מילת המפתח בהצגה החדשה של תיאטרון החאן 'הורים יקרים' היא כסף. ולא. לא מה שחשבתם. לכאורה- אבל רק לכאורה סיפור על כסף. זהו סיפור מצויין על כסף, הורים, ילדים ובעיקר על מה שאנחנו חושבים ועושים עם כסף.
ההצגה החדשה הורים יקרים (דו - משמעי) הוא שלאגר תיאטרוני גדול שהגיע אמנם מפריז וכשהוא מגיע לישראל עם העיבוד הנפלא לעברית של דורי פרנס מגיע לישראל, לבמת תיאטרון החאן, ומוצג לראשונה בבכורה עברית , הוא נותן לנו הצופים היבט למחשבה עמוקה. אז בואו ונצלול פנימה.
ז’אן ומישל הם זוג מורים שיצאו לא מזמן לפנסיה, גידלו וחינכו לאורך השנים את שלושת ילדיהם לנהוג על פי כל אמות המידה המוסריות. לא לדבוק בחומר אלא ברוח, לא לחרחר אלימות חס שלום, ותמיד לחפש איך ניתן לעזור לחלש ולנזקק.
לכן, כשההורים מבקשים מהם להגיע בבהילות כי יש להם משהו דחוף להגיד להם, שלושת הילדים המודאגים ממהרים להגיע, חוששים מן הרע מכל.
אבל הרע מכל לא קורה, ודווקא החדשות הנפלאות שיש להורים לבשר לילדיהם – הן אלה שמזעזעות את התא המשפחתי.
במאי ההצגה ארז צפריר מספר לנו שסיפור המחזה “הורים יקרים” יכול לקרות גם במשפחות הכי טובות. המחזה מציג לקהל איך כסף עשוי לערער דינמיקה של משפחה נורמטיבית, בעלת ערכים מוסריים, ולדרדר אותה אל סף תהום של שיגעון.
תפיסת חייהם ה”שמאלנית” של ז’אן ומישל לא תמיד התכתבה עם דעותיו ה”קפיטליסטיות” של הבן הבכור פייר, מנכ”ל של חברה גדולה, אולם שלום המשפחה מעולם לא התערער כתוצאה מחילוקי הדעות הללו. הבן האמצעי ז’ול, מבקר ספרות במקצועו, אמנם מתגורר מחוץ לבית, אבל שומר על קשר הדוק עם הוריו וממפגין נאמנות קנאית לעקרונות ההומניים בהם הם דוגלים.
גם הבת הקטנה לואיז “לא נפלה רחוק מהעץ’”... אמנם עדיין רווקה, אך בעלת השכלה גבוהה ועתידה להפוך בקרוב לרופאה מצליחה.
האחדות, התמיכה ההדדית והאהבה הבלתי מתפשרת בין בני המשפחה עומדות למבחן גורלי כאשר נסיבות לא צפויות “מצניחות” במפתיע לחיק המשפחה סכום כסף לא מבוטל: עכשיו המים השקטים והבטוחים עליהם שטה ספינת המשפחה מתחילים לגעוש ולסעור. ההורים שבמשך כל חייהם דגלו בערכים לשלב בין השניים באופן שישרת את הקומדיה מבלי להפוך לקריקטורה גסה.
"האתגר המשמעותי היה להתאים את המרחב הפרובנסלי הגדול לבמה האינטימית של תיאטרון החאן. הפתרון נמצא בהתמקדות בקיר מרכזי אחד המשמש לכניסות ויציאות, תוך ויתור על קירות היקפיים. כך נשמרת תחושת המרחב תוך התאמה למגבלות הבמה הייחודית" אומר זאב לוי התפאורן ומוסיף: "בבחירת הריהוט והאביזרים נתתי דגש מיוחד לפריטים שהפכו לסמלי סטטוס בעיצוב העכשווי.
"ספה בגוון החרדל, כריות בהדפסים גיאומטריים, צמחייה טרופית, ופריטי אמנות אתניים. כל אלה משרתים את הנרטיב של דמויות, המבקשות להציג את עצמן כאנשי עולם מתוחכמים, תוך שהן מאמצות אסתטיקה אופנתית ללא הבנה אמיתית של עומקה התרבותי".
ואכן הוא הצליח. הצגה מצוינת מבחינת משחקם של כל חמשת השחקנים, סיפור טוב שנותן מחשבה ועומק גם לאחר שעות וימים, בימוי נהדר ומעל הכול הנאה צרופה לאורך כל 75 דקות ההצגה.