אליצור סגל
אליצור סגלצילום: עצמי

המרחב שלנו, מרחב קידמת אסיה הקרוי בעגה המחקרית "המזרח התיכון" הוא מרחב מוסלמי. לכן יש חשיבות להבנה מה הם הזרמים השונים באסלאם ומה ההבדלים ביניהם.

הזרם הדומיננטי באסלאם הוא הסונה. "סונה" פרושו אורח החיים הראוי לחיקוי של אבות השבט. באסלאם מונח זה משמש לאמירות ולאורח החיים של מוחמד וחבריו הקרובים הקרויים "צאחבה", החברים. בעוד הקוראן הוא התורה שבכתב של האסלאם הרי הסונה היא התורה שבעל פה. הסונה מורכבת מחדית'ים. חדית' הוא סיפור מעשה על התנהגות או אמירה של מוחמד או הצחבה שלו.

דוגמא לחדית' החשוב לנו כיהודים הוא החדית' של עיישה אישתו של מוחמד.

בקוראן סורה 17, הקרויה גם סורת אל איסראא – פרשת המסע. כתוב: ישתבח אללה שהסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר ברכנו את סביבתו למען נראה לו מאותותינו כי הוא השומע והרואה.

משפט זה הוא התורה שבכתב של האסלאם

אשתו של מוחמד, עיישה, מעידה שהמסע הלילי של מוחמד למסגד הקיצון, אל אקצא, לא היה בגופו אלא בנשמתו בלבד כיון שכל הלילה מוחמד היה בביתו איתה.

זהו החדית'. התורה שבעל פה של האסלאם. עיישה מסבירה את התורה שבכתב ואומרת שהאירוע שעליו מדובר בקוראן היה בחלום הלילה בלבד.

עיישה אינה מוסרת לנו איפה נמצא המסגד הקיצון, מסגד אל אקצא. אבל בכל מקרה גם אם המוסלמים יפרשו שמסעו של מוחמד לאל אקצא הכוונה שהגיע בחלום להר הבית שלנו ולא לאתר אחר שבחצי האי ערב, הרי בכל מקרה לדברי עיישה מוחמד היה באל אקצא רק בחלומו ולא במציאותו הגופנית.

בעיני הסונים הסמכות הרוחנית נמשכת בארבעת הח'ליפים הראשונים. אבו בכר, עומר, עות'מן ועלי. ח'ליפים אלו שהחליפו את מוחמד בהנהגת האסלאם מכונים הח'ליפים מורי הדרך או ישרי הדרך. הח'ליפים שבאו אחר כך היו מנהיגים צבאיים ומדיניים אבל סמכות רוחנית או משהו הראוי לחיקוי על ידי מוסלמי נאמן אין להם.

הסונים מהווים בערך כשמונים אחוז מהמוסלמים בעולם.

הקבוצה השניה הם השיעים. משמעות השם סיעה, מפלגה. המשותף לכל קבוצות השיעה הוא המעמד המיוחד שהם נותנים לחתנו של מוחמד, עלי אבן טאלב, שהיה החליף הרביעי.

מבין השיעים הקבוצה הגדולה ביותר הם השיעים התרי עשרים. הם מאמינים שלאחר מות מוחמד העולם צריך להיות מונהג על ידי האימאם. האימאם הראשון הוא עלי חתנו של מוחמד. עלי העביר את האימאמות בתוך צאצאיו דור אחרי דור עד האימאם השנים עשר. האימאם השנים עשר הוא מוחמד בן חסן הקרוי בפיהם מוחמד אל מהדי, מוחמד המורה. האימאם השנים עשר לא מת לדעתם אלא רק נעלם מעיננו. הוא מכונה האימאם הנעלם. מאז העלמותו של האימאם השנים עשר השיעים מחכים להתגלותו המחודשת. הוא יהיה "המהדי", המורה, המנחה. כאשר יתגלה האימאם הנעלם הוא יחזיר בתשובה את עובדי האלילים ויסייע לנוצרים וליהודים, אנשי הספר, לשמור על הדת שלהם עצמם כראוי להם.

לנו כיהודים חשוב לדעת שהמהדי - האימאם הנעלם, הוא גיסו של משיח בן דוד. כך שבעתיד לדעתם של השיעים, יהיה שיתוף פעולה בין שני הגיסים לתיקון העולם.

את הקשר המשפחתי בין האימאם הנעלם לבין המשיח היהודי יצר הח'ליף עלי בשני שידוכים חשובים. כאשר שתי בנותיו של מלך פרס נפלו בשבי הערבי שאל הח'ליף עלי את הנסיכה הבכורה, ששמה היה שהרבנו, את מי היא רוצה. הנסיכה בחרה בבנו הצעיר של הח'ליף עלי – חוסיין. לאחר מכן כאשר כבש עלי את נהרדעא יצא לקראתו ראש הגלות דאז, בוסתנאי, בראש משלחת יהודית להקביל את פניו. עלי שאל את בוסתנאי האם הוא נשוי? בוסתנאי השיב לא. שאל אותו עלי: ולמה? ענה לו שלא מצא אישה מיוחסת מתאימה לו. ענה לו הח'ליף: הבת של מלך פרס מספיק מיוחסת בשבילך. והשיא לו את הנסיכה איזדדואר, אחותה הצעירה של הנסיכה שהרבנו.

לאחר נישואין אלו נשא בוסתנאי גם אישה יהודיה. לאחר מותו, בני היהודיה טענו שבני הנסיכה הפרסיה, ששמם היה שהריאדא וגדדנשאה, הם עבדים. לטענתם הנסיכה איזידודאר לא נתגיירה כלל, או שלפחות נתגירה לשם עבדות. בסופו של דבר טענותיהם נדחו בדיני תורה וצאצאיה של איזידודאר זכו להיות ראשי גלות וראשי ישיבות בישראל.

לאחר מות הח'ליף עלי, בנו הבכור חסן, ניסה להתמנות לחליף. אולם מועויה, שליט דמשק נלחם בו. לבסוף הם הגיעו להסדר. מועויה ישלוט באימפריה המוסלמית מדמשק, ואילו חסן יהיה הממשיך הרוחני וילמד את תורת האסלאם מהעיר מדינה.

הסדר זה החזיק מעמד רק בימי חייהם של השניים. לאחר מותו של מועויה עלה לשלטון בנו יזיד. חוסיין בן עלי, אחיו הצעיר של חסן, הוזמן על ידי אנשי כופה שבעיראק של ימינו להיות שליטם. חוסיין יצא אליהם עם כשבעים מבני משפחתו ומקורביו. בכרבלא שליד כופה השיג אותם צבאו של יזיד והטיל עליהם מצור. אנשי יזיד מנעו מהם מים ואוכל. לאחר שחוסיין ובני משפחתו התעלפו בצמא, הרגו את מרביתם. את ראשו של חוסיין ערפו, ושלחו את הראש יחד עם אחותו של חוסיין, נכדתו של מחמד, זינב בינת עלי, ובנו הקטן של חוסיין, שנקרא גם הוא עלי על שם סבו, אל יזיד בדמשק.

קרב כרבלא הוא נקודת הציון הכי חשובה של השיעים. מדי שנה הם עורכים בתאריך הזה את טכס "התעזיה", טכס הניחומים. בטכס ניחומים זה השיעים חושפים את פלג הגוף העליון שלהם ומרביצים לעצמם. הליברלים שביניהם מסתפקים בכך שמרביצים לעצמם באגרופים בלבד, היותר מהדרים מצטיידים בשוט בעל חמש שרשראות ברזל ומרביצים לעצמם עם השוט הזה. אבל המהדרים מן המהדרים מצטיידים בשני שוטים שלכל אחד מהם חמש שלשלאות ברזל שבקצה של כל אחת קרס מתכת ומרבצים לעצמם תוך שירת "כל ארץ' כרבלא כל יום עשורא". כלומר, הם אומרים שבכל מקום שבו אנו נמצאים אנו זוכרים את קרב כרבלא ובכל יום אנו זוכרים את יום העשורא שבו נרצח האימאם חוסיין. הנשים, פטורות מהטכס הזה מסיבה ברורה.

עלי בן חוסיין הפך להיות מטרד רציני עבור יזיד בדמשק. המונים היו עולים אליו לרגל. ובסופו של דבר יזיד שחרר אותו בתנאי שיתרחק מדמשק. יש אומרים שעלי הקטן חזר לכרבלא עם הראש של אביו וקבר אותו שם. יש אומרים שהראש נשאר אצל יזיד בדמשק, ויש אומרים שהראש של חוסיין נקבר, מכל המקומות שבעולם, דוקא בחצר של בית החולים ברזילי באשקלון.

איך שלא יהיה, עלי חזר למדינה ושם היה עסוק בלימודים, בשק ואפר ובתעניות. כל פעם כאשר היו מגישים לו מים הוא היה פורץ בבכי מר כי נזכר בצמא של בני משפחתו בכרבלא. כאשר שאלו אותו: הרי עברו שנים רבות מאז? ענה להם שכמו נבי יעקוב שהתענה על בנו יוסוף ימים רבים ולא קיבל תנחומים כך גם אני מתאבל על בני משפחתי שמתו בקרב כרבלא. כפי הנראה עלי למד תורה שבכתב, אבל לא שמע על דברי חז"ל שיעקב לא קיבל תנחומים כי אין מקבלים תנחומים על מי שאתה לא יודע אם הוא חי או מת.

בזכות התנהגותו החסודה זכה עלי לכינוי "זין אל עבדין" כלומר, תכשיט עובדי אללה. לדעת התרי עשרים העביר עלי זין אלעבדין את האימאמות לבנו מוחמד אל בקר וממנו עד האימאם השנים עשר, מוחמד בן חסן הוא האימאם הנעלם העתיד להיות המהדי.

השיעים התרי עשרים בדעה שהח'ליפים שקדמו לעלי הם גזלנים שגזלו מהאימאם עלי את זכותו לח'ליף. ממילא כל החדית'ים שלהם בטלים ומבוטלים. גם עיישה אשת מוחמד היא דמות שלילית אצלם כיון שבינה לבין פאטימה, ביתו של מחמד שנולדה מאשתו הראשונה חדיג'ה, היו התנגשויות קשות. גם היחסים בינה לבין עלי היו קשים. כאשר עלי התמנה לח'ליף עיישה הובילה מרד נגדו. קרב זה נקרא קרב הגמל. הקרב נקרא כך כי עיישה רכבה על גמל ועודדה את המורדים. לאחר נצחונו עלי לא העניש אותה אלא הסתפק בכך שתחזור הביתה למדינה ולא תתעסק יותר בפוליטיקה.

אחד ההבדלים הבולטים בין השיעים לסונים הם נישואי המותעה, נישואי תענוג. הנהוגים בקרב השיעים. אלו נישואין לזמן קצוב. שיכול להיות קצר, אפילו רק יום אחד בלבד. כך אפשר למצוא סטודנטית צנועה וחסודה מאוניברסיטת טאהרן, המפרסמת שהיא מחפשת בעל טוב לב ונדיב. אבל מסבירה בטוב טעם ודעת שבכל מקרה הנישואין לא ימשכו יותר מששה חודשים, כיון שהיא חייבת לנוח. או לדוגמא, העיר קום באיראן היא מרכז לימודי. בכל רחוב יש מדרסה – בית מדרש. מכל רחבי העולם השיעי באים בחורים ללמוד בעיר קום. כיון שהבחורים הללו מקפידים לקיים את מאמר חז"ל שכל מי שאין לו אישה אינו אדם, לפיכך הם נשאו נשואי מותעה מבנות המקום. אבל, בתום הזמן, בחורי החמד הצדיקים הללו פרשו כנפיים ונעלמו בכל קצוות העולם המוסלמי. הנשים שנשארו מאחור הקימו קול צעקה והפגינו ליד ביתו של המושל המקומי בדרישה שמעמדן, ומעמד הילדים שלהן יוסדר.

השיעים התרי עשרים הם היום כשמונים אחוז מהשיעים בעולם.

קבוצה נוספת של שיעים הם הזיידים.

לאחר מותו של עלי זין אלעבדין ירש בנו מחמד אל בקר את האימאמות. מוחמד זה העדיף להתרכז כמו אביו בלימוד ותפילה. אבל הבן השני, זייד, החליט ללכת בעקבות סבו חוסיין ולמרוד בשליטי בית אומיה. גם לו קרה מה שקרה לסבו ואיבד את ראשו בקרב. בניגוד לתרי עשרים, הזיידים אינם שוללים את סמכותם של שלושת הח'ליפים שקדמו לעלי. הם שוללים רק את סמכותם של מי שהדיחו את משפחת עלי מהשלטון לאחר מות עלי. בסוגיה הקריטית של נישואי מותעה הזיידים מחזיקים בעמדת ביניים. רק אישה אלמנה או גרושה או מבוגרת, מותרים לה נישואי מותעה. היום הזיידים אינם רבים. אנו מכירים אותם מתימן משום שהחות'ים שהם זיידים נוהגים לירות עלינו טילים משם.

הקבוצה השלישית היא השיעים השביעיסטים. או האיסמעאליים. לאחר מותו של האימאם השישי, ג'אפר אל צאדק, סוברים התרי עשרים שהאימאם הבא היה בנו הצעיר מוסא אל חאזם. השביעיסטים לעומתם סוברים שהאימאם הבא צריך להיות הבן הבכור איסמעאיל. אלא שאיסמעאיל מת לפני אביו ג'עפר, ולכן לדעתם תפקיד האימאם לאחר מות ג'עפר עובר לנכדו, בנו של איסמעאיל, מוחמד אל מכתום, ולא לבנו הצעיר של ג'עפר מוחמד אל חזאם, כפי שסוברים התרי עשרים. בעבר קבוצה זו הייתה הקבוצה העיקרית באסלאם השיעי. למשל הפאטימים ששלטו במצרים בזמן הרמב"ם היו איסעמעאליים. אבל כיום הם מפוזרים בעיקר במזרח הרחוק ובאפריקה. לתוספת נופך, חלק משביעיסטים סוברים שהאימאם השביעי, מוחמד אל מכתום, לא מת אלא רק נעלם ועתיד לחזור ולהיות המהדי. ובכן, אם גם מוחמד אל מכתום וגם מוחמד אבן חוסיין, שני האימאמים הנעלמים, יתגלו יחד, הם יצטרכו מישהו שיכריע ביניהם מי הוא המהדי. נדמה לי שההצעה הנכונה למי שראוי להכריע בסוגיה החשובה הזו הוא גיסם, המשיח בן בוסתנאי בן דוד.

ישנן קבוצות נוספות שאינן ממש שיעיות אבל התפתחו מהשיעה.

הבהאים. זו קבוצה שהתפתחה מהשיעה התרי עשרית בפרס. הם נרדפים באיראן ומרכזם היום בחיפה.

הדרוזים. התפתחו מתוך השיעה האסמעאליית בזמן ששלטה במצריים. אבל כנראה כוללים בתוכם יסודות אתניים, תרבותיים, מנהגים וכתבי קודש שקדמו להם ואלוי לאיסלאם כולו. הדרוזים מפוזרים היום בישראל לבנון וסוריה.

העלווים. גם הם התפתחו מהשיעה תוך צרוף מנהגים קדומים וכתבי קודש קודמים שלהם. מרכזם היום בחבל העלוים בסוריה, ויש גם עלוים בטורקיה.

היזידים. מרכזם היה בהרי סינג'ר שבעיראק של היום. דאעש כבש את האזור ומכר את נשותיהם לשפחות בכל רחבי העולם המוסלמי. אחת מהן שוחררה על ידי כוחותינו בעזה.

האחמדים. קבוצה שהתפתחה בהודו הבריטית דאז, באזור פקיסטאן של היום, מתוך האיסלאם הסוני. הם נרדפים בכל רחבי המזרח התיכון ומרכזם היום בישראל.

הח'ורג'. החורגים, הפורשים. קבוצה שכבר בימי הח'לפים הראשונים ערערה על מנהיגותם בטענה שאינם מספיק יראי שמיים. בימי הח'ליף עלי הם מרדו בגלוי. עלי דיכא אותם אבל נמנע מלהשמיד אותם והסתפק בהגליתם לקצוי חצי האי ערב. כיום הם מרוכזים בנסיכות עומן שבחצי האי ערב.

לסיכום:

העולם המוסלמי הוא פסיפס מרתק. הגיע הזמן שכאשר אנו מסתכלים סביבנו נראה את הפסיפס הזה ולא רק שטיח אדום רצוף. או אולי, היות וירוק הוא הצבע הקדוש לאסלאם, נאמר: שטיח ירוק אחיד.

הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון.

לתגובות: [email protected]