרייה מדינית איתנה, ולא ימנע מאיתנו להכריע את חמאס באמצעות מניעת אספקה, הטלת מצור ופתיחת שערי עזה להגירה המונית החוצה.

בכל מקרה מדובר בכישלון מדיני שכרוך במחיר כבד ומקומם. הכישורים והניסיון המדיני המיוחסים לנתניהו, בפרט מול הממשל האמריקני, היו אמורים למנוע אותו. אבל אולי זה כישלון זמני ולא סופי. זוהי התקווה שאולי תשאיר את מפלגת הציונות הדתית בממשלה, ובעקבותיה כנראה גם את עוצמה יהודית. הם יצביעו נגד העסקה הרעה הזאת, אבל לא יפילו את הממשלה. כך לפחות נתניהו מקווה, והוא יתאמץ מאוד להוכיח להם את רצינות כוונותיו.

6.

איתמר בן גביר קרא לסמוטריץ' לחבור אליו ולעצור את העסקה באמצעות איום בפרישה מהממשלה. יש סיכוי מסוים שאיום כזה יעבוד. אבל צריך להודות שאם העסקה, שיש לה רוב ברור בממשלה ובקבינט, תוכשל בשלב המתקדם הזה רק בגלל איומי פרישה של מפלגות הציונות הדתית, אין לשער את גודל הנזק שתגרום המחאה הזועמת והמשתוללת שתפרוץ מכיוונם של הקפלניסטים ומטה החטופים. מה שראינו בימי המחאה שלוחת הרסן נגד הרפורמה המשפטית יתגמד מול נזקי נחשול הזעם הצפוי להתפרץ.

הציבור הימני והדתי־לאומי ייאלץ גם הפעם לנהוג כאם האמיתית שמוכנה לוותר כדי להציל את ילדה. נצטרך להמתין 42 יום ולראות אם להבטחות נתניהו יהיה כיסוי. ובינתיים, להתפלל לנס שיציל אותנו מנזקי מהטעות הזאת.

לתגובות: [email protected]