אני דתי לאומי.
לא משנה כמה אתרום למדינה וכמה אשרת, תמיד אהיה בעמדת נחיתות מול הציבור התל-אביבי, שהם כמובן האליטה של מדינת ישראל.
אני דתי לאומי.
אלך למאהל הגבורה, כי אני מאמין שצריך ניצחון, אבל גם אגיע לכיכר החטופים, כי אני רוצה להרגיש חלק מעם ישראל כולו.
אני דתי לאומי.
כשהדעות שלי נרמסות, אני שותק, כדי לא לפגוע באחרים.
אני דתי לאומי.
אני חי בחרדה תמידית מהתחושה שאני "לא בסדר". לא מסוגל להשתחרר מהצורך לקבל אישור מכולם – שאוהבים אותי, שאני בסדר, שאני מלח הארץ.
אני דתי לאומי.
אני מנסה להבין ולהרגיש את כל החלקים בעם, במקום לפעול בנחישות לקידום האידיאולוגיה שאני מאמין שהיא הטובה ביותר למדינת ישראל – בעוד כולם מושכים לצד שלהם.
אני דתי לאומי.
אני יודע שהעסקה מסוכנת, שהיא אסון. הייתי כבר בלוויה של יותר מחבר אחד השנה. אבל מצד שני, אני לא מסוגל להיות נחרץ. לא מסוגל לקבל את ההבנה הכואבת שבמלחמה יש מחירים – ולפעמים המחיר הוא גם החטופים.
אני דתי לאומי.
הפחד הכי גדול שלי הוא שיגידו עליי שאני קיצוני.
אני דתי לאומי.
כל הזמן מנסה להיות גם וגם, לא להכריע, לא להיצמד לאמת אחת. כי יש הרבה דעות – וכולן נכונות.
אבל עכשיו הגיע הזמן שאני אתחיל לדבר אמת.
אני דתי לאומי, ולא אכפת לי שיגידו עליי שאני קיצוני, פאשיסט, "אוכל מוות". שיגידו.
אני דתי לאומי, ואני מאמין באמת שלי.
מאמין שה' מנהל את הכול, שהתורה היא חיי.
אני דתי לאומי.
אני מוסר את נפשי למען המדינה, אבל לא מוכן להיות בשר תותחים בידי רמטכ"ל שלא רוצה לנצח.
אני דתי לאומי.
והבא שיצעק עליי ברחוב שאני מחריב את המדינה – אני לא אחבק אותו, לא אגיד לו שהוא אחי ושאני אוהב אותו ושהכול בסדר. אני אגיד לו שהוא זה שמחריב את המדינה.
אני דתי לאומי.
מי שיכבד אותי – אני אכבד אותו. מי שלא – יום טוב לו.
אני דתי לאומי.
ומתפלל לקב"ה שישלח לנו ישועה. שישחרר אותנו מהשאלות הכואבות האלה.
הכותב הינו המנכ"ל לשעבר של פורום הגבורה ופעיל מרכזי