ההתקפלות של נתניהו בפני טראמפ מזכירה את ההתקפלות של גולדה מאיר, ראשת הממשלה ו"אשת הברזל", כפי שכינו אותה אז, כאשר לפני מלחמת יום הכיפורים נכנעה לדרישת האמריקאים שלא לפתוח ראשונים במלחמה. זאת, למרות ידיעת הזהב שהגיעה ל"מוסד" על מלחמת הפתעה קרבה של מצרים וסוריה נגד ישראל.
שר החוץ היהודי-אמריקאי, הנרי קיסינג'ר, הובהל לסדרת שיחות עם גולדה, שבהן דרש ואיים. לבסוף, הוא הצליח למנוע מישראל לפתוח במכה ראשונה. אמנם הצבא הסדיר רותק לבסיסיו ולמוצביו ביום כיפור, אך ישראל התחייבה לאמריקאים שלא תפתח במלחמה. המחיר של החלטה זו היה כבד – מאות חיילים נהרגו בהתקפות היבשתיות והאוויריות של מצרים וסוריה שהחלו בצהרי היום הקדוש. רבים מהם היו יכולים להיות בחיים אילולא הכניעה לדרישה האמריקאית, וישראל הייתה פותחת במלחמת מנע, כפי שעשתה במלחמת ששת הימים.
גולדה שילמה בסופו של דבר את המחיר באובדן משרתה כראשת ממשלת ישראל. לא עזרו לה התירוצים של לחץ אמריקאי, וגם לא העובדה שקיסינג'ר היהודי הצטייר כאוהד ישראל. היא נאלצה לעזוב את תפקידה. למרות ניסיונות להכשירה מחדש בסרט מפרגן עליה, הציבור הישראלי רואה עד היום את אותה תקופה כמחדל איום.
היענותו של נתניהו לדרישת טראמפ מזכירה כמעט בהעתק הדבק את מחדל מלחמת יום הכיפורים. נתניהו מקדם את העסקה למרות ההבנה שנשלם על כך במחיר יקר בדמות רצח של רבים נוספים, אם אכן יתבצע שחרור המוני של רוצחים ומחבלים, שחוזרים לשטח כפעילי ומדריכי טרור. מהלך זה עומד בניגוד לעקרונות המלחמה בטרור שעליהם כתב נתניהו בעצמו בספריו, המזהירים שכניעה לטרור רק מצמיחה עוד טרור.
כדי להבין מה מניע אותו כעת, יש לחזור אל עסקת שליט. בפעם הקודמת הייתה זו המחאה החברתית של השמאל במאהל רוטשילד, שאיימה על שלטונו של נתניהו והובילה אותו לעסקה. כאשר אביו של שליט נאם בעצרת הענק של השמאל נגד "המצב הכלכלי הקשה", בלשכת ראש הממשלה הבינו היטב שעסקה לשחרור שליט תוכל להסיט את דעת הקהל מההפגנות ומהמחאה שאיימו על המשך שלטונו.
כיום, הסיבה העיקרית למהלך היא דרישת טראמפ. עבור טראמפ ויועציו, עסקה כזו מתוכננת לשמש כאירוע מדיני-תקשורתי חשוב לקראת קמפיין הבחירות הקרב. אף שיש חשיבות לשיתוף פעולה עם טראמפ בהקשר לאיום האיראני, אי אפשר להתעלם מהנזקים הצפויים ומהמחיר הכבד שהעסקה עלולה לגבות.
בעולם המוסלמי תצטייר העסקה ככניעה לטרור, הן מצד ישראל והן מצד ממשל טראמפ. אף שחיילי צה"ל חיסלו מאות ואלפי מחבלים, בטרור ל"ניראות" יש משמעות יתרה. תמונות השחרור ההמוני של מחבלים ורוצחים מבתי הכלא, לצד חגיגות וקבלות פנים המוניות, יאדירו את תחושת הניצחון של ארגוני הטרור ותומכיהם. השידורים ברשתות הערביות ומדינות האיסלאם הקיצוניות יהפכו לכלי נוסף בהפצת נרטיב הניצחון וישמשו תמריץ להמשך ולהגברת הטרור.
בתורת הטרור, הניצחון אינו מתבטא בכיבוש קרקע, אלא בהטלת פחד ואימה. תמונותיהם של מאות רוצחים משתחררים מבתי הכלא יהוו בעיני האויבים את תמונות הניצחון. הן עשויות להשתלב בתעמולה המזכירה את ניצחון דאעש, שהצליח לשדר תחושת הישג למרות הקורבנות הרבים ששילם במשך השנים.
מול לחצים מבית ומחוץ, נדרשת מחאה ציבורית מתמשכת. ניסיון העבר מראה שמאבקים ציבוריים, כמו אלו שהובלו נגד עסקת שליט, הצליחו לצמצם את מספר המחבלים ששוחררו ואף למנוע שחרור דמויות מרכזיות כמו מרואן ברגותי.
במפגש עם ועדת שמגר, שעסקה בקריטריונים לעסקאות שחרור מחבלים, נמסר כי המאבק הציבורי נגד שחרור המחבלים הוביל להפחתת מספרם ולצמצום שחרורם של מחבלים בכירים. חברי הוועדה ציינו כי לחץ זה סייע לשליחים הישראליים במשא ומתן מול מתווכי הטרור. נאמר כי ההפגנות והמחאה הציבורית שימשו כלי להציג לצד השני את הקשיים בלחץ מבית, ובכך צמצמו את המחירים שנדרשו בעסקאות אלו.
בסיום אחד המפגשים, ניגש אלוף עוזי ירון ותמך במאבק באופן אישי, כשהגיש תרומה כספית משמעותית כדי לסייע בהמשך הפעילות. אותו מאבק, גם אם לא מנע את העסקה, הצליח להשיג ניצחון חלקי בעל ערך – מניעת שחרורם של מחבלים מרכזיים שהיו עלולים לשוב לזירת הטרור.
למאבקים אלו יש משמעות עמוקה גם היום. יש לצאת לרחובות ולהשמיע קול ברור נגד שחרור המוני של מחבלים, כדי לשמור על ביטחונה של ישראל ולהציב גבול ברור מול הדרישות הבינלאומיות והפנימיות.
הכותב יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" וסא"ל במיל.