לעתים אני תוהה האם במדינת ישראל של תשפ"ה, היה יכול להתנהל קרב דוד וגוליית, או שמא אנחנו במקום אחר לגמרי.
תארו לכם את דוד הצעיר יוצא להילחם בגוליית בימינו אלה.
בצד אחד של הגבעה היו עומדים אנשי "כניעה עכשיו" ומחזיקים שלטים: "מי אתה שתילחם בשבילנו? לא נבחרת לייצג אותנו! "בחירות עכשיו", תוך כדי שהם מלווים את היוצא לקרב בשריקות בוז רמות, בתרועת זמבורות, בהשלכת לפידים ופצצות תאורה.
לצדם היו עומדים מפגינים אחרים ומחזיקים שלטים עם תמונה של שאול המלך, ועליה כיתוב: "אתה הראש – אתה אשם". פרשנים צבאיים, גנרלים לשעבר היושבים באולפני הטלוויזיה, היו מכריזים על חוסר אחריות משווע מצד המלך שאול, לשלוח רועה צאן צעיר וחסר ניסיון קרבי, להילחם ב"משוריין המהלך" הפלישתי. הם היו דורשים וועדת חקירה עכשיו בראשות כבוד נשיא בית המשפט העליון, מר דואג האדומי. כמו כן היו טוענים שאין מצב שהוא יצליח להרוג את גוליית, כי אין דבר כזה "ניצחון מוחלט".
היועמשי"ת הייתה טוענת שיש מניעה משפטית שדוד יצא לקרב, כי הוא לא עבר שרשרת חיול, אין לו מספר אישי, וגם הנשק שהוא אוחז בו אינו קונבנציונלי.
בית המשפט המחוזי היה טוען שבימים אלו דוד צריך להתייצב בבית המשפט כי יש נגדו תיק פתוח על "סיקור אוהד חריג" על כשרונו המוזיקלי, באתר "הללויה".
הפצ"רית היתה שולחת שוטרים צבאיים לעצור אותו עד תום ההליכים בעוון התעללות באריה ודוב חפים מפשע וחסרי ישע.
הסוקרים היו מיישרים קו ומציגים אחוזים גבוהים מאוד למתנגדי המהלך, ואחוזים בודדים לתומכים בו.
בית הדין הבינלאומי בגת היה מוציא לו צו מעצר על "רצח עם" על סמך השיר הישראלי: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
למזלנו הטוב, כל העם היה מאוחד בנשימה עצורה סביב המשימה של דוד, ובזכות זה הוא גם הצליח בה. ספק רב אם היה מצליח, לו היו כל הגורמים שהזכרתי פועלים נגדו כמו בימינו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מלחמה ארוכה מול החמאס וציר הרשע, ומאבק מדיני קשוח מול ממשל ביידן העוין במשך שנה וכמה חודשים. מלחמה זו נפתחה באסון, ומתוך מצב נחות, ובזכות רוח הגבורה של חיילנו ורוב העם שתמך בהם, נהפכה הקערה על פיה. אולם, המלחמה עדיין רחוקה מלהשיג את כל יעדיה. יש לנו חטופים בשבי, ועוד התמודדויות לא פשוטות בכמה זירות, ובראשן האיראנית. לשמחתנו, יש מבוגר אחראי שמנהל היטב את האירוע, למרות כל המקלות שתוקעים לו בגלגלים, אותם הגורמים שהזכרתי בפתיחה. האם יש מישהו במדינה שחושב שהוא היה מצליח לנהל אותו טוב יותר? אף אחד לא קם...
לו היינו עם שיודע לעמוד על זכויותיו, מאות אלפים של אנשים היו חוסמים את דרכו של נתניהו לבית המשפט המחוזי, כי כעת אנו זקוקים לו בניהול המלחמה ה"רב זירתית", ואין לו פנאי להתעסק בדברים שאינם קיומיים. מפלגות הקואליציה היו מצניעות את דרישותיהם, וגם האופוזיציה הייתה מחכה לסיומה של מלחמת הקיום שאנו נמצאים בה. מטרת המשפט בשעה זו היא להחליש את ראש הממשלה, ולהביא לסיום כהונתו, והחלטתם השרירותית של השופטים להמשיך את עדותו שלוש פעמים בשבוע, היא מעשה של פגיעה חמורה בביטחון המדינה.
גם מאנשי ימין כמו איתמר בן גביר, אני מצפה לגלות אחריות יותר גדולה בשמירה על היכולת לנהל את המלחמה. זו לא חכמה להחליש את ראש הממשלה ולגרור אותו להצבעה במליאה יום אחרי שעבר ניתוח, ואחר כך להתלונן שהוא לא עומד בלחץ מול האמריקאים ומשפחות החטופים, וחותם על הסכם כניעה. גם הדיבורים המתלהמים של אנשים במחנה שלנו כלפי החרדים, לא עוזרים לחיזוק ממשלתו של נתניהו, וגם לגיוס חרדים, זה לא מה שיועיל.
פוליטיקאים מחוץ לכנסת "מתחממים על הקווים", בינתיים זה עושה טוב ל...ערבים.
ממשל טראמפ הוא חלון הזדמנויות לשחרר את צה"ל מאלופי הקונספציה, לחדש את תנופת המלחמה ולנצח בכל הזירות. זו הזדמנות פז לשחרר את רצועת עזה מנוכחותם של השכנים העוינים שיצביעו ברגליים לארבע רוחות השמיים, חלומו של כל קיבוצניק בעוטף. מי שלא נרתם לעזרתו של ראש הממשלה במשימה שהוא מוכוון אליה, לפחות שלא יפריע.