לחפש את הקב"ה גם במוסך

יהודי הולך למוסך. ממה הוא מפחד? שיגלו תקלה במנוע שתעלה לו עשרת אלפים שקלים ויותר.

אולי שהמוסכניק ינצל לרעה את תמימותו והדיוטותו בתחומי מכונאות הרכב, ו"יכניס לו את האלמנט" כלשון הגשש. עוד רעה תחת השמש, יאריך לו את הזמן ויאלץ אותו להתנייד יום או יומיים בתחבורה הציבורית.

ממה הוא לא מפחד? מהקדוש ברוך הוא. כלומר, לא שאין הוא מפחד, אלא שאין הוא יודע שעליו לפחד. וכי מה עניין מוסך ליראת שמיים?

יש לשאלה הזאת תשובה. אפשר לנסח אותה באופן מפורט, על פני 252 עמודים, כפי שנעשה בספר 'אורות החושן – דיני הרכב'.

אבל אפשר גם בנוסח מקוצר, לעוברי דרכים, מפיו של מחבר הספר עצמו – הרב אורי סדן.

"אנשים מוכנים להכניס את הקדוש ברוך הוא לנישות בחיים", הוא אומר לי בסלון ביתו בקומה 13 בפתח תקווה, פרט שנשמע אזוטרי אך יתגלה בהמשך כמהפכני. "ליהודי יש נישה של בית כנסת, נישה של המטבח והלכות הכשרות שבו, היהודי מוכן אפילו להכניס את הקדוש ברוך הוא לחדר השינה. אבל למקום אחד אנשים לא מוכנים להכניס את הקדוש ברוך הוא – לכיס. לא לעבודה, לא לבית המשותף ולא למדינה, שהם המקומות העיקריים של חייהם, איפה שהם מבלים את רוב זמנם ומשקיעים את רוב מרצם".

לרב אורי יש ביטוי קצת חריף כדי לתאר את הבור שנפער באורח החיים שהתקבל בציבור הדתי. "אנשים מוכנים לדיל שאומר: אני מקיים מצוות, אבל חי חיים חילוניים", כך בלשונו. "מערכת בתי המשפט משקפת את זה. כולם הולכים להישפט שם, ובעצם הם מוכנים להתוות את עיקר החיים שלהם על פי ערכים חילוניים".

כשבוחנים את המקורות, זה ממש לא צריך להיות כך. למען האמת, היחס הוא כמעט הפוך. עיקר המסה של העיסוק ההלכתי הוא בדיוק במקומות שהיום אנשים דתיים מעדיפים ליישר בהם קו עם התפיסה החילונית. "אתה מסתכל בשולחן ערוך, ספר היסוד של ההלכה שמקובל על כולם, כמה מתוכו מתעסק באנקדוטות הדתיות? אורח חיים ויורה דעה, שמבחינת כמות החומר זה פחות מחצי. חלק חושן משפט, לעומתם, שעוסק בחיים העסקיים והכלכליים של האדם, הוא כמעט חמישים אחוזים מהסימנים בשולחן ערוך. אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה מתוך דרישה שתתממש, הוא כנראה התכוון שזה יקרה בעיקר בחושן משפט".

יגידו לך אנשים שאלה הלכות לדיינים שצריכים לשפוט בין אדם לחברו ואינן נוגעות ליומיום של האדם הפשוט.

"זה נכון שאירועים של מחלוקות צריכים להגיע ולהתברר בפני בית דין, אבל רוב המקרים לא מגיעים לשם. האדם צריך לדעת, בשביל יראת השמיים הפרטית שלו, מה אסור לעשות במכירת רכב, אילו נזקים הוא צריך לשלם ברכב ששכר או שאל מחבר, האם עליו לשלם במקרה שהמוסכניק הוסיף עבודה בלי להתייעץ איתו, ועוד הרבה נקודות כאלה שמתבררות בספר".

ממרחבי הגולן לקומה 13

עוד נגיע לספר עצמו ולדיני הרכב שעל כולנו לדעת, אבל לפני כן – ברכב כמו ברכב, כשכותבים יעד בווייז חשוב לבדוק את המסלול לפני שלוחצים "צא לדרך".

הרב אורי סדן, בן 49, נשוי לשירית ואב לשמונה, התחיל את הדרך בתל אביב. הוא למד בכפר הרא"ה, אצל הרב נריה שהשפיע עליו מאוד כמחנך, וסיים את הלימודים בישיבה התיכונית כשהוא כבר מתבלט כאחד הלמדנים הרציניים. לכן, כאשר שמע על יוזמה חדשה להקמת ישיבה בעיירה המרוחקת ירוחם והתעניין בה, הרב נריה הביע את מורת רוחו. "הוא רצה שאלך לאור עציון", נזכר הרב סדן, "גם אבא שלי מאוד רצה, בעיקר בגלל שרב הקהילה שלנו היה הרב מיכה הלוי, שלימד בישיבה. אבל מה עושה שמיניסט שגם הרב שלו וגם אבא שלו אומרים לעשות משהו? בדיוק את ההפך. החלטתי שאני הולך לישיבת ירוחם".

הרב סדן היה בגרעין המייסד של הישיבה הדרומית, יחד עם עוד 35 חברים לשיעור. הישיבה, בהובלת הרב אליהו בלומנצוויג, שילבה אידיאל של למדנות עמקנית ובלתי מתפשרת עם מעורבות חברתית בקהילה. מדי שבוע היו התלמידים מתנדבים ארבע שעות בשכונות של העיירה, דבר לא מקובל לחלוטין באותם ימים. בדיעבד הייתה זו החלטה מעצבת גורל שקיבל הרב סדן מבלי דעת. את צורת הלימוד שלו, השקפת העולם ודרך החשיבה קנה אצל רבו, הרב בלומנצוויג.

כחלק ממסלול ההסדר שירת בשירות קרבי בחטיבת גבעתי, ומיד אחרי השחרור שובץ במילואים לגדס"ר 261, התצורה המתמרנת של בית הספר לקצינים בה"ד 1, ובה שירת עד המלחמה האחרונה. עוד נחזור לזה בהמשך.

הפנייה בצומת שהובילה אותו אל הפרויקט שבו הוא עוסק היום, הגיעה כמה שנים אחרי מסלול ההסדר. הרב סדן חש מיצוי מסוים בישיבת ירוחם, והתחיל לחפש כיוונים חדשים להתפתח בהם בעולמות הלימוד. כולל 'ארץ חמדה', מוסד הדגל ללימוד דיינות בעולם הדתי־לאומי, קרץ לו. המצוינות, היוקרה, האתגר, עליית הרמה – זה מה שהוא חיפש בשלב הבא של לימוד התורה שלו. הוא התקבל לכולל, והתחיל לימודי דיינות ורבנות כשהוא מציג הישגים גבוהים לאורך המסלול. הכול הלך למישרין, עד שהגיע האירוע שטלטל אותו יחד עם כל הציבור הדתי־לאומי – הגירוש מגוש קטיף.

הרב אורי, אז אברך צעיר עם משפחה קטנטנה, החליט שהוא עובר עם כל המשפחה לגוש קטיף. הם התמקמו בגני טל, ושם הכיר את הרב גבי קדוש. רובד אחרי רובד נבנתה בו התובנה על חשיבותו של רב כמנהיג קהילה. הזרעים נזרעו אצל הרב נריה, שלימד אותו כמה פרקים בהלכות התנהלות נבונה ומועילה עם תלמידים, נבטו אצל הרב בלומנצוויג והדגש שהוא שם על רגישות לקהילה שמסביב, והפרי הבשיל אצל הרב גבי קדוש שהוביל את קהילתו בצורה שהרשימה את הרב סדן מאוד בזמן משבר שאין כדוגמתו. כל כך הרשימה, שהפור נפל: מכאן לא חוזרים לכולל אלא יוצאים למשימה כרב בתוך קהילה.

הרב אורי ביקש למצוא לו קהילה בעיר שבה נולד וגדל, תל אביב, אבל הרב מיכה הלוי שאליו פנה עדכן אותו בצער שאין די קהילות דתיות בעיר. עם זאת, הוא הפנה אותו לחברו הרב דוד סתיו, שבעיר הצעירה שבה הוא מכהן כרב, שוהם, דווקא יש ביקוש לרוח תורנית מרעננת. במשך ארבע שנים הוביל הרב סדן בשוהם מיזם של בית מדרש קהילתי, שפועל בהצלחה רבה עד היום. הפעילות הזאת הולידה כמה רבני קהילות, ושינתה במעט את הלך הרוח בעיר. במקביל, ניצנים ראשונים של מימוש ההכשרה הדיינית שלו החלו לצוץ. הרב אורי הקים ברמת גן סניף של רשת בתי הדין לדיני ממונות 'ארץ חמדה – גזית', ואף כיהן כמנהל בית הדין. אחרי ארבע שנים, הקול קרא לו: בוא לכהן כרב המושב נוב ברמת הגולן.

במשך 12 שנים כיהן כרב במושב נוב, ושם מימש את החזון והמחשבות שפיתח לגבי דמותו של רב קהילה. מטבע הדברים הגיעו לפתחו שאלות רבות מתחום החקלאות, שדרבנו אותו להשלים את הפער גם במקצוע התורני הזה, אך גם בשאלות ההלכתיות הרגילות והבעיות שרב קהילה נוהג לטפל בהן. כמתבקש, הרב סדן הביא איתו גם את הערך המוסף שלו, והקים במועצה הדתית בית דין לדיני ממונות, ששימש את כל תושבי רמת הגולן. אחרי שנים ארוכות וטובות, מצוות כיבוד הורים הובילה אותו לעיר פתח תקווה. מנחלה של דונם הצטמצמה המשפחה לדירה בינונית בקומה 13 במגדל פתח תקוואי. ללמדך עד כמה גדולה היא מצוות כיבוד הורים.

התורה קדמה לוועדת הכלכלה

לצד הקריירה הרבנית האינטנסיבית שניהל, לרב אורי היה תת־עיסוק שהלך והתפתח עם השנים, עד שהפך לפרויקט הדגל שלו. הוא התחיל ממקום די צדדי. תוך כדי הלימודים בכולל ארץ חמדה, עבר הקול בין האברכים על תוכנית לימודים מיוחדת, שעוסקת בסוגיות חברתיות וכלכליות בראי התורה. קראו לזה "בית מדרש חברתי", והוא התקיים בבית מורשה. רבים מהרבנים המובילים בשכבת הגיל של הרב סדן עברו בתוכנית הזאת.

מתוך מגוון הנושאים שנידונו שם, תפס את הרב אורי נושא העסקת עובדי הקבלן. באותם ימים, לפני ההסדרה החוקית שנעשתה בעניין, סבלו עובדים אלה, שהגיעו מתחתית הפירמידה החברתית, מתנאים סוציאליים מחפירים שהותירו אותם בלי פנסיה ובלי זכויות בסיסיות. הדבר נידון בהרחבה בתקשורת ובכנסת, אבל קולה של התורה כלל לא נשמע בסוגיה, שבה יש לה הרבה מה לחדש. התורה הרי חשבה על האנשים האלה כמה אלפי שנים לפני שוועדת הכלכלה התכנסה לדון בכך. לרב אורי זה חרה, והוא החליט לצלול לנושא.

התוצאה של הלימוד המעמיק במקורות ההלכתיים שנותנים מענה לסוגיית עובדי הקבלן הייתה מאמר ראשון שפרסם הרב אורי בכתב העת 'תחומין'. המאמר פורסם אומנם אחרי הערות רבות ותיקונים של הרב אורי דסברג ז"ל, עורך כתב העת בזמנו, אבל אלה הם חבלי הלידה. ובכל מקרה, עשרות הסימונים האדומים וההערות הלא מתייפייפות היו דמי לימוד זולים יחסית לערך שהפיק מהם הרב סדן. משם נפתח לו השער לעולם הכתיבה, בדרך למאמרים וספרים רבים.

החיבור משם למכון כת"ר, ובהמשך למכון 'משפטי ארץ', היה טבעי. שני המכונים עוסקים ביישום עקרונות הלכתיים מעולמות חושן משפט במציאות בת זמננו. מכון כת"ר בתחומים של כלכלה, ו'משפטי ארץ' בדיני ממונות והלכות ניהול מדינה (גילוי נאות: גם כותב שורות אלה נמנה על לומדי מכון 'משפטי ארץ'). בחממות האלה מצא את עצמו הרב אורי מתעמק במחקר של תחומים הלכתיים יישומיים מול חוקי המדינה וההתנהלות בשוק המודרני, ומפיק פירות רבים. הראשון, כהמשך למאמרו על עובדי הקבלן, היה ספר עב כרס על דיני עבודה בעולם המודרני לאור ההלכה. הוא כלל, כדרך מחקריו של הרב סדן, התייחסות לנוהג המקובל בשלל נושאים בשוק העבודה כיום, לחוק הישראלי, ולהשתלבות שלהם בעקרונות שקבעה ההלכה. בהמשך פרסם ספר נוסף, באותו סגנון, על עבודת הרשות המקומית על פי ההלכה.

אבל גם זה לא סיפק אותו. התחושה הייתה שהספרים הללו, עבי הכרס ומשופעי הדיונים ההלכתיים הסבוכים, נשארים בין אנשי המקצוע מהתחום התורני והמשפטי אבל לא מגיעים אל היהודי הפשוט. וזו הרי עיקר המטרה, כפי שהסביר לנו קודם. כך נהגה הרעיון החדש יחד עם אנשי המחקר של מכון 'משפטי ארץ': סדרה של ספרים, על פי נושאים, שתנגיש את הלכות חושן משפט ליהודי הפשוט שרוצה לחיות על פי ההלכה, בשפה נוחה ונגישה ובלי להאריך בכל הדעות והדיונים. השם שנבחר לסדרה הוא 'אורות החושן'.

"מאחורי הסדרה עמדה המחשבה שעם כל הכבוד להרבה עבודות בתחום המשפט העברי והדיינות, קהל היעד של כולן הוא הדיינים", מסביר הרב אורי. "בסוף לא קיים ספר שאומר לאדם הפרטי איך לחיות בתחום הממוני. אין סדרה כזאת. יש את השולחן ערוך, שהוא מאוד סבוך לקורא הממוצע, אבל כל הספרים הנגישים שעם ישראל נוהג להשתמש בהם לא מגיעים לחושן משפט. קיצור שולחן ערוך עוסק רק באורח חיים, גם המשנה ברורה. ספרים רבים אחרים על כשרות או טהרה נשארים בתחום הזה. אפילו פניני הלכה, שזו יציאה מהפכנית וז'אנר בפני עצמו שנוגע ברוב התחומים, לא הגיע לתחום של דיני ממונות".

פניני הלכה אכן היה המודל של הרב סדן כשבא לכתוב את הסדרה המקבילה שלו על חושן משפט. "אמרתי: אין פניני הלכה על חושן משפט, צריך להרים את הכפפה", הוא משחזר. "לכתוב את הסדרה שתכסה את חושן משפט לאדם מן היישוב". אלא שכאשר מדובר בהנגשה של חושן משפט ליהודי הפשוט, לא די בניסוח מחדש של הסימנים הרלוונטיים בשולחן ערוך. נדרשת עריכה מחדש של כל החומר, וזה למעשה האתגר הגדול בפרויקט השאפתני של הרב סדן.

נסביר. בעוד תחילת חלק אורח חיים צועדת על פי סדר היום של היהודי, הלכות שבת נותנות לו את כל הדברים שעליו לדעת לגבי שמירת שבת במקום אחד, וכך גם בעניין כשרות ויורה דעה, בחושן משפט המצב שונה בתכלית. המבנה של החלק הזה בשולחן ערוך עוקב אחר עקרונות בתפיסה ההלכתית, ולא אחר המפגש של האדם איתם ביומיום. הלכות שכירות, למשל, רלוונטיות לשור שבבעלותו של האדם, לבית שלו ואפילו לו עצמו. האדם, בחייו היומיומיים, פוגש את השור ולא את העיקרון של שכירות. הוא מבקש לדעת את כל ההלכות השייכות לשור במקום אחד: שכירות שלו, אבל גם נזקים שהוא גורם או נגרמים לו, האם מותר לו לייפות אותו לפני המכירה, מה הדין אם השאיל אותו לחבר והשור נפצע תוך כדי עבודה, ועוד. את המענה לצורך הזה נותן הרב סדן בספריו.

מוסכניק עם יראת שמיים

דוגמה אתם בוודאי רוצים, אז הנה אחת מני רבות. יש להניח שלא מעט מקוראי שורות אלה היו מעורבים פעם בעסקת מכירת רכב יד שנייה שהיה במצב מעט מפוקפק, וסיכמו על מתווה שמוכר בשם "as is", או בלשון הקודש: כמות שהוא. הדיל הוא כזה: המוכר, שאינו יכול להתחייב על תקינות המערכות ברכב הישן, מוכן להוריד סך מסוים במחיר תמורת התחייבות של הקונה לא לחזור אליו אחרי המכירה עם טענות על תקלות שהתגלו.

מה שלא יודעים, לרוב, שני הצדדים במכירה הזאת, הוא שהדיל הזה עלול להיות בעייתי מבחינה הלכתית, בואכה גזל. "כעיקרון, ההלכה אינה מאפשרת לקנות בדרך של 'כמות שהוא'", מסביר הרב אורי. "הקונה, גם אם הסכים לוותר על תביעה עתידית, נכנס כאן לבור שהוא לא יודע מה התחתית שלו. ההתחייבות שלו יכולה להיות מחילה על אלפיים שקלים של ממיר קטליטי, או על עשרת אלפים של מנוע. בהלכה זה נקרא 'מחילה בדבר שאינו קצוב', שכולם מודים שאינה נחשבת למחילה".

הרב אורי לא מגיע רק עם הבעיות, אלא גם עם הפתרונות. "מה שכן אפשר לעשות", הוא מייעץ, "זה לעשות את הדיל הזה ולתחום את המחילה של הקונה עד לסכום מסוים. כלומר, מגדרים את הסיכון עד לתיקונים בסך שיחליטו עליו, ואז הקונה יודע על מה הוא מוחל ויש למחילה שלו תוקף. אז זה הופך להיות כמו תמחור של סיכון, שזאת עסקה מקובלת וכשרה".

דוגמה נוספת. חיים בינינו מכונאי רכב. כן כן, אפשר לפגוש אותם גם מחוץ למוסך – בבית הכנסת, ליד גן הילדים או בישיבת חברים סביב גרעיני חמנייה מומלחים היטב וכוס של בירה בלי אלכוהול. לא מן הנמנע שבהינתן תקלה מסוימת ברכב, יבקש האדם מחברו המכונאי ש"יעיף מבט" על הרכב. מעשים שבכל יום. אבל כאן צריך לדעת שזהו שטח אפור מבחינה הלכתית, וצריך הרבה זהירות בניסוח ובכוונות.

"נניח שאותו מכונאי עושה ג'סטה וקופץ לעשר דקות לאותו חבר, נותן לו חוות דעת על הרכב, ולאחר מכן נגרם נזק לרכב כתוצאה מאותה עצה", מסביר הרב סדן. "למשל, הוא אמר לו שאין חשש למנוע, ואחרי נסיעה של כמה קילומטרים הוא התחמם והראש נשרף. המכונאי יכול למצוא את עצמו במצב לא נעים שבו על פי ההלכה הוא יהיה מחויב בתשלום הנזק שנגרם. ההלכה אומרת שאם אתה נחשב למומחה בתחום, סומכים עליך, עשו על פיך ומישהו נפגע – אתה נושא באחריות העצה שנתת. לכן, במקרים כאלה כדאי שהמכונאי יבהיר מראש, כשהוא בא לתת עזרה, שאין להסתמך על העצה שלו. זה יכול להיות מנוסח כך, או להגיד 'צריך לבדוק עוד' וכדומה, או ממש להתנות שזה על מנת שאין עליי אחריות. בלי זה הוא בצרה גדולה".

הספר 'אורות החושן – דיני הרכב' אינו מסתפק בקביעות ההלכתיות היבשות, ומוסיף – בדומה לאבטיפוס 'פניני הלכה' – הדרכות מוסריות בסוגיות בעולם הרכב. "מה שמאפיין את עולם המוסכים הוא היכולת הכמעט אין־סופית של בעל מוסך לרמות את הלקוח", מציף הרב אורי בעיה שמטרגרת את כולנו. "הלקוח אינו מבין כלום ברכב, אז מה ימנע ממנו לרמות? התורה מציעה לבעל המוסך דרך להתמודד עם הפיתוי: דבר ראשון, חיזוק תחושת האחווה. היא אומרת 'אל תונו איש את אחיו', ולא בכדי היא משתמשת במושג אח. אל תרמה את אח שלך. ככל שתחזק את תחושת האחווה – 'הלוא אב אחד לכולנו, מדוע נבגוד איש באחיו' – המוטיבציה תקטן. הדרך השנייה היא יראת שמיים. אור החיים הקדוש אומר על איסור אונאה שאין בית דין יכול לעמוד על הדבר, ולכן אחרי 'לא תונו איש את עמיתו' התורה מדגישה 'אני ה'', כי רק הוא יכול לבחון את זה. זה דבר שהמוסכניק צריך לשנן לעצמו כשהוא עושה חשבון עם הלקוח".

הלכות טסלה

הפרק האחרון בספר אומנם אינו נוגע לחיי היומיום של הקורא, אבל רלוונטי מאוד לחייו בעתיד הנראה לעין. מהפכת הרכב האוטונומי כבר דוהרת לה ברחבי העולם. כבר היום, עשרות אלפי רכבים חדשים שנוסעים בכבישי ישראל מושפעים בהיגוי ובבלימה שלהם ממערכות ממוחשבות שמתבססות על חיישנים. בארצות הברית מבצעת חברת טסלה ניסויים ממושכים ברכבים בעלי אוטונומיה מלאה, בהצלחה לא מבוטלת. לא מן הנמנע שבעוד כמה שנים אנחנו נהיה אך עציץ נחמד ליד דוושת הבלם וההגה.

המהפכה הזאת נושאת איתה שאלות הלכתיות כבדות, שהרב סדן מתחיל בניסוח המענה להן בספר. "באוטומציה מלאה, שבה אני דן בספר, המערכת תצטרך לקבל החלטות מוסריות", הוא מסביר את הנקודה. "נכון להיום הנהג אינו מקבל החלטות מוסריות. הוא צריך למנוע כל תאונה, ואם קרו מקרים שהוא לא מצליח – זה אונס. הרכב האוטונומי, בשונה מהאדם שמוגבל בחושיו, יודע בכל רגע נתון מה קורה סביבו. הוא יודע לבחור את האפשרות הטובה יותר. הוא יכול לבחור להתהפך, לסטות, לפגוע בהולך רגל או להתנגש חזיתית באוטובוס. המושג אונס אינו רלוונטי פה, ולכן בעצם המתכנתים שיושבים ומטמיעים את הקוד במערכת צריכים לקבל החלטות מוסריות. למשל, האם לשמור בכל מחיר על חייו של הנהג, ששילם כסף לחברה, על חשבון חייו של אדם אחר?"

להלכה יש עקרונות בשאלות האלה, ומדד הרווח של החברה הוא לא אחד מהם. "ההלכה תגיד להם שחיי יחיד מול חיי רבים – חיי רבים עדיפים. עוד היא תגיד: פעולת הריגה חמורה יותר וצריך להימנע ממנה, לעומת פסיביות שתגרום להרג שהיא בדרגה פחותה. עוד עיקרון שצריך להילקח בחשבון הוא 'דין רודף': מי שגרם לתאונה יש לו דין רודף ומותר להצילו בנפשו".

שאלות נוספות הן שאלות הנזק. "כל עוד הרכב האוטונומי לא נועד לשימוש חופשי והוא רק במסגרת פיילוט, ידוע לכול שהוא עלול להיות מסוכן ולכן תטיל עליו יותר אחריות", מסביר הרב סדן. "אבל ברגע שייגמר השלב הזה, והוא יוכרז כבטוח יותר מאשר רכב רגיל ויקבל תו תקן של משרד התחבורה, תתעורר לנו שאלה. אם יקרה מקרה יוצא דופן שהרכב הזה הזיק, את מי תחייב? את בעל הרכב לא שייך, כי הוא עשה כל שביכולתו למנוע נזק בכך שרכש רכב שנחשב לבטיחותי יותר עם תו תקן רשמי. גם החברה לא תתחייב, כי היא תוכיח שעברה את כל המבחנים ויצרה כלי רכב בלתי מזיק. לפי ההלכה, אכן יש דרגת אונס שבה מזיק פטור, וייווצר לנו מצב של רכבים שנוסעים בכבישי ישראל עם פטור גורף מתשלום על הנזקים שיגרמו. כנראה שבמקום הזה המדינה תידרש לקבוע תקנות, כמו השתת נזקים על היצרן. אפשרות אחרת היא שיחייבו את הנהגים בביטוח צד ג', בדומה למה שמחייבים היום בביטוח חובה. המדינה תצטרך לבחור את דרך הפעולה שלה כדי לבלום הפסדים".

הדפים הראשונים של הספר, עוד לפני התוכן עצמו, עמוסים בשמות של נופלים בקרבות מלחמת חרבות ברזל. עמוד אחד מוקדש לנופלי ישיבת ירוחם, עשרה במספר, והעמוד הבא אחריו, בצידו השני של הדף – לנופלי גדס"ר 6261, חבריו של הרב סדן לנשק ביותר מ־270 ימי המילואים שעשה ברחבי רצועת עזה. "בשנה האחרונה לחתימת הספר הייתי רוב הזמן במילואים", אומר הרב סדן. "חלק מהספר נכתב בתוך עזה, באמצעים מאולתרים, והרוב ביציאות הקצרות בין כניסה אחת לשנייה. הקדשתי אותו לאחיי לנשק, וגם לנופלים מישיבת ירוחם שהיא המקום שחינך אותנו לקחת חלק, להיות מעורבים ולשאת בעול. זה החינוך שהוביל אותי להמשיך את ההתנדבות גם בגיל 49 עם שמונה ילדים".

תוך כדי הלחימה עבר הרב סדן קורס רבנים צבאיים וחזר ליחידה שלו, הפעם כרב הגדוד שעבר את אחד האירועים הקשים ביותר של הלחימה ברצועה – קריסת המבנה באזור הפרימטר, שבו נהרגו 21 לוחמים כתוצאה מטיל כתף שירה מחבל על בית שהוכן לפיצוץ. "נהרגו באירוע הזה חבר'ה מהצוות שאני קיבלתי כוותיק בצוק איתן. אז הם היו הצעירים, ועכשיו הם הצוות הוותיק. זאת הייתה חוויה קשה מאוד".

כמה שבועות לאחר מכן, הרב אורי היה גם חלק מתהליך השיקום של פלחה"ן 6261. "כמו טייס שחייב לחזור לטוס אחרי התרסקות, גם אנחנו החלטנו להכניס את החבר'ה שנשארו בצוות למשימה של פיצוץ שכונה בפרימטר. הצטרפנו אליהם, אני והמ"פ לשעבר, בתור מלווים מבוגרים ובעלי ניסיון. פוצצנו שכונה, סיימנו את העבודה ויצאנו החוצה. ממש רגע לפני שהגענו לגדר, ראינו מסוקים נוחתים. מסתבר שהגדוד שאבטח אותנו נתקל, ונהרגו שלושה לוחמים. אחד מהם תלמיד ישיבת ירוחם. דמים בדמים נגעו. בתחילת הספר שלי הם נפגשים משני צידי הדף".