הלב של מי לא התרחב השבוע למראה אמילי, דורון ורומי שחזרו הביתה. הלב של מי לא התכווץ, להבדיל אלף אלפי הבדלות, למראה הגרועים שבאויבינו ששוחררו בהמוניהם מהכלא (איימן עודה, אני לא מדבר עליך).
שבוע חלף מאז שחתמנו בקטאר רודפת השלום (בלי ציניות, היא באמת רודפת שלום, ויהודים) על ההסכם שבימין קוראים לו כניעה ובשמאל מכנים אותו "העסקה שיכולנו לעשות כבר במאי אבל נתניהו רצה שהחטופים ימותו, מזל שטראמפ הכריח אותו, תמיד אמרנו שטראמפ גבר־גבר". בשבוע הזה התרגשנו, בכינו, התעצבנו, ולא ידענו אם אנחנו יותר שמחים, יותר כועסים או יותר רוצים להוריד סטירה לאיימן עודה. עושה רושם שהנבואה של ישעיהו מעולם לא הייתה אקטואלית יותר: "אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך".
השאלה היא, כמובן, מה יהיה עכשיו. בגדול, יש שתי אפשרויות. באפשרות הראשונה חמאס ממשיך לשחק לנו במוח, אנחנו ממשיכים לשחרר רוצחים, וכתבים ישראלים מתחננים לטראמפ שישחרר להם משהו עוקצני על נתניהו. ביהודה ושומרון המצב הולך ומידרדר, לכן צה"ל מגיב במהירות ומזהיר את החיילים לגלות איפוק כדי לא להבעיר את השטח. האיחוד האירופי מביע דאגה מפני אלימות המתנחלים הגוברת, השב"כ מטיל מצור על יצהר ומקור מדיני בכיר מצהיר שנחזור להילחם, זה רק עניין של זמן.
חמאס מאשים את ישראל בהפרות ודורש לפרק את צה"ל או שהוא מפוצץ את ההסכם ואת מגדלי עזריאלי. בימין קוראים לכבוש מיד את עזה ולהחיל עליה משטר צבאי, בשמאל דורשים לסתום לימין את הפה ולהחיל עליו נבצרות זמנית לנצח. מקור מדיני כביר קורא להתאזר בסבלנות כי למה לקומם עלינו את המשטר הכי פרו־ישראלי שהיה באמריקה אי פעם. חמאס מפסיק לשחרר חטופים, ישראל ממשיכה לשחרר אסירים כי עוד רגע מתחיל הרמדאן, וחייבים לכבד חגים דתיים. הם הרי אף פעם לא תקפו אותנו בחגים שלנו.
לא להרגיז את איראן
הרמדאן עובר בשקט יחסי, לא יותר מפיגוע או שניים ביום. מצד שני כבר כמעט שנה וחצי לא היה טבח בעוטף, אז למה כל הזמן לראות רק את השלילי. המטה לביטחון לאומי מבקש מהיהודים החוגגים את פורים להוריד פרופיל כדי לא לקומם עלינו את העולם המוסלמי. היועצת המשפטית לממשלה מתירה לקרוא את המגילה אבל אוסרת להרעיש בהמן, מקור מדיני בחיר (הוא כבר מתארגן לבחירות) מסביר שזה כדי לא להרגיז את האיראנים דווקא עכשיו, כשטראמפ מארגן קואליציה בין־לאומית שתתקוף את מתקני הגרעין באספהאן, או את מטעי הפיסטוק בכרמאן, נראה כבר.
המגעים מול חמאס מוקפאים (קשה להם לנהל משא ומתן על בטן ריקה), ישראל מגדילה את המחווה ההומניטרית ומכניסה לרצועה מדי יום 81,946,724 משאיות עם מזון, אמצעי לחימה ופעילי שמאל שבאים לבנות גשרים לשלום ובתים חדשים למחבלים. בימין שוב נשמעים קולות שטוענים שזה הזמן להכות בחמאס. בשמאל מעדיפים להכות את הימין. מקור מדיני בחי"ר אומר ששקט ייענה בשקט.
המשא ומתן מתחדש, חמאס מתלונן שהוא לא יכול לנקות לפסח כשישראל כל הזמן מנדנדת לו. צה"ל נסוג מלבנון, מסוריה ומפילדלפי ונערך מחדש על קו אשקלון–באר שבע כדי להתגונן מפני הרקטות שחמאס ממטיר מדי פעם על דרום הארץ. חמאס מסכים להמשיך בעסקה, אבל אז מתברר שבבתי הסוהר הישראליים לא נשארו אסירים פלשתינים, רק כמה יהודים מהגבעות וארי רוזנפלד אחד. יום העצמאות נחוג ברגשות מעורבים, כאשר הימין מנסה לספר לעצמו שמצבנו לא כזה גרוע והשמאל מזכיר שהוא תמיד אמר שהלכה המדינה. מקור מדיני בגיר מבטיח שאוטוטו נחזור להילחם, אבל כרגע צריך להוריד את הראש עד שטראמפ יסיים את הקדנציה.
נתניהו נפגש עם טראמפ בוושינגטון ושניהם נושאים הצהרה משותפת על הצורך בשלום בר קיימא ופתרון שתי מדינות, אחת שליהודים אין בה דריסת רגל והשנייה שבה דורסים אותם ברגל גסה. כשנתניהו חוזר לארץ הוא מקים ממשלת אחדות רחבה עם גנץ, לפיד והחרדים שהוכיחו לאורך כל הדרך אחריות ובגרות מדינית, בלי הקיצוניים האלה עם הכיפות הסרוגות, חוץ ממתן כהנא שממונה לשר לענייני שריפת אסמים. חוק הגיוס עובר בכנסת ברוב גדול, כולל סנקציות אישיות כלפי כל חרדי מגיל 18 שלא מתגייס, אלא אם הוא עונה על אחד הקריטריונים הבאים:
הוא רשום בישיבה.
הוא מצביע למפלגה חרדית.
הוא שותה בירה בכיכר החתולות.
לא מתחשק לו.
מסורת פלשתינית מפוארת
המפלגות החרדיות מאיימות במשבר קואליציוני אבל בסוף מוותרות, מפגינים מהפלג הירושלמי חוסמים את צומת גהה מתוך הרגל, מפגיני קפלן מבעירים מדורות באיילון מתוך סולידריות. בג"ץ דן בעתירה נגד חוק הגיוס הטרי, השופטים דוחים את העתירה בנימוק שהגיע שלום ולא צריך יותר חיילים, ומורים לבטל את מסלול ההסדר בנימוק שהוא מנוגד לעיקרון השוויון. נשיא העליון מתעניין מה קורה עם הנכס ההוא בתל אביב שהוא בכלל לא קשור אליו. המדינה מפסיקה את כל ההטבות לתושבי הצפון המפונ(ק)ים שמסרבים לחזור הביתה בתירוץ הקלוש שחיזבאללה משתקם על הגבול. גורם מדיני סחיר מודיע שנחזור להילחם בזמן ובמקום שייראו לנו, בינתיים אין צורך כי חמאס מורתע.
שיקום הרצועה מתקדם בקצב מהיר תחת הקונפדרציה החדשה של סעודיה, האמירויות והרשות הפלשתינית המתחדשת, שמעסיקה רק פלשתינים מתונים שלא רצחו יהודים לפחות שבועיים. היא גם מכריחה את החמאסניקים להסתובב רק בבגדים אזרחיים, לשאת רק קלצ'ניקוב אחד לכל מחבל ולצבוע את הטויוטות הלבנות שלהם באוף־וויט מעליב.
העולם כולו מתגייס להשבת הסדר על כנו. קטאר דואגת לכסף, מצרים לנשק, איראן לכטב"מים, האיחוד האירופי לספרי לימוד עדכניים כדי שילדי עזה ילמדו על ישראל וכיצד להשמיד אותה. הבניינים החדשים ברצועה נבנים בסטנדרט בנייה גבוה במיוחד, כולל מרפסות מרווחות, לובי מסוגנן ורשת מנהרות משופרת לרווחת התושבים. במקום הסמטאות הישנות נסללים כבישים רחבים, המסמלים את הכמיהה להרחבת השדרות והחרבת שדרות. כיכרות חדשות נקראות על שם אירועים מהמסורת הפלשתינית המפוארת, כגון "כיכר ה־7 באוקטובר", "כיכר הרוח והדם" ו"כיכר האמא רצחתי עשרה יהודים".
על מדשאת הבית הלבן נחתם הסכם שלום בין סעודיה, ישראל וחמאסטן. הנשיא טראמפ מקבל פרס נובל, נתניהו נוסע לטקס, נעצר ומוסגר לבית הדין הבין־לאומי בהאג לבקשת עמותת 'יהודים ומחבלים עושים שלום ומתכלים' מבית שלום אך שווא. מקור מדיני עכיר מבהיר שהוא יילחם על חפותו גם בהולנד. סיכוי של 50-50 שגם ישראל תחזור להילחם מתישהו, סיכוי של 100 אחוז שאם זה יקרה זו תהיה מלחמה בתוכנו. עזה כבר חזקה מדי בשבילנו, וחוץ מזה – למה להרוס את היחסים עם ארצות הברית ואת הסיכוי השברירי לשלום?
כאמור, זו האפשרות הראשונה. האפשרות השנייה היא שמחליפים את המטכ"ל, מארגנים מחדש את צה"ל, וברגע שחמאס מתחיל להתל בנו תוקפים את עזה משלושה כיוונים, מחסלים את הנהגת חמאס, משחררים את כל החטופים, מכילים ריבונות ביהודה שומרון ועזה ושולחים את העזתים לאוסטרליה כדי שילמדו אחת ולתמיד מה קורה למי שמתעסק איתנו. גם האוסטרלים.
לאור ניסיון העבר, אני לא רואה שום סיבה שזה לא מה שיקרה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com