"החלטתי שאני משתדלת", אמרה לי השבוע אחת המתאמנות שלי. "נרשמתי לאתרים למרות כאב הבטן שזה עושה לי. התחלתי תהליך אימון אישי. יוצאת כמעט עם כל מי שמציעים לי. הכל אני אעשה, רק שלא יגידו שאני בררנית".
כמאמנת רווקים לזוגיות, אני שומעת משפטים כאלה לעתים קרובות. ההשתדלות הזו, שלכאורה נראית חיובית, מגיעה לעתים במחיר רגשי כבד. אותה מתאמנת שיתפה אותי בסולם הלחץ שהיא חווה: מסבתא שמציעה הצעות ועד לחברות קרובות. כל הצעה מעוררת תגובה גופנית שונה, וככל שהקרבה המשפחתית גדולה יותר, כך גדל הלחץ.
עדיין לא חברים בפרויקט 252? אימון מנטלי לחתונה. לחצו כאן >>
לאחרונה היא יצאה לדייט עם גבר גרוש שכל הפגישה דיבר בזלזול על גרושתו ועל המערכת המשפטית. היא הייתה המומה, והבטן שלה צעקה "לא", אבל המחשבה על ההשתדלות גרמה לה להתלבט.
בתור מי שמלווה רווקים ורווקות בדרכם לזוגיות, אני רוצה לומר: הקשיבו לבטן שלכם. אבל לא רק לה. הקשיבו גם לראש. הבטן מביעה רגשות - פחדים או שמחות - אבל המוח הוא זה שמנהל את התמונה הגדולה.
גילה יובל היא מנבחרת המאמנים של פרויקט 252 >>
כשאני מלווה מתאמנים, אני מנחה אותם לשאול את עצמם שאלות מפתח: מה באמת מרתיע אותי? האם החשש נובע מפחד שלא מקשיבים לי? שלא מבינים אותי? ומעל הכל - האם ההצעה הזו באמת מתאימה למה שאני מחפש/ת?
"לתת צ'אנס" הפך למעין מס שפתיים בעולם השידוכים. אבל השתדלות אמיתית צריכה לבוא ממקום של פוטנציאל אמיתי. כפי שלא נטפס על האוורסט בלי הכנה מתאימה, כך גם לא נכון להיכנס לקשר רק בגלל לחץ חברתי או משפחתי.
כשאני עובדת עם המתאמנים שלי אני מדגישה: כשאתם נותנים צ'אנס, תעשו זאת מתוך בחירה ורצון אמיתי להכיר את האדם שמולכם. לא מתוך תחושת מחויבות או פחד להיתפס כבררנים.
זוגיות טובה מתחילה בקשר בריא עם עצמנו. כשאנחנו מקשיבים לעצמנו - לבטן ולראש כאחד - אנחנו מגדילים את הסיכוי למצוא קשר אמיתי ומשמעותי. זו ההשתדלות האמיתית שכולנו צריכים לעשות בדרך לזוגיות.
גילה יובל מנבחרת המאמנים של פרויקט 252, הצטרפו עכשיו >>