מיד לאחר שחרורן מהשבי, שיגר הרב הראשי קלמן בר מכתב נוגע ללב לשלוש החטופות ששוחררו משבי חמאס: אמילי דמארי, דורון שטיינברכר, ורומי גונן.
הרב פתח את מכתבו בהבעת שמחה על שחרורן: "שמחים אנו לראות בישועתך. לאחר מאבק ארוך וקשה שגבה קרבנות רבים, זכית לצאת מאפילה לאורה. שבת מחושך וצלמוות ובעזרת שמיים נותקו מסורותיך ונחלצת מן השבי. זכית לחזור אל חיק משפחתך ושבת אל ביתך".
הרב הזכיר במכתבו את שאר החטופים שעדיין נמצאים בשבי ואמר: "עדיין אנו בעיצומו של מאבק לשחרור כל החטופים, ואנו רואים שעושים את כל המאמצים על מנת להגיע במהרה ליישום מטרה זו".
בהמשך עמד הרב על גודל הקושי שחוו החטופות בשבי, תוך אזכור דברי חז"ל: "יודעים אנו עד כמה היו קשים הימים השחורים הללו. חז"ל מונים את המצבים הקשים ביותר אליו יכול להגיע בן אנוש. בסיום דבריהם הם אומרים 'שבי – קשה מכולם'. מדוע? כי העובדה בו כל מציאותו וקיומו תלויים בשוביו, זה סבל בל יתואר, כל רגע נראה לו נצח. מה גם שמדובר בשובים שצלם האדם אינו ערך העומד מול עיניהם, ותפיסתם לגבי משמעות של חיים ומוות אינם אנושיים כלל".
הרב בר חתם את מכתבו במסר של תקווה ותעצומות נפש: "דעי לך כי עם ישראל על כל גווניו ליווה אותך וחש את צערך וקיים את 'עמו אנוכי בצרה'. בכל בתי הכנסת ובתי המדרש לא פסו יום אחד מלהתפלל עליך. אנו יודעים שעוד נכונה לך דרך ארוכה כדי שמשקעי התקופה הקשה לא ילווך. שאי עינייך לעתיד וזה יתן לך את תעצומות הנפש, וכעוף החול תצליחי לשוב לחיים. האויב היכה אותך בגופך אולם אינו יכול לשבור את רוחך".
