
כולנו שמחים בשובם של החטופים הביתה. איש אינו מפקפק בשמחה העצומה של משפחה המקבלת את יקיריה בחזרה.
אך היינו מעדיפים לראותם שבים בעקבות מבצע צבאי נועז וכיבוש חלקים נרחבים מעזה, ולא בעסקאות מופקרות שיעלו לנו בדם רבים נוספים בעתיד. החזרת חטופים - כן. אך לא במחיר של אובדן חיי אדם נוספים.
עסקת החטופים שנחתמה בשבוע שעבר היא שיאו של מהלך תודעתי מתוכנן שהחל לפני למעלה משנה. מהלך שמטרתו הייתה אחת - לרכך את התנגדות הציבור הדתי-לאומי לכל פשרה שתעלה בחיי אדם רבים מול החמאס.
התכנית הייתה מתוחכמת להפליא. ראשית החליפו את דגל ישראל בסמל הצהוב ה"ניטרלי", שאומץ ממלחמת וייטנאם. המטרה הייתה ברורה - למנוע התעוררות של רגש לאומי שעלול להפריע למהלך. אחר כך החל החריש העמוק במגזר הדתי-לאומי ובקרב רבניו - מסעות רגש אינטנסיביים, מפגשי משפחות בכל יישוב וקהילה, שירה בכיכר.
התוצאה מדהימה. הציבור שתמיד הוביל את המערכות הלאומיות בעוז וגאון, נכנע לטרור הרגש. במקום לצאת ולהפגין נגד עסקה שתוביל לשפיכות דמים נוספת, אמרו "לא רוצים לפגוע ברגשות המשפחות". רבנים שתפקידם להורות דרך על פי תורה, העדיפו להשתתף ב"תפילות" בכיכר החטופים במקום להוביל את הציבור להתנגדות נחרצת.
מול התקפלות זו עמדו מספר אנשים בודדים, פורום 'תקווה' ו'גבורה' ומספר שותפים. מעל כולם עומד אדם אחד - צביקה מור. למרות שבנו בשבי, הוא מעז לומר את האמת הפשוטה: הדרך היחידה להציל את כולם היא לא להיכנע. כשתקף אותו בן משפחת חטוף אחר בשידור חי על "חוסר רגישות", הוא בכה. לא כי נשבר, אלא כי כאב לו. האם הוא לא בוכה מגעגוע וכאב על בנו שעה שעה? אבל הוא יודע - דווקא עמידה איתנה היא שתציל את כולם, כולל את בנו.
החמאס, בתבונה שטנית, מנהל את שחרור החטופים בטפטופים מחושבים. כל קבוצה קטנה שמשתחררת מלווה בפסטיבל תקשורתי שמעמיק את אחיזת סם הרגש בציבור. התקשורת משדרת בלייב, רחפנים מלווים את השיירות, וכולנו יושבים מרותקים למסכים, מחכים למנה הבאה של האופוריה הרגשית.
אבל מה יקרה כשייגמרו החטופים החיים? יתחילו הגופות. וכשיתחילו הגופות, זה כבר יהיה אחרי שהשמאל ישרוף את המדינה בדרישה לסיים את המלחמה. הם כבר התחילו - יאיר לפיד כבר מכריז ש"אין מנדט להמשיך את המלחמה". והציבור שלנו? לא יהיה שם להתנגד. כי לקחנו מנת יתר של סם הרגש.
מילא, כאשר מגיבים בפייסבוק לא מבינים את זה. כאשר בכיכרות צועקים "העיקר הכי חשוב ביהדות זה הצלת נפשות"? בדיוק על זה אנחנו מדברים - על הצלת נפשות רבות בעתיד. לא על ערכים מופשטים, לא על אדמה, אלא על מניעת שפיכות דמים נוראה שתבוא בעקבות העסקה הזו.
המלחמה הזו היא על הצלת חיי אדם. אם לא ננצח אותה עכשיו, היא תמשיך כשילדינו יהיו חיילים, והמחיר בחיי אדם יהיה כבד שבעתיים. כל ויתור עכשיו משמעו דם נוסף שיישפך בעתיד. כל פשרה - פיקוח נפש של ממש.
זו התוצאה הישירה של אובדן דעת התורה. כשמחליפים את השכל הצלול של תורת אמת ברגשנות, התוצאה היא ערפול המחשבה וטשטוש הדרך. הפרוגרסיביות הזו, שמעמידה את הרגש מעל השכל הישר, היא שתעלה לנו בחיי אדם.
אנשי רוח ומובילי דעת קהל חייבים לפתח חוש ביקורת, להבין את המניפולציות, ולהתחבר לעם שבשדות. אנו לא מתייאשים. נמשיך בכל הכח לחתור לניצחון עם ישראל. עלה נעלה!
הכותב הוא הרב אליאב תורגמן, מנכ''ל איגוד רבני קהילות, רס''ן במיל'.