התחלה// נולד בירושלים לפני 80 שנה, בימים שלפני קום המדינה. השני מתוך שני אחים.
אבא// אשר קניזניק ז"ל. "יליד פולין שעלה לארץ בשנת 1935 כחלוץ, למרות שהאדמו"ר הורה לו להישאר ולא לעלות".
טרם העלייה עבר הכשרה במקצועות הבנייה. "אבא אמר: אם אני עולה לארץ ישראל - אני רוצה לדעת לבנות. ובאמת כל ימיו היה עובד כפיים. היה טייח ובנה את בנייני האומה, הכנסת, הדסה עין כרם ועוד. כל משאת נפשו הייתה לבנות את ירושלים והוא הוריש לי את זה בענק".
אמא// יונה קניזניק ז"ל. "אמא נולדה למשפחה של תשעה ילדים בעיירה שבה אבא נולד, ועלתה ארצה בעקבותיו בגיל 20. הם היו זוג יונים.
אמא החזיקה את הבית ביד רמה. היא הייתה תופרת מקצועית, והורישה את הכישרון לבן שלי, שהוא כירורג מוכשר, ולנכדה, שהיא מעצבת אופנה ורואה את עצמה כממשיכה את סבתא".
שואה// העיירה של הוריו הושמדה בשואה. "הם היו מהיחידים מהעיירה ששרדו בזכות עלייתם לארץ. כל המשפחה שלהם נרצחה והם נותרו לבד בעולם.
למרות זאת, מעולם לא שמעתי מהם מילה אחת על השואה. כחבר מועצת 'יד ושם' אני עוסק בשימור הזיכרון לדורות הבאים, ובעצמי התחלתי לחקור את גורל המשפחה הפרטית שלי, לחפש את השורשים. לצערי ההורים שלי שתקו כי לא רצו לפתוח את הפצעים, והיום אני מבין כמה הפסדתי".
ילדות// עד גיל שלוש גדל בשכונת בית ישראל. "בגלל שהשכונה הייתה צמודה לגבול הירדני, היו פרעות והפגזות ופינו אותנו משם".
המשפחה הועברה לבניין דירות ברוממה. "גרנו בדירת חדר עם שירותים משותפים לשכנים. בשנים ההן הייתה הסתפקות במועט. מכמה סמרטוטים עשינו כדורגל, כולם חיו בצניעות. אם הייתה לנו פת לחם עם שמן זית הרגשנו שזה מעדן. לא חשנו מחסור. ילדות מאושרת".
דירת שיכון// בגיל שמונה עבר לשכונת קריית משה, לאחר שהוריו רכשו דירת שיכון של שני חדרים. "בבלוק לידי גר מאיר שלו, שהיה חבר ילדות שלי, וגם הרב יצחק שילת, שהפך לראש ישיבת מעלה אדומים.
בדירה הצמודה לנו גרה המחנכת שלי עליזה בקר. בכל בוקר צעדתי יד ביד עם המורה שלי לכיתה. לימים היא נישאה למשורר חיים גורי. כילד לא הייתי מודע להיותו מוכר וידוע, פשוט הכרתי אותו עם הבלורית היפה והוא היה בעיניי דמות מופת. שמרנו על קשר עד יום מותו".
תיכון// למד בתיכון הממלכתי בית הכרם (כיום תיכון ליד"ה). "בילדותי לא הייתי דתי. ההורים שלי היו מסורתיים מינוס, לא בית כנסת ולא חיבור עמוק למסורת. רק בעשורים האחרונים לחייהם הם חזרו בתשובה בעקבותיי".
בצבא שירת בחטיבה המשוריינת. "השתתפתי בשלוש מלחמות שהשפיעו עליי ועל מהלך חיי: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון".
ההבנה// כשפרצה מלחמת ששת הימים היה חייל מילואים בן 23. "הייתי סטודנט צעיר ונקראתי לחטיבה הצפונית. במלחמה נלחמנו משכם לירושלים. כשנגמרה המלחמה הלכתי לכותל נרגש. שאלתי את עצמי: איך מנצחים ככה רק בשישה ימים? שכם, חברון, ירושלים, יריחו, רמת הגולן, מדבר סיני. התחילו להסביר שחיל האוויר עשה ככה והשריונרים ככה, ולי היה ברור שזה לא יכול להסתכם בזה. הרי לא היינו הצבא הכי מצויד והכי גדול, והגעתי למסקנה שחייב להיות איזה כוח עליון בסיפור הזה".
חוזר// "תהליך התשובה שלי לקח כמה חודשים. הרגשתי שחסר לי הבסיס היהודי, והלכתי ללמוד כדי להבין ולבסס יותר את השקפתי.
במקביל הכרתי את יעל, מי שתהיה רעייתי, שהיא בת עין הנצי"ב. היא הייתה בייביסיטר אצל אחותי ונפגשנו שם, ואחר כך באוניברסיטה. היא באה מבית של הציונות הדתית. מיום שהתחתנו קיבלתי על עצמי עול תורה ומצוות".
ציוני־דתי// "כזוג צעיר קנינו דירה בשכונת בית וגן כי רצינו לגור בסביבה ציונית־דתית.
תהליך התשובה שלי השלים המון חלקים בחיי וגם היום, כמו במלחמות ישראל בעבר, כשאני בוחן את מה שקורה סביבי אין לי ספק שמדובר במהלכים גדולים שיש מי שמנהל אותם".
החצי השני// יעל, במקצועה מורה להיסטוריה ומחשבת ישראל, היום בגמלאות.
"מורה מסורה במשך עשרות שנים. בשנות ה־80 הקימה מכינה קדם־אקדמית לבנות עולות מאתיופיה, לימדה אותן יהדות ונלחמה שיזכו לתעודת בגרות.
בהמשך דאגה להכשרה מקצועית שלהן אצלנו בבית החולים הרצוג ככוח עזר לסיעוד. אנחנו יחד כבר 56 שנים, שותפים מלאים לעשייה. בכל העשייה ההתנדבותית שלי לאורך השנים היא תמכה ועודדה".
הנחת// ארבעה. הבת הבכורה יפעת, אחריה רעות, ענר ומעיין, "ובלי עין הרע 22 נכדים ושישה נינים. גאווה עצומה. שבט נפלא שמחמם לי את הלב".
מלחמה// עשרה מנכדיו לקחו חלק במלחמת חרבות ברזל ביחידות מובחרות.
"לא ישנתי בלילות מרוב דאגה. זו הייתה דאגה שאי אפשר לתאר, ואחרי הכול אני גאה בהם שלקחו חלק במלחמה שאין צודקת ממנה. זו ללא ספק תקופה תנ"כית ומדובר בדור של גיבורים. ההבנה שאהבת הארץ נטועה בילדיי ובנכדיי מרגשת אותי מאוד".
ביעור הרע// את שירותו הציבורי החל במשרד מבקר המדינה במגוון תפקידים בכירים, בין השאר שימש כעוזר מבקר המדינה וכדובר, ובתפקידו האחרון משנה למנכ"ל.
"הייתי לצידו של מבקר המדינה ד"ר יצחק ארנסט נבנצל, שהיה אישיות משכמו ומעלה. הרגשתי שהעבודה בביקורת המדינה היא שליחות בלתי רגילה. מדובר בתיקון עוולות וביעור הרע. השקעתי בזה יומם ולילה מתוך תחושת שליחות עצומה".
המשימה הבאה// בשנת 1986 פנה לעשייה בנושא הגיל השלישי כמנכ"ל עמותת 'רעות', רשת דיור מוגן ובתי חולים לחולים כרוניים. "המטרה הייתה להעלות את המודעות החברתית והממלכתית למצוקת הקשישים, ובהם גם לאוכלוסיית ניצולי השואה". ב'רעות' כיהן במשך חמש שנים.
לבנות את הארץ// בגיל 45 החל לעבוד עם משה (מושקו) מושקוביץ האגדי.
"מושקו הזמין אותי להיות שותף בהקמת מיזם גדול של 'עם עולם' והייתי לצידו במשך שלושים שנה. זה היה פרק משמעותי בחיי.
במסגרת החברה לפיתוח הרי יהודה הקמנו את אלון שבות ואת אפרת. הייתי שותף בכל עשרות העמותות שהוא ייסד, בהן 'מנורה' – הרשות להעלאת בתי כנסיות מהגולה לישראל, ארגון הקהילות האורתודוקסיות בארץ ובעולם, 'נפש בנפש' ועוד".
קירוב לבבות// במסגרת עבודתו עם מושקו שימש גם כמנכ"ל 'היכל שלמה' ועסק במשך עשור בהקמת מיזם בנושא חיזוק התודעה היהודית. "פיתחתי את המוזיאון שבמקום ועשינו שם כנסים. ראיתי בהפצת היהדות ערך גדול".
הרצוג// במקביל כבר ארבעים שנה מתנדב באופן מלא במרכז הרפואי הרצוג, מרכז רפואי המתמחה בגיל השלישי, בריאות הנפש, שיקום, הנשמה כרונית ועוד. מתוכן מכהן כעשרים וחמש שנה כיושב ראש הוועד הפועל.
"כשנכנסתי לתפקידי הרצוג היה מרכז פסיכיאטרי־גריאטרי, החצר האחורית של מדינת ישראל. היו רשימות המתנה בלתי נגמרות ולא היו מספיק מיטות אשפוז. אנשים בגיל 80 שמתמודדים עם מחלות קשות חיכו לאשפוז ואי אפשר היה לקבל אותם. זה לא נתן לי מנוח".
עוד מיטות// "החלטתי לעשות מעשה כדי לחולל שינוי ולקדם בניית בניין אשפוז חדש. זה היה בגדר חלום, אבל בעזרת ה' הצלחנו לעשות את הבלתי ייאמן.
הגשתי תוכנית ענק ובסייעתא דשמיא מצאתי תורם רציני. עבדנו סביב השעון, ובלי סיוע מהמדינה הצלחנו להקים בניין אשפוז עם 600 מיטות אשפוז בעלות דמיונית של 450 מיליון שקלים. מדובר בבניין לתפארת שמאפשר להפעיל מחלקות שיקום וטיפול ולהעניק מענה ראוי למי שזקוק".
טראומה// בנוסף לכך הקים את 'מיטיב' - המרכז הארצי לטיפול בפסיכוטראומה, שליד המרכז הרפואי הרצוג.
"כשהתחילה המלחמה היינו המרכז הראשוני עם מטפלים וקליניקות ערוכים והתחלנו לקלוט אנשים פוסט־טראומטיים.
אני כבר חתום על 3,000 לובשי מדים שעברו אצלנו טיפול נפשי לעיבוד הטראומה. המצב מדיר שינה מעיניי. חיילים רבים הלומי קרב, ויש גם אזרחים שחוו חוויות לא פשוטות. ההערכות מדברות על כ־20 אלף פוסט־טראומטיים שזקוקים לטיפול נפשי בישראל. זה צונאמי ואנחנו כאן בשבילם".
פרס ירושלים// בכנס ירושלים הקרוב יוענק לו פרס ירושלים להתנדבות לשנת תשפ"ה.
"אני מקדיש את חיי לעזור למי שנזקק בבריאות הנפש והגוף. זו עבודת קודש בעיניי, וכשאעמוד על הבמה אחשוב על הקדוש ברוך הוא ואודה לו שנתן לי את הזכות לחיות חיים של שליחות".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קם בשש, הולך לתפילה, שעה וחצי דף יומי, מכון כושר ומגיע להרצוג. נמצא שם במשך היום. "בערב אני במפגשי זומים לצורך גיוס כספים עם תורמים מקנדה, דרום אפריקה וארצות הברית".
פלייליסט// "אני מאוד קשור לשירים עבריים, ובמיוחד לשירי נעמי שמר. היא ההשראה המוזיקלית שלי. כל מילה שלה היא כמו נבואה".
השבת שלי// "מעין עולם הבא. צום דיגיטלי, זמן למשפחה וללימוד תורה".
דמות מופת// הבעל שם טוב, "אבי תנועת החסידות. דמות עממית עוצמתית שקשורה באמונה לאחינו בית ישראל".
מפחיד אותי// "שנאת אחים".
כשאהיה גדול// "יש לי הרבה תוכניות, ובראשן לסיים תוכנית בניין נוסף בהרצוג. אני מעריך שהרצוג יהפוך למרכז עולמי שאין לו אח ורע בעולם".
לתגובות: rivki@besheva.co.il