פרשת וארא מתארת את שלביה הראשונים של גאולת עם ישראל, שבע מהמכות שהונחתו על מצרים.
כשקוראים את סיפור השעבוד במצרים ואת המכות, קשה שלא להקביל אותו למציאות בה אנו חיים: תחושת החולשה לנוכח שליטת כוחות רשע, תחושת השבי שחווינו כאומה עם חטיפות בעזה, ההשפלה וההתמודדות עם חזרתו של חמאס לשלטון ברצועה. כפי שבני ישראל סבלו "מקוצר רוח ומעבודה קשה" ולא יכלו להאמין במשה ובחזון הגאולה, גם היום אנו חווים לעיתים רגעים של חולשה באמונה ובביטחון.
לטובת הרמת הרוח באות הקריאות בפרשיות השבוע ומבקשות מאיתנו להגביה עוף ולהרחיב את נקודת המבט על המציאות. פרשת וארא מציגה את ההתגלות של הקב"ה בשם הויה, המבטא רחמים וגאולה, לעומת שם אלוקים המבטא דין והסתר. השם הויה הוא גילוי של חיבור עמוק בין העולם הארצי – חומרי לעולם השמימי - רוחני. ובשתי מילים: השגחה פרטית. החיבור הזה הוא שעומד בבסיס הגאולה ומוביל את בני ישראל להכרה שהנהגת העולם נמצאת בידיו של הבורא.
מכות מצרים לא נועדו רק להעניש את המצרים, אלא גם לחנך את עם ישראל ולעורר אמונה בליבם, אז וגם היום. כל מכה חשפה רובד נוסף של ההנהגה האלוקית: מהכרת הבורא כמי שברא את העולם, דרך השגחתו הפרטית ועד יכולתו לשנות את חוקי הטבע.
זהו ההסבר לסימנים שנתן רבי יהודה במכות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב. במבט שטחי לא ברור מה גדולתו של רבי יהודה שהציע ראשי תיבות שכל אחד מאיתנו יכול ליתן. אך במבט מעמיק יותר מסביר האברבנאל כי רבי יהודה מחלק את המכות לשלוש קבוצות: במכת דם, הפותחת את שלוש המכות הראשונות, נאמר: "בזאת תדע כי אני ה'" – הכרת הבורא שברא את העולם. במכת ערוב, הפותחת את הקבוצה השניה, נאמר: למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" – השגחה פרטית. במכת ברד, הפותחת את הקבוצה השלישית של המכות, נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" – היכולת לשנות את חוקי הטבע.
פרעה הכיר את השם אלוקים ויכל לקבל שיש כח אלוקי שברא את העולם. אך סבר כי "רם על כל גויים ה' על השמיים כבודו". כלומר אלוקים נמצא בשמיים, ודאי לא משגיח על הפרטים ולא מתערב במציאות. לכן פרעה לא שעה לדברי משה לפיהם הקב"ה יוציא את ישראל ממצרים. אך הפרק בתהילים ממשיך ואומר: "המגביהי לשבת, המשפילי לראות". כלומר הקב"ה נמצא איתנו כאן במציאות הארצית.
כאמור, המכות לא באו רק להוציא את ישראל ממצרים ולהוכיח לפרעה מי אלוקים, אלא גם להוציא את מצרים מישראל. כלומר, גם היום לעיתים – אנו לא לגמרי מאמינים שהקב"ה ממש משגיח על מעשינו, רואה אותנו 24/7, ושומר עלינו מכל רע. לעיתים, ואולי רוב הפעמים, אנו מתנהלים כאילו אין אלוקים, רואים את החדשות ומתמלאים חרדה. רואים את החמאס חוזר לעמדות השלטון ונכנסים לדכדוך.
אנו מאמינים בשכל אך לא מאמינים בלב. זו המשמעות של הכפילות בפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך". וידעת היום – זו אמונת השכל. היא קלה ליישום. לא צריך הרבה עבודה כדי להבין שיש אלוקים. הפסוק אומר: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים" – זה קרה בדקות בודדות. העבודה האמיתית היא עבודת הלב. להרגיש ביום יום שה' איתי, משגיח על מעשי, ושומר עלי. זו מטרת הקבוצה שניה של המכות. המכות הללו הבחינו בין צדיק לרשע, ופגעו רק במצרים ולא בעם ישראל.
המסר הזה חשוב גם כיום. בתוך החושך, גם אם הוא עבה ומאיים, אנו נדרשים לראות את הניסים וההשגחה האלוקית המנחה אותנו. עלינו להזכיר לעצמנו את המסר של מכות מצרים גם במציאות הקשה של ימינו, כשאנו עדים ל: כוחות רשע ולחוסר צדק; להשפלה באופן חזרתן של בנותינו החטופות מהשבי בעזה; ולמראות שלטון חמאס חוזר ושולט בעזה;
המסר של המכות מלמד אותנו שיד ההשגחה העליונה מנחה את המציאות. כפי שהמכות הגיעו בשלבים, כך גם הגאולה אינה מתרחשת ברגע אחד. התהליך ארוך ומורכב, אך כל שלב בו נועד להוביל אותנו להכרה עמוקה יותר באמונה באלוקים. המסר של הפרשה ברור: לא הרשע ינצח, אלא האמת, האמונה והעמידה המוסרית שלנו. הגאולה אינה מתרחשת בבת אחת. המכות באות בשלבים, והתהליך רצוף עליות ומורדות. עם ישראל לומד במהלך הפרשה שגם כאשר נדמה שהמצב רק מחמיר – "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" – יש להתמיד באמונה וברוח.
להצלחת עם ישראל, להגברת האמונה באלוקינו, לע"נ כל הנופלים במערכה שקרבנם מאפשר החזרת חטופים חיים, ולע"נ מור אבי ברוך מרדכי, ומור חמי משה נחמיה.