לפני כמה זמן הגיע אלינו ניסיון לא פשוט, ניסיון - ביזיון, שהביא הרבה כאב וגרר אותנו למקומות שלא רצינו להיות בהם בכלל.
אבל, לפני שמגיע ניסיון הוא לא ממש דופק בדלת ושואל אותך "היי, מה נשמע? באנו לראות מה קורה לך כשאת עוברת השפלה נוראית ואיך תגיבי אם זה יפגע באחד הילדים שלך". לא לא, הניסיון מגיע בלי להודיע, ובדרך כלל ברגע הכי לא מתאים. עכשיו הוא פה, בלי הכנה - ומה תעשי? איך תתמודדי?
אחד הדברים ששאלתי את עצמי שוב ושוב היה מה ה' רוצה ממני בניסיון הזה. מה אני לא מבינה? מה אני לא שומעת? אין אופציית העברת ניסיון? ובאמת דמיינתי בראש שיחה כזאת.
נציגה: שלום, כאן המדור לניסיון שקשה לעמוד בו, איך אפשר לעזור?
אני: היי, תודה על המענה המהיר. רציתי לשאול: אם זה לא רק קשה אלא בלתי אפשרי, יש אפשרות להחזיר?
נציגה: לא הבנתי.
אני: אני רוצה להחזיר את הניסיון, אפשר לקחת אחד אחר במקום?
נציגה: סליחה, גברתי, במדור הזה אין אפשרות החלפה והחזרה.
אני: אפילו לא תוך 48 שעות? זה בחוק, את יודעת.
הנציגה: על איזה חוק מדובר? לא הגיע אליי בניירת. יש פה הרבה עומס בשנה האחרונה.
אני: אז אי אפשר להחליף ניסיון? לפעמים מנסים מזרן 30 יום לראות שהוא לא עושה כאבי גב. הניסיון הזה עושה לי כאבי לב, אפשר להחזיר?
נציגה: לא, אי אפשר. אבל אפשר להעמיד אותו על נס.
אני: את בטוחה?
נציגה: בטוחה לגמרי. בשביל זה התקשרת, לא?
אני: לא, התקשרתי כי אני רוצה להחזיר! בטוח אי אפשר?
נציגה: חבל, את מבזבזת זמן יקר ותכף השיחה תתנתק. תעמידי על נס!
אני: איך עושים את זה?
נציגה: ראשית, מתקשרים למי ששלח לך את הניסיון. שנית, מנוססים בו כדגל - מקבלים ממנו כוח. דבר אחרון - פחמימות מתוקות ומנחמות.
אני: די נו, לגבי סעיף 3 אין סיכוי שאת רצינית.
נציגה: כתוב לי שרק לך אפשר להגיד את הסעיף הזה, ואת תחייכי בתוך הניסיון, תצחקי וזה ייתן לך כוח.
אני (צוחקת בקול): תודה, המדור לניסיון שקשה לעמוד בו הוא באמת קצת כמו פחמימה שקשה לסרב לה.
נציגה: אז תשבי רגע ואל תסרבי, תסכימי. נגמר הזמן, מקווים שאתם מרוצים מהשירות, במקרה שלא - ניסיון נוסף יישלח בהמשך. חן חן.
תמיד ידעתי שכתוב במסכת עירובין "בשלושה דברים אדם ניכר - בכוסו, בכיסו ובכעסו". תיקונו של חודש טבת לפי תורת הסוד הוא מידת הכעס, והשנה קיבלתי כזה ניסיון, שאני לומדת שגם כעס יכול להביא אותי לריפוי. שאם הכעס שלי גורם לי להתקשר לחלק האלוקי שבי, לא לוותר לעצמי ולסובבים אותי, להניף דגל ולתת לו להתנוסס - אז אני מבינה קצת איך עומדים בניסיון.
השנה התחדש לי המשך הגמרא: "ואמרי ליה: אף בשחקו". בשחקו - אולי הכוונה בשׁחיקתו? כי כל כך מתיש, מעייף ושוחק לכעוס. אבל אולי בזה ניכר אדם: ביכולת שלו לשׂחוק. גם כשכועסת, גם כשמורכב לי - יכולה לצחוק שם, ולהכניס אוויר ושפיות. "אדם ניכר", שלא נשכח לרגע שזה העיקר, להישאר אדם, מחובר לאדמה שממנה באנו ואליה נשוב. לא רוצה להחזיר את הניסיון, רוצה לזכות להבין מה אני יכולה להאיר איתו יותר.
המדור התפרסם במגזין פנימה טבת