על האופן בו משתקפת עסקת שחרור החטופים דרך התקשורת הפלשתינית שוחחנו עם איתמר מרכוס, מנהל מכון המחקר מבט לתקשורת הפלשתינית, המנתח את ההתייחסות הפלשתינית לאירועים על רקע הציפיות הפלשתיניות כפי שבאו לידי ביטוי בשבועות ובחודשים האחרונים.
אמירה משמעותית החושפת את הציפיות הפלשתיניות מהמלחמה, היא, אומר מרכוס, אמירתו של בכיר הפתח' ג'יבריל רג'וב "שאמר שחייבים לעשות החלפה של כל האסירים הפלשתינים תמורת כל האסירים היהודים, כפי שהוא מגדיר אותם, והוא אמר גם שאם יישאר אסיר אחד יישאר הפצע הפתוח שיצדיק את המאמצים העתידיים לשחרור, כלומר שכל עוד יש אסיר פלשתיני אחד בכלא הם ימשיכו בחטיפות כדי לשחרר אותו. אין כאן שום דבר נגד חטיפות, אלא תמיכה של הרש"פ".
"בגלל כל הציפייה הזו ובגלל שהרש"פ רואה לאורך כל השנים את האסירים כגיבורים הם חייבים לשמוח כעת, ולכן הם שמחים ולכן כדורה פארס, ראש רשות האסירים שם, מצפה שישתחררו גם אלה שיושבים את התקופות הארוכות ביותר, כלומר שהוא מבין מהמו"מ שחמאס לא ישחרר את אחרוני החטופים עד שישוחררו מחבלים שיושבים עם מאסרי עולם, כלומר המסוכנים ביותר".
לזאת מוסיף איתמר מרכוס ואומר כי "מצד שני, הרש"פ בתחרות קשה על הפופולריות מול חמאס, ומבחינתם הצלחת השבעה באוקטובר הקפיץ את חמאס להיות מובילים בכל הסקרים, פי שניים ושלוש בפופולאריות לעומת הרש"פ, ועכשיו הם גם משחררים אסירים. הצפי הוא שחמאס יעלה עכשיו לשמונים אחוזי תמיכה והרש"פ ירדו לעשרה אחוזי תמיכה. לכן הרש"פ משבחים את השחרור אבל לא מזכירים את חמאס, וכשמזכירים את חמאס שואלים אם היה שווה להרוג ארבעים אלף עזתים תמורת מספר קטן כזה של אסירים שישוחררו והם אפילו אומרים שהאסירים לא היו רוצים הרג כזה של אזרחים למען שחרורם".
ביקורת חריפה נוספת ולא צפויה של הרש"פ כלפי החמאס מתמקדת באופן בו ניהלו מחבלי החמאס את המלחמה נגד ישראל כאשר הם לבושים בבגדים אזרחיים, מה שגרם להרג ישראלי של אזרחים עזתיים שאינם מעורבים בלחימה. "בגללכם, חמאס שהסתתרתם בקרב אזרחים, הרבה אזרחים נהרגו".
"לכן מצד אחד חוגגים, כי זה מה שהם רצו כל הזמן, ומצד שני התקווה שלהם לשרוד מול הפופולאריות של חמאס ספגה מכה אנושה ולכן מנמיכים את חמאס או מחפשים כל סיבה כדי לעקוץ את חמאס", אומר מרכוס ואנחנו תוהים אם האשמות חריפות שכאלה מתיישבות עם הניסיון להקים ממשלת אחדות בין פתח' לחמאס.
"הרש"פ חייבת להציג עמדה של מי שרוצה ממשלת אחדות בגלל סיבה אחת, בגלל שהם שנואים ברחוב הפלשתיני והפופולאריות היא 15-20 אחוז ואפילו פחות. במצב כזה אין להם מה להציע אם יגידו שהם אלה שישלטו. הציבור לא יקבל את זה, ולכן הם מדברים על ממשלת אחדות, אבל חמאס לא מקבל את הדרישות שלהם. הם דורשים צבא אחד ושכל לוחמי חמאס יצטרפו, זו דרישה שלהם מזה שנים, וחמאס מבהיר שהא מסכים לאחדות אבל ישמור על הנשק שלו בכל המקומות. זה מה שיקרה גם עכשיו. חמאס לא יוותר בשום פנים על הנשק".
על הרצון של חמאס באחדות אומר מרכוס כי הסיבה לכך היא רצונם של מנהיגי הארגון לקבל לידיהם כספים מהעולם בהם יוכלו לשקם את עזה ואת הצבא שהקימו. לשם כך הם זקוקים למה שהוא מגדיר כ"המסכה של הרש"פ".
לשאלה אם כעת, כאשר העזתים מנסים לחזור לבתיהם תחת הפסקת האש, מוגדר המצב כניצחון בעיניהם או להיפך, אומר איתמר מרכוס כי ההגדרה של מנוח הניצחון עבורם היא הגדרה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מבינים. "מבחינת חמאס זה שהם שרדו ועדיין שולטים בעזה, וכך גם מבחינת הציבור הפלשתיני, אומר שהם ניצחו. לפני חודשיים או שלושה הסקר של שקאקי, הסוקר החשוב ביותר ברש"פ, הראה שבקרב רוב מוחץ של התושבים הערכה הייתה שחמאס ינצח ולא ישראל. גם אז היה הכול הרוס, אבל מבחינת הפלשתינים ביהודה ושומרון אם חמאס שורד, זה ניצחון".
ומה בכל זאת יביא לתחושה פלשתינית של הפסד? איך תוכל ישראל להנחיל תחושה שתזהיר אותם ממעשים דומים בעתיד? "ישראל צריכה, אחרי שישתחררו כמה שיותר מהחטופים אם לא כולם, להתעלם מהסכם הפסקת האש כי לא היה כאן הסכם אלא אילוץ, מצב שבו מישהו הצמיד לנו נשק לראש, וכך גם מי שנאלץ לשלם סכום זה לא מרצונו, וכשהאיום כבר לא שם עוד אין חובה לעמוד בהסכם. כשהם עומדים עם כמאה חטופים ומאיימים שירצחו את כולם זה אילוץ ואין חובה ערכית לשמור על תנאי ההסכם".
במציאות כזו, סבור מרכוס, על ישראל לחזור למהלכי המערכה, "להרוס תשתיות ולקחת מחדש את ציר פילדלפי, דברים שנלקחו מאיתנו לא במו"מ אמיתי שנעשה מפוליטיקה אמיתית אלא מאילוץ ולכן לישראל יש לגיטימציה לעשות את כל מה שהיא רוצה למען יראו וייראו, כולל קביעת גבול רחב, חזרה למעבר נצרים ולפילדלפי ולהמשיך הלאה".