'ולא ידום' הוא שיר חדש שהולחן ע"י הרב ישי אנגלמן, ר"מ בישיבת ברכת משה שנפצע קשה בקרב ברצועת עזה ומתוך כך פרץ הניגון שיש בו הודאה. מילות השיר הם של דוד המלך בתהילים.
"יכולתי להרגיש כאילו אני זה שכתבתי כל משפט ומשפט. אלו לא רק פסוקי ההודאה של 'ולא שמחת' ו'זמרו לה' חסידיו'. יש בו גם את חווית התקשורת, המענה, המוליד גם את המחויבות שהיא גם שמחה וגם נטל של 'ה' -להי לעולם אודך'. לאלו מצטרפים גם הירידה שיש במזמור לעמקי הנפש, עמקי השאול, לצד ההכרה בהררי העוז, תחושת היציבות המדומיינת, הנכחת הארעיות עליה אנחנו דורכים כל החיים. חיים ומוות וחיים של רגע לפה וסנטימטר לשם ואם רק זה היה מעט אחרת אז הכל היה שונה", מספר הרב אנגלמן.
הוא מוסיף לספר אודות התחושות של ההצלה מהמוות. "'כי רגע באפו, חיים ברצונו'. אני נזכר בתפילה הפשוטה והכמעט שלווה שהתפללתי אז, לקבל הזדמנות נוספת להמשיך: 'מה בצע בדמי'? 'היודך עפר'?, אני זכיתי".
"הרבה לפני שקיעת השמש ביום שלאחר האירוע, כבר התעוררתי מההרדמה, בהכרה, בחיוך, בהודאה. בערב ילין בכי, ולבוקר רינה. מחול עוד לא היה אפשרי, אבל כמה ימים לאחר הפציעה כבר יצאתי משקים וצינורות וכבר יכולתי לקרוא את ההספדים ולשחוק. באמת זכיתי, זכינו".
"אני חושב לא מעט על כל אלו שלא זכו. לא על הנופלים, אלא אלו שסביבם. אלו שאצלם עדיין ערב, ובכי, אלו שלא זכו למענה על זעקת 'מה בצע' (כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו). יש מהם השרויים עדיין בתוך הבור, ויש שהצליחו להעמיד לצד חלל הבור שלעולם לא יתמלא הררי עוז של תקווה ואמונה וגבורה ורוח שממלאת את כולנו", מוסיף.
עוד אומר כי "כמו דוד המלך שיכול היה לכתוב את מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, למרות שמעולם לא ראה אותו בבניינו. גם הם, כמו דוד, מייצרים חלום גם כשהמציאות שבורה, ממשיכים את השירה וההודאה ובוחרים לענות בעצמם על שאלת 'מה בצע', נותנים פשר ומשמעות לחיים החסרים החדשים, תוך שהם ממשיכים להתחנן: 'שמע ה', היה עוזר לי, למען אזמרך".